"אסתי", היא מכונה בפי כל מכריה. "שופטת קפדנית ולא קלה", מעידים עליה עורכי דין שהופיעו באולמה. "אנושית", אומרים עליה עמיתיה לכס השיפוט. "בבואה לחיים כאן בארץ", טוענים חבריה. היום (חמישי) תושבע השופטת אסתר חיות ותחל את תפקידה כנשיאת בית המשפט העליון במקומה של השופטת מרים נאור שמסיימת את תפקידה. תמימות דעים שוררת סביב הבחירה בחיות לתפקיד הרם ביותר של הרשות השופטת בישראל, בלי קשר לשיטת הסניוריטי - שיטת הבחירה של נשיא בית המשפט העליון. 
 
האתגרים שניצבים כיום בפני חיות אינם זניחים. בתקופת כהונתה צפויה להימשך הסערה הציבורית והפוליטית סביב תפקידו וסמכויותיו של בית המשפט העליון וצפויים להימשך הניסיונות לכרסם בכוחו. כזכור, תהליך בחירתה של חיות עצמו לווה במאבק יצרי שניהלה שרת המשפטים איילת שקד לשינוי שיטת הסניוריטי הנהוגה מימים ימימה, ובמסגרתה השופט הוותיק ביותר נבחר לנשיא. המאבק הזה נכשל לעת עתה, אך במהלך כהונתה של חיות המתח בין אקטיביזם לשמרנות, בין עצמאות לריסון, צפוי להימשך ואף להחריף.
 
"הייתה לי הזדמנות מתמשכת לעמוד על תכונותיה האישיות והמקצועיות של חיות", אומר המשנה לנשיאת בית המשפט העליון בדימוס, אליקים רובינשטיין, שמונה לשופט בבית המשפט העליון ב־2004 עם חיות. מאז הם הלכו דרך ארוכה יחד. "במקור היא שופטת אזרחית, אבל עסקה בכל תחומי המשפט בצורה מרשימה. יש לה חיבה למסורת ולשורשים היהודיים". 
 

לדברי רובינשטיין, חיות תעמוד איתנה אל מול הלחצים שמביא עמו תפקיד נשיאת בית המשפט העליון. "היא אישה נבונה, עם שכל ישר וחושים טובים, וניסיון של 27 שנים על כס השיפוט, מחציתם בבית המשפט העליון", הוא אומר. "יש לה הבנה רבה של המערכת. לא יהיה לה פשוט, כפי שלאף אחד בתפקיד לא יהיה פשוט. אנחנו חיים במדינה מורכבת. המורכבות מתנוססת מעל כל מה שקורה, ובית המשפט אינו שונה. המאבקים שיש להתמודד איתם הם אותם מאבקים. הוויכוחים חוזרים על עצמם, וכפי שהתמודדנו איתם עד היום - היא תתמודד. אני מאמין באמונה שלמה שזהו מינוי טוב מאוד למדינת ישראל. מדובר באישה שלא נולדה עם כפית זהב בפה, והרימה ובנתה את עצמה. אביה פחח וניצול שואה, ובתו נשיאת בית המשפט העליון".

מרים נאור. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
מרים נאור. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90



שיחקה בתפקיד השופטת

חיות נולדה ב־1953 במעברת "שובקי" בהרצליה כאסתר אבני להורים ניצולי שואה: אביה ניצול מחנה אושוויץ ואמה ניצולת טרנסניסטריה. הוריה התגרשו כשהייתה כבת שנה וחצי. אביה היגר לאנגליה. חיות גדלה כבת יחידה בבית סבה וסבתה, בשכונת נווה עמל בהרצליה. בגיל 17 עברה עם אמה, שנישאה בשנית, לאילת. בשנת 1971 התגייסה ללהקת פיקוד המרכז ושרה כמה מלהיטי התקופה, ובהם "האיש מן הבקעה" ו"מסביב למדורה".

"היא הייתה בחורה יפהפייה, חכמה, אנושית, חברותית, אהובה", אומרת עליה חברתה ללהקה, הזמרת דורית ראובני. "אני לא מתפלאת שהגיעה לאן שהגיעה. היינו להקה גדולה, אחד בתוך חייו של השני, ומעולם לא הייתה היתקלות שלילית. לא ידעתי שהיא תלך להיות שופטת, אבל אני נזכרת שהיה לנו פעם תרגיל במשחק שבו היא נבחרה דווקא להיות השופטת. עד היום אנחנו שומרות על קשר. יש לנו קבוצת וואטסאפ משותפת, וכולם שלחו לה שם ברכות. לאחרונה היא ביקשה באופן אישי שאופיע בטקס ההשבעה שלה. מובן שהסכמתי, והיום נתאחד - רונית אופיר, חברת להקה נוספת ואני - ונשיר לכבודה". 
 
לאחר שירותה הצבאי למדה חיות משפטים באוניברסיטת תל אביב. במהלך הלימודים הכירה את דוד חיות, בעלה זה כ־40 שנה, ולהם שני בנים, אורי ויוסי, עורכי דין בהשכלתם, ושתי נכדות. היא מתגוררת בשכונת צהלה בתל אביב, אך מאז מינויה לבית המשפט העליון היא מחלקת את זמנה בין תל אביב לבין דירתה בשכונת קטמון בבירה. 
 
לאחר לימודיה עבדה חיות במשרד עורכי הדין צדוק ושות' - משרדו של שר המשפטים לשעבר חיים צדוק. משנת 1985 עבדה חיות כעורכת דין עצמאית במשרד משותף עם בעלה, ועסקה במשפט מסחרי ובתיקי נזיקין. הקריירה השיפוטית של חיות החלה עם מינויה לבית משפט השלום בתל אביב ב־1990. בתחילת הדרך כיהנה כשופטת של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב, ובהמשך בבית משפט השלום, שם דנה בעיקר בתיקים בתחום האזרחי.

ב־1996 קודמה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בנוסף, ישבה בהרכב ערעורים וכן בהרכב פשעים חמורים בראשותו של השופט אדמונד לוי, לימים שופט בית המשפט העליון. בשנת 2003 החלה חיות לכהן כשופטת בבית המשפט העליון. היא הספיקה לכהן תחת ארבעה נשיאים: אהרן ברק, דורית ביניש, אשר גרוניס ונאור. עם פרישתם של השופטים רובינשטיין וסלים ג'ובראן והנשיאה נאור, תהיה חיות ותיקת השופטים בבית המשפט העליון, עם ותק של יותר מ־14 שנות כהונה בו ויותר מ־27 שנות ותק שיפוטי בכל הערכאות. 
 
"זו בחירה טובה מאוד", אומרת נשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית ביניש. "היא משפטנית מצוינת, מנוסה, מוכשרת. יש לה ראייה מאוד חדה של הדברים. היא שופטת מאוד ערכית, קפדנית עם עצמה ועם אחרים, משקיעה ומקפידה קלה כחמורה. היא האדם הנכון. היא תדע לצלוח את האתגרים ככל שניתן". 

איילת שקד. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
איילת שקד. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90



ישראל היפה
 
מפסיקותיה של חיות ניתן ללמוד על תפיסתה. בין היתר, היא קבעה כי אריה דרעי יוכל להתמנות לשר הכלכלה, למרות עברו הפלילי, ופסקה באופן דומה בנוגע למינוי צחי הנגבי כסגן שר החוץ. כמו כן, חיות ישבה בהרכב שביטל את מתווה הגז ועמדה בראש ההרכב שדן בהמשך ההפגנות מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. 
 
פסיקותיה חברתיות במיוחד ומכוונות זכויות אדם. כך למשל ניכר בבג"ץ שפסק כי לבנות זוג המבקשות להביא ילד לעולם בדרך של הפריית ביצית שתילקח מגופה של אחת מהן ותושתל ברחם השנייה - אין אפשרות חוקית לעשות זאת בישראל. חיות, בדעת מיעוט, סברה כי המגבלות שהושתו בחוק הביציות אינן חוקתיות ומנוגדות לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כמו כן, חיות תמכה בהחלת חוק שעות עבודה ומנוחה על עובדים זרים בענף הסיעוד והייתה שותפה לדעת הרוב בפסק הדין בעניין השוויון במזונות ילדים בין גברים לנשים.

בשלוש העתירות שהוגשו נגד התיקונים לחוק ההסתננות הייתה חיות בדעת הרוב, כשסברה שיש לפסול את החוקים.בבג"ץ שעסק בהסרת החסינות של ח"כ עזמי בשארה סברה חיות, בדעת מיעוט, כי קשה שלא לראות בדברי השבח וההלל שהרעיף בשארה בנאומיו על פעילותו של ארגון חיזבאללה משום תמיכה במאבק המזוין שארגון טרור זה מנהל נגד ישראל. התבטאויות אלה, כך קבעה, חוצות את הקו האדום המסמן את קצה גבול הסובלנות שמוכנה הדמוקרטיה הישראלית לגלות.
 
בהכרעה הדוחה עתירה נגד הריסת בתי מחבלים התייחסה השופטת חיות לאתגרים שמציבים ארגוני הטרור בפני המשפט בציינה: "בתחום המאבק בטרור, המשפט הבינלאומי וכמוהו המשפט הישראלי הפנימי טרם הדביקו את המציאות וטרם השכילו לקבוע קודקס מקיף של כללים לעניין הדרכים החוקיות שרשאית מדינה לנקוט כמי שמחויבת בהגנה על עצמה ועל אזרחיה".
 
הכרעת הדין הנוגעת לילדה שחר גרינשפן, שנפגעה אנושות בתאונת דרכים ב־2010 על ידי נהג שיכור, הייתה לה אולי הקשה ביותר. שם חיות דחתה את עתירת משפחתה של גרינשפן נגד הסדר הטיעון שנחתם עם הנהג. "דומה כי אין מי שבמהלך שנות כהונתו כשופט לא התמודד עם מקרה קשה אשר בו, למרות האהדה הרבה שעוררו אצלו טיעוני בעל הדין, לא נמצא לו נתיב בדין אשר יאפשר את מתן הסעד שנתבקש", כתבה אז. "קוצר ידו של המשפט המתגלה במקרים כגון אלה, יש בו לעתים כדי למלא את השופט היושב בדין תחושת תסכול".
 
שופטת בית המשפט העליון בדימוס עדנה ארבל כיהנה לצד חיות במשך עשור, והשתיים חברות קרובות. "התמנינו יחד, אחרי היכרות שטחית בינינו", היא נזכרת. "ישבנו יחד בהרכבים. באחד הגלגולים של בג"ץ גיוס בחורי הישיבות, היא הייתה בעד תיקון חוק טל באופן שיאפשר לחייב גיוס, כפי שלמעשה הוכרע עכשיו. אני הייתי בדעת מיעוט, כשסברתי שצריך להמתין עם החקיקה שמחייבת את הגיוס ולאפשר לתהליכים חברתיים לעשות את שלהם. היא הייתה מאוד נחרצת בעניין וכתבה שניתנו מספיק ארכות. היא חשבה שצריך לתת למחוקק לומר את דברו. היא מאוד יסודית, קפדנית, משפטנית חדה, דייקנית ונחושה מאוד בעמדותיה - שופטת מהמעלה הראשונה".

היא מוסיפה: "יש לה ניסיון עשיר בכל תחומי המשפט. היא אמנית הכתיבה הבהירה, המוקפדת. ניהלה במשך שנים השתלמויות בכתיבה שיפוטית לשופטים. כל פסק דין שלה הוא בבחינת מלאכת מחשבת עם תיאור מדויק וניתוח משפטי מקיף. גם הפיתוח הרעיוני, הלשוני והסגנון הופכים אותו לפסק דין ראוי וברור. היא תמיד שולטת בחומר. יש לה עמדה ברורה, היא עומדת על דעתה ואני בטוחה שהיא תעשה חיל ותוליך את המערכת למקום הראוי לה. היא גם חברה מאוד טובה. למרות עומס העבודה הרב, היא לא תשכח לאחל לחבר מזל טוב ליום ההולדת או לבקר חולים. היא מאוד משפחתית, בת למופת לאמה, רעיה ואם מסורה וסבתא מכורה. היא מסמלת את ישראל היפה. מהמעברה עלתה בסולם והגיעה לשיא, והכל בעבודה קשה". 
 
ארבל זוכרת תיקים שבהם ישבו זו לצד זו: "היה תיק שבו עובדת זרה תבעה שעות נוספות. חיות סברה שמגיעות לה אותן זכויות כמו של עובד ישראלי. היה מקרה של שני סרבני גט שביקשו לבטל את הסנקציות שבתי הדין קבעו נגדם, הרחקה מחיי הקהילה וביושם ברבים. חיות הייתה נחרצת וקבעה שנוכח התנהגותם אין מקום להידרש לעתירה". 
 


"מאוד מעורבת"
 
עו"ד מיה צחור, שהתמחתה אצל חיות בשנת 1994־1995 כאשר הייתה שופטת שלום, אינה שוכחת את התקופה הזו. "זו הייתה תקופה קסומה עבורי", היא נזכרת. "היה לי עצוב להיפרד כי ידעתי שמנטורית משובחת ממנה לא אפגוש. אסתי אדם רגיש, רחב אופקים ועם חוש הומור נהדר. מה שלמדתי ממנה זה לא להסתפק ברעיונות משפטיים נשגבים, שאותם כמתמחה שמחתי לחפש ולמצוא, אלא לצלול לתוך פרטי התיק, האנשים, הראיות, התחושות, ומשם להפיק את התובנה ולהעלותה על הכתב באופן הכי סדור ומנומק". 
 
ליטיגטור בכיר, שהופיע מול חיות בערכאות השונות, מכיר את הצד הקשוח יותר שלה. לדבריו, "היא לא אישה קלה", הוא אומר. "היא מאוד חכמה, חריפה ומכירה את התיקים מצוין, ולכן גם מקשה על עורכי הדין שמופיעים אצלה. לדיון אצל חיות צריך לבוא מוכן. יש לה נטייה להראות לכולם כמה היא חכמה וכמה היא יודעת יותר טוב מהם. העניין הוא שבדרך כלל זה נכון".
 
"אומרים שהיא מאוד קפדנית, אבל יש בה גם המון אנושיות ונתינה", אומרת חברתה של חיות, נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב בדימוס, הילה גרסטל. "נכון שמרגיז אותה כשעורכי דין מגיעים לא מוכנים, אבל בצדק. היא באה מבית הרוס ומיישמת כנראה על בני משפחתה את מה שלא היה לה. היא מאוד מעורבת: בכל יום שלישי נוסעת לתל אביב כדי להיות עם הנכדות, סועדת את אמה המבוגרת כבת יחידה ומסורה. היא בעלת נתינה אינסופית, אבל בלי הרוח והצלצולים. כשגילו לבעלי גידול במוח, כיהנו יחד במחוזי, ואסתי רצתה לנסוע איתי לגרמניה לניתוח. לבסוף הגענו למסקנה שעדיף שהיא תישאר בארץ ותיקח על עצמה את התיקים שלי. במשך שלושה שבועות היא עבדה על כפל תיקים. זה היה לא רק מעשה חברי כלפיי, אלא גם הראה אחריות גדולה לעבודתה".
 

היום אומנם תקבל חיות את שרביט הנשיאה, אך הסערה סביבה כבר החלה. בשבועות האחרונים התקיימו מחוץ לביתה בתל אביב הפגנות של תושבי דרום העיר בדרישה לשנות את מדיניות בג"ץ בעניין מבקשי המקלט. "היא מקבלת את ההפגנות בהבנה", אומרים מקורביה. "היא אומנם הייתה בירושלים ברוב המקרים, ורק במוצאי השבת האחרונה הייתה בביתה, אבל כחלק מאישיותה המיוחדת, היא בהחלט מקבלת זאת".