לאחרונה נסע ראש הממשלה בנימין נתניהו לביקור דחוף של חמישה ימים בלונדון. המטרה: לשכנע את ממשלת בריטניה בצורך לבטל את הסכם הגרעין בין איראן לבין המעצמות ולהחליף אותו. במה? לא ברור. לא לקח אפילו שבוע כדי להיווכח שנתניהו שוב נכשל כישלון קולוסאלי. כפי שחשפה טל שניידר, בשבוע שעבר פתח משרד החוץ הבריטי בקמפיין אינטרנטי שמראה כמה ההסכם תרם למאבק בגרעין האיראני, ושר החוץ עצמו נוסע לוושינגטון לשכנע את חברי הקונגרס שלא להצטרף לטראמפ ולנתניהו שמנסים לחבל בהסכם.
חייבים להגיד את זה: בנימין נתניהו משחק באש ומסכן את ביטחון המדינה, והממשלה כולה שותקת. במקום לנצל את מרחב הפעולה של ההסכם כדי לתמוך בכוונה האמריקאית החשובה שעליה הכריז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לפעול נגד הטרור האיראני ונגד תוכנית הטילים של טהרן, נתניהו מנצל את המעמד וההשפעה של ישראל בנושא האיראני כדי להטיף לפעולות חסרות סיכוי שיפגעו בכולנו.
מילא ב-2015, כשההסכם עוד לא אושר, היה על מה לדבר. אבל בעולם שבו אנחנו חיים בפועל, ההסכם כבר קיים ואושר. איראן נמצאת במרחק שנתיים מיכולת גרעין צבאית במקום חודשיים והפיקוח עליה הדוק מבעבר - גם אם רחוק מלהיות מספק. המצב הזה יישמר למשך עוד שמונה שנים שבמהלכן חייבים לעקוב ולפתח את היכולת שלנו למנוע מאיראן להתגרען בסוף תקופת ההסכם. המאבק האזורי נגד איראן יכול וצריך להתנהל כשטהרן לא במרחק נגיעה מפצצה.
וסביב שולחן הממשלה, דממה. אף אחד לא שואל איך ישראל אמורה להתמודד עם הנשורת של מהלך כזה. אף אחד לא תוהה אם זה רעיון טוב שהקול היחיד שיישמע בישראל הוא קולו האובססיבי וחסר האחריות של נתניהו. אפשר לשפר את ביטחון ישראל בעולם האמיתי, על ידי לחץ ופעולה נגד איראן בחסות הסכם הגרעין עצמו, אבל בממשלה מעדיפים לשתוק ולתת לראש הממשלה לפזר אשליות. במקום מנהיגות שרוצה להוביל ולהציב תוכנית ברורה, נתקענו עם עדר פחדנים שלא מעז לשאול לאן מוליכים אותו.
הכותבת היא חברת כנסת מטעם המחנה הציוני