"החשיפה שהילדים זוכים לה יוצרת אצלם העצמה אישית, פדגוגית, חברתית וערכית”, ממחישה ליליאן לטין - רכזת פדגוגית בבית הספר התיכון הממלכתי־דתי “ראשית” בשכונת יד אליהו בתל אביב - את תוצאות הפעילות הענפה של הפעילים בעמותת “שניר” בקרב התלמידים. “המתנדבים הרבים בעמותה ובנות השירות הלאומי הפכו למלאכים אמיתיים של הילדים”, מוסיפה לטין בהתלהבות.

תמר חנן, יועצת חינוכית בבית הספר, מספקת ערך מוסף לשיתוף הפעולה: “הסיוע של ‘שניר’ עוזר מאוד לילדים. הם אוהבים את זה וגם צריכים את זה - וזה ניכר בתוצאות”.



מנהל תיכון “ראשית” לבנים, הרב ספי שרמן (ריקי תמיר מנהלת את בית הספר המקביל “ראשית” לבנות) מציע להרחיב את הפעילות של העמותה גם לאקדמיה. “עמותת 'שניר' מעצימה יכולות, ולא רק אישיות”, הוא מסביר. “ראוי להרחיב את הסיוע של העמותה גם לאוניברסיטה, ואז אפשר יהיה לשלב בה תלמידים צעירים ולהכין אותם ללימודים ולחיים אקדמיים”.



הרב שרמן מדגיש כי הפעילות של העמותה פותחת הזדמנויות לתלמיד ללמידה ולהישגים טובים יותר וליצירת אופקים חדשים. “זה נדבך נוסף שמעניק מצוינות. יש לנו בבתי הספר כיתות רגילות וכיתות ‘מופת’, עם המסלול של 'שניר'. שיעורי הזכאות לבגרות אצלנו הם גבוהים ביותר – 95%. אך מלבד זאת, הפעילות של 'שניר' היא לא רק כמותית אלא גם איכותית, ובזכותה תלמידים ניגשים גם לחמש יחידות במתמטיקה ולחמש יחידות באנגלית”.




ביטול האינטגרציה פגע בשוויון



את “שניר” הקים לפני כשבע שנים יזם הנדל”ן ניר שמול. היא חרתה על דגלה את הסלוגן “העמותה למען הזדמנות שווה בחינוך ובתרבות”. בין המטרות שהוצבו: העשרת שעות למידה במקצועות הליבה מתמטיקה ואנגלית, הצמדת חונכים מתנדבים שישמשו כמנטורים לאותם הילדים; פעילויות העשרה ותרבות, בדגש לערכים, ציונות, יהדות, תוך שילוב ביקורים ביד ושם, בכותל, בכנסת, בהצגות, במופעים ובפעילויות ייחודיות; אימונים אישיים וקבוצתיים וחיזוק מיומנויות חברתיות, תקשורת נכונה וביטחון ודימוי אישי. הילדים, שחלקם מגיעים מבתים בעלי רקע סוציו־אקונומי בינוני ומטה, מקבלים הזדמנות שווה להגיע להישגים – והם מנצלים אותה במלוא המרץ. עבורם, השמיים הם הגבול.




פעילות העמותה. צילום: באדיבות עמותת "שניר"
פעילות העמותה. צילום: באדיבות עמותת "שניר"



“אנחנו פועלים בשני תיכונים בדרום תל אביב – ‘ראשית’ בנים ו’ראשית’ בנות, ולאור התוצאות המצוינות אנו רוצים להרחיב את הפעילות גם לערים נוספות”, מציינת בסיפוק מנכ”לית העמותה רותם שחבר.



איך עלה הרעיון להקים את העמותה?
“שמול היה קצין בבסיס קליטה ומיון וגילה שלמרות המיתוס שצה”ל הוא כור היתוך, ישנם פערים מהותיים בין המתגייסים. ילדים מיישובים מבוססים מגיעים ליחידות מובחרות כמו 8200, ואילו ילדים משכונות חלשות נשלחים לאבטח מתקנים. זה נתן לו את הרעיון להקים עמותה ולסייע לקדם את השוויון ולהטמיע אותו”.



שחבר (35), שגדלה בדרום תל אביב, שירתה כקצינת הוראה בחיל החינוך בצה”ל. היא השלימה תואר ראשון בכלכלה ובפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב והחלה לימודי תואר שני בייעוץ חינוכי. המפגש הראשון שלה עם התלמידים היה כמורה למתמטיקה בבית הספר "ראשית". “כשהגעתי לראיון עבודה, אמרתי שאין מצב שאני אלמד כאן. אבל אז רץ אחרי תלמיד ואמר לי, ‘אין מצב שאת לא הולכת להיות המורה שלי למתמטיקה’. לא יכולתי להגיד לא. אחרי חודשיים וחצי בלבד של עבודה עם התלמידים, הם עברו בהצלחה את בחינת הבגרות במתמטיקה 4 יחידות, מה שהוכיח לי כמה פוטנציאל ונכונות להצליח יש כאן”, היא מספרת על הקשר המיוחד שנוצר בינה לתלמידים.



ואיך הגעת לפעילות ב"שניר"?
“לפני כמה שנים ביטלו למרבה הצער את האינטגרציה בתל אביב. עד אז כל ילד היה יכול לבחור באיזה תיכון ללמוד, אבל מאז שביטלו, קשה מאוד לתלמיד מדרום העיר ללמוד בתיכון בצפון. ביטול האינטגרציה היה מבחינתי ביטול שוויון הזדמנויות מלא. ואז אמרתי ‘אם אין אני לי – מי לי’”.



כיצד יצא הרעיון אל הפועל?
“כמורה, קיבלתי כיתות מאתגרות מאוד והתחלתי לחפש חונכים. האתגרים היו משמעותיים מאוד, והרעיון היה שמנכ”לים ויזמים מהמשק הישראלי יהיו החונכים של התלמידים שלי. הצעתי לניר לחנוך ילד ושבהמשך נקים מרכז חונכות”.



לכמה תלמידים אתם מסייעים כיום?
“יש לנו 90 תלמידים ותלמידות. אנחנו נכנסים לשכבת ז’ ומודיעים שכל ילד יכול להיות בנבחרת של שניר. אנחנו מודדים את הילדים לפי ההשקעה, המוטיבציה והעזרה לזולת”.



מה כולל הסיוע לתלמידים?
“כל 15 ילדים מקבלים בת שירות לאומי כמלווה. בשעות הבוקר הם מקבלים סיוע בלימודי מתמטיקה ואנגלית. בנות השירות יושבות בשיעורים, ממשיכות את הקו של המורה ומתגברות את התלמידים. בשעות אחר הצוהריים יש לתלמידים מרכזי למידה לשיעורי בית, ומסייעים להם בהכנת שיעורים במתמטיקה ואנגלית”.



במקביל לתגבורים במקצועות השונים, העמותה מקיימת גם פעילות חברתית וערכית ענפה. “הייתה לנו תוכנית קיץ התנדבותית מיוחדת לתלמידים”, מפרטת שחבר, “כי המסר שלנו הוא גם הנתינה. תלמידים מכרו בדיזנגוף סנטר ממתקים, ואת ההכנסות תרמו לחיילים בודדים”.



יש גם פעילויות העשרה חוץ מלימודים?
“תלמידים שלנו השתתפו בקורס יאכטות. הוצאנו תלמידים לסיור בכנסת, כחלק מהעצמה מנהיגותית. לתלמידים מוצמדים חונכים מתנדבים, בעלי תפקידים בכירים במשק, הנפגשים איתם ומנחים אותם באופן אישי. וגם יש את ‘המלאכים של שניר’. אנחנו מקיפים כל ילד ב־360 מעלות ועוטפים אותו. כל ילד יודע שרואים אותו ושעבורנו הוא עולם ומלואו”.



יש גם הכנות לקראת הגיוס לצה”ל?
“פעילויות ההעצמה והחינוך לערכיות באות לידי ביטוי גם בגיוסים לצה”ל. רבים מהבוגרים שלנו מתגייסים לשירות קרבי או לשירות משמעותי אחר בצה”ל”.




“הנתינה חשובה כמו הלימודים"



במוקד הפעילות השוטפת של העמותה בשני התיכונים התל אביביים ניצבות חמש בנות שירות לאומי ושתי בנות נוספות במסגרת שנת שירות, כל זאת תוך שיתוף פעולה עם תנועת “כנפיים של קרמבו”, בניהולה של טליה בז’ראנו. בנות השירות הלאומי ושנת השירות מלוות את התלמידים לאורך שעות היום ומסייעות להם בתגבורים לימודיים ובהמשך בהכנת שיעורי הבית.



נעמי עלוש (19) מירושלים, בת השירות הלאומי, מוצאת סיפוק רב בפעילותה עם התלמידים. “התלבטתי מה לעשות בשנה השנייה שלי בשירות. לפני כן לא היה לי תפקיד משמעותי, ואז דיברתי עם הרכזת שלי, שהמליצה לי על עמותת ‘שניר’”, היא מספרת. “דיבר אלי מאוד לעזור לתלמידים במתמטיקה ובאנגלית. אנחנו עוזרות בשיעורי הבית, גם במרכזי הלמידה”.



איך ההרגשה בתפקיד החדש?
“התחושה מהממת. אתה נותן הכל וקם בבוקר כדי לעשות משהו טוב”.



יש סיכוי שתישארי בתל אביב לאחר השירות הלאומי?
“אני בהחלט שוקלת את זה כדי להמשיך לסייע לתלמידים. זכינו בנתינה”.



עדן שני (18) מרמת גן הגיעה לעמותת "שניר" השנה. “זו השנה הראשונה שלי בשירות לאומי. לא מצאתי בהתחלה מקום שאוכל לתת בו הכל. רציתי לעבוד עם נוער. הרגשתי שיש לי המון מה לתת”.



איך הגעת ל"שניר"?
“הגעתי לעמותה דרך הרכזת. לפני ראיון הקבלה ראיתי תלמידים מוכרים ביריד ממתקים בדיזנגוף סנטר, כדי לאסוף כסף למען חיילים בודדים, ואז הבנתי שזה המקום שלי לסייע להם”.



איך ההרגשה?
“מדהימה. הייתי מדריכה בבני עקיבא, והנתינה יוצרת הרגשה נהדרת. לומדים להכיר באופן אישי את התלמידים, והתחברתי אליהם. כל ילד הוא עולם בפני עצמו”.



נוצרים גם קשרי חברות?
“לכל ילד יש סיפור אישי ורגשות, ולא תמיד יש להם מקום לפרוק אותם. לי יש אחיות גדולות, אבל יש ילדים שלא זכו לאחים. התהליך שעוברים כאן משמעותי מאוד, פשוט מדהים. אני מלאת הערצה לילדים שמשקיעים ומגלים מוטיבציה גבוהה”.



שחבר מציינת שאיתור התלמידים לעמותה נעשה כבר בכיתה ז’, והתלמידים המתמידים זוכים לליווי עד לסיום לימודיהם התיכוניים. “ההשקעה אינה מתמקדת רק בלימודים”, היא מדגישה. “הערכים וההעצמה האישית חשובים לנו לא פחות. עזרה לזולת ונתינה הם מבחינתי ערכים עליונים. חשוב מאוד גם ליצור דימוי אישי גבוה לכל ילד”.



איך שיתוף הפעולה עם ההורים?
“הם מבינים את החשיבות הרבה של הסיוע שלנו, וישנם הורים נהדרים. מלבד זאת, התלמידים ב'שניר' הם כמו הילדים שלי”.



במהלך הראיון עם שחבר בביתה בשכונת יד אליהו נכחו תלמידים ותלמידות משני בתי הספר, שסיפרו על מוטיבציה גבוהה ועל אופטימיות רבה לקראת החיים המורכבים שלאחר סיום לימודיהם בתיכון. הם הרגישו בביתה כמו בביתם, וניכר הקשר המיוחד והאחווה שנוצרו בין שחבר והמדריכות לבין התלמידים. “עמותת 'שניר' עזרה לי לשפר את הציונים וההתנהגויות, לקבל את האחר ולהתחבר עם כולם”, מספר תלמיד כיתה ט’ המתגורר בדרום תל אביב.



מה היית רוצה לעשות לאחר סיום הלימודים בתיכון?
“לשרת בצה”ל בתחום הסייבר ולעבוד בהייטק”.



תלמיד אחר סיפר בהתלהבות: “אני מרגיש ב'שניר' כמו בבית שני. נוצרו כאן חיבורים שתמיד יהיו איתנו”. תלמיד נוסף הסביר כי “ההרגשה מדהימה. למדתי שהנתינה חשובה לא פחות מהלימודים”.



איזו במיוחד?
“ההתנדבות במחלקת הילדים בבית החולים איכילוב. גם אני מקבל המון, ושיפרתי את הציונים שלי במתמטיקה”.



לאן אתה רוצה להתגייס בצה”ל?
“אני רוצה להיות חייל קרבי, ואם אפשר, בסיירת מטכ”ל. רוצה לתת למדינה כמה שיותר”.




הכנה לחיים אחרי התיכון



במסגרת הפעילות התרבותית הפיקו התלמידים סרט, הוזמנו למופע החלקה על הקרח ולמדו להשיט יאכטה. כשערכו את מבצע ההתרמה לחיילים הבודדים בדיזנגוף סנטר, סייע להם בהתנדבות השחקן יהודה לוי, שנמנה עם מאות מפעילי “המלאכים של שניר”. כחלק מפעילות ההעצמה, היו מהם שהשתתפו בקורס מנהיגות. “אחד התלמידים סיפר שהוא רוצה להגיע לכנסת, וככה נולד הביקור שם”, מספרת שחבר. “זו הייתה חוויה מיוחדת עבורם. חשוב לנו להרחיב את האופקים ולהכין אותם לחיים שלאחר סיום לימודיהם התיכוניים”.




פעילות העשרה בעמותה. צילום: באדיבות עמותת "שניר"
פעילות העשרה בעמותה. צילום: באדיבות עמותת "שניר"






“ממוצע הציונים שלי הגיע ל־95, וזה הרבה מאוד בזכות שניר”, מגלה תלמידה בכיתה ט’ מדרום תל אביב, שהשתתפה בפרויקט ההעצמה, “יש לי חונכת שהיא דירקטורית בשלוש חברות, ואני מקבלת ממנה המון. אנחנו כאן כמו משפחה”.



יצא לך גם לעסוק בפעילות התנדבותית?
“השתתפתי ביריד הממתקים. הבאנו מכונת פופקורן, מכונה לשערות סבתא, אחרי שרותם השיגה את זה עבורנו. היינו שם כל היום, ואת הכסף תרמנו לחיילים בודדים. גם להם מגיע”.



מה את רוצה לעשות לאחר שתסיימי את הלימודים?
“אני רוצה ללמוד עיצוב פנים. זה תחום שמעניין אותי מאוד”.



לחברתה יש חלום אחר. “אני רוצה להיות עורכת דין. מעניין אותי מאוד להופיע בבית משפט, לשמוע ולהשמיע את הטענות”, היא אומרת בלהט. תלמיד נוסף - המגיע מדי יום בשני אוטובוסים מעיר רחוקה ומבלה כשעה בפקקים מתל אביב - כבר חולם על היום שלאחר סיום לימודיו: “אני רוצה להיות חובש בצבא ואחר כך רופא. אם אפשר, מנתח לב. זו המטרה שלי”, הוא מביע משאלה.



תלמידה נוספת, המתגוררת בשכונה בדרום תל אביב, רואה את האחווה והחברות כערך החשוב ביותר. “העזרה בלימודים חשובה מאוד, אבל הפעילות המשותפת יוצרת גיבוש ומסייעת לנו”, היא אומרת.



שחבר מעירה בהתרגשות: “יש לה לב ענק, והיא מוכנה להתנדב לכל דבר”, ומוסיפה בהתרגשות על התלמידים: “הם מלח הארץ. המוטיבציה שלהם מרגשת. מגיע להם שוויון הזדמנויות”.



מה החלום שלך?
“להמשיך להתרחב בפעילות ולהגיע ליישובים נוספים. אנחנו מגייסים תרומות כדי להגביר את הפעילות שלנו, ויש לנו קשר נהדר עם ה’מלאכים של שניר’, שעמם נמנים גם השחקנים אורנה בנאי ואלי פיניש”.



הקשר עם הבוגרים נשמר גם אחרי שהם מסיימים תיכון?
“בוודאי. שכרתי דירה הממוקמת בין בתי הספר ‘ראשית’ בנות ל’ראשית בנים’, והיא פתוחה לתלמידים וגם לבוגרים. אנחנו היינו ונישאר משפחה אחת גדולה”.