צצות אחרי הגשם: התכונה הכי נדרשת ל”ציידי פטריות” היא כנראה סבלנות ואורך רוח. כשהזמן הזה מגיע סוף־סוף, הם יוצאים ליערות ולחורשות עם עלות השחר, מתבוססים בבוץ עם מבט תקוע באדמה ומחפשים אחר רמזים. לפעמים הם חוזרים עם שלל ולפעמים לא. יש כאלה המלקטים לצורכי מאכל ויש סקרנים וחובבי טבע. בכל מקרה, עם תחילת עונת הפטריות בימים אלה, מסע הציד רק מתחיל, וקהילת המלקטים נמצאת בכוננות גבוהה.



“שיגעון הליקוט כולל המתנה מורטת עצבים”, אומר בחיוך עודד עינת, חובב פטריות מושבע. “סופרים את הימים מהאביב ועד אוקטובר, ויש סריקת מדשאות בסתיו והעלאה אובססיבית כמעט של בוק שלם על כל פטרייה שמצאנו. ואז, בעונת הגשמים, יוצאים סוף־סוף ליערות, בעיקר במזג אוויר קיצוני, הולכים שם לאיבוד, שוקעים בבוץ וכל הזמן מחייכים מאוזן לאוזן”.



גבעונית נאכלת. צילום: יניב סגל
גבעונית נאכלת. צילום: יניב סגל



בישראל קיימת קהילה מרשימה של חובבי פטריות. ההערכות מדברות על סדר גודל של כ־10,000 איש ואולי יותר. ארצנו גם התברכה בכ־600 זנים מגוונים, ובין 100 ל־200 מהן אפשר גם לאכול. הקהילה חולקת מידע, יוצאת לסיורי ליקוט ביחד ולחוד, מתייעצת ושואלת לגבי זיהוי, מעדכנת על בתי גידול חדשים ומנהלת קשר רציף בקבוצות הפייסבוק והוואטסאפ. מדובר על גרעין של אנשים להוטים וידענים שרכשו ידע ויכולת זיהוי והסברה, אשר מדביקים בחיידק הפטריות מאות חובבים ומתעניינים.



“הטירוף החל כבר לפני שלושה שבועות”, מספר יניב סגל (41), ממצפה אבירים. סגל מגדיר את עצמו כחובב טבע עם תשוקה עצומה לפטריות. “קשה להעריך כמה מסתובבים ביערות ומלקטים, אבל הקהילה גדלה וצוברת תאוצה מרגע לרגע”, הוא אומר. “השנה התברכנו בטמפרטורות חמות בשילוב גשם, ולכן אפשר למצוא מנה יפה של גושיות, בעיקר באזור הכרמל. אנחנו עוקבים אחר מזג האוויר, ולפי כמויות הגשם יוצאים לשטח”.



כמעט בכל הארץ אפשר למצוא פטריות לליקוט. העונה עצמה מתחילה מסוף ספטמבר עם מינים ייחודיים לקיץ, ושיאה בנובמבר עד אפריל־מאי. לשם ליקוט חשוב לצאת מוקדם מאוד בבוקר, בזמן שזווית השמש מסייעת לחיפוש. אזור הנגב הצפוני משופע בפטריות כמהין הגדלות מפברואר ועד מאי, יערות הכרמל עשירים בזנים שונים לאחר גשמי דצמבר עד מרץ וכך גם הגליל העליון והתחתון. עוד אזורים משופעים הם רכס הגלבוע, הגולן והרי ירושלים. כל אזור וכל חורשה מאופיינת בזנים השמורים לה, ויש גם נדירות, כמו פטריית פורצ’יני, שאותרה בישראל על ידי בודדים בלבד, ושנטרל המבוקשת בשל טעמה הייחודי.



יניב סגל. צילום: עמנואל שריד
יניב סגל. צילום: עמנואל שריד



“ישראל היא מקור מצוין לפטריות”, מסבירה ד”ר דליה לוינסון, מיקולוגית (חוקרת פטריות) ומדריכת סיורי ליקוט ואקוטוריזם, ומחברת "מדריך כרטא לפטריות מאכל ורעל בישראל”. “אנחנו שני שליש מדבר, אבל המעניין הוא שהמיקום בין שלוש היבשות שסביבנו – אפריקה, אסיה ואירופה - מזמן מגוון רחב ושונות גנטית מדהימה של מבחר פטריות. יש פה את כל קבוצות הפטריות בעולם - קבוצת הפקועות, הגושיות, השמפיניון. בארץ גם גדלה שמפיניון


הבר, שממנה תרבתו את הפטרייה הנמכרת בסופר”.



מתברר שהפטריות נמצאות סביבנו בכל מקום. אפשר למצוא אותן במדשאות, פרדסים, יערות אלונים, בין איקליפטוסים ובחורשות. פטריות רבות, כמו האורנייה והאורן, גדלות עם שורשי העץ ומזינות אותו בסימביוזה, וזה מסייע באיתור.



“צריך להבין איזו פטרייה קשורה לאיזה עץ ואיפה הוא נפוץ”, ממשיכה ד”ר לוינסון. “עוד מעט יהיו אורניות, אז נחפש אותן בחורש אורנים, אבל חשוב שיהיה צעיר יחסית. פטריות מאכל באלונים יהיו גושיות למשל, ואת האחלמיות הסגולות נמצא בעצי חרוב, אלה ואיקליפטוס. בדשאים נמצא פקועות, וכן הלאה”.



לא רק בפשטידה


אבל פטריות, כידוע, הן לא תמיד חינניות, ידידותיות ואכילות. בישראל גדלות גם פטריות רעילות ומסוכנות למאכל אדם, ואפילו “פטריות מוות” בהגדרה. מדובר בזנים כמו “אמנית האביב”, “אמנית המוות” ו”אמנית הפלודס” הגדלים בארץ, ודין הטועם אותן עלול להיות מוות בייסורים. כלל הברזל של הקהילה הוא – “אם אתה לא בטוח, אל תקטוף, ובכל מקרה צא תמיד עם מומחה”. האתר “פטריות בישראל” מציג רשימת מינים מותרת למאכל, אבל המומחים גורסים שאין ללקט לבד ללא ידע והבנה עשירה בתחום.



“יש בעיה קשה של זיהוי, יש דמיון רב בין המינים וההבדלים דקים מאוד”, ממשיכה לוינסון. “צריך לרדת לרמת מיקרוסקופ כדי להבחין בין פטריית מאכל לרעל. אין מבחן קל ובטוח לליקוט עצמאי ואין כללים ברורים. אפשר בקלות לטעות עם זנים כמו גושיות עם ספוג אדום מלמטה שנראות על פניו כמו אורניות, אבל הן מסוכנות מאוד. כנ”ל לגבי אורניות בחורשות אלונים ועוד”.



טבורית הזית. צילום: יניב סגל
טבורית הזית. צילום: יניב סגל



“בקבוצת הפייסבוק ‘פטריות - הקבוצה הישראלית לפטריות’, אנחנו משתדלים לא לתת זיהוי לפי תמונה” מסביר סגל, המשמש גם כמנהל הקבוצה. “תמונה יכולה להטעות בצבע שונה או בטשטוש. לעתים יש גם רגישויות אצל אנשים שונים. גם פטרייה הידועה כטובה למאכל יכולה להיות נהדרת עבור אדם אחד ולעשות נזק לאחר. לכן מומלץ לאחר הליקוט שכולל מומחה בעל ידע, לבשל אותה ולטעום מנה קטנה מאוד. אם לאחר 12 שעות לא הופיעו תופעות לוואי, היא בטוחה למאכל”.



בשנים האחרונות צוברת תאוצה גם ההכרה בפטרייה כיעילה בתחומים שמעבר לערכה הקולינרי, כפשטידה או תוסף ססגוני במנת גורמה. חוקרים בישראל ובעולם בודקים את השימושים בה ואת תרומתה לאדם ולסביבה. אפשר למצוא כיום פטריות בשירות הרפואה, הסביבה, החקלאות, הבינוי והבידוד, התעשייה, ואפילו העיצוב.



נעם אטיאס חוקרת בטכניון פיתוח תחליפים לקלקר מפטריות, לצורכי בידוד ושימוש בתעשייה ובתחום העיצוב. “אנחנו מפתחים חומר חליפי לקלקר באמצעות פטריות הגדלות על פסולת חקלאית”, היא מספרת. “לפטריות יש יכולת לפרק חומרים קשים בטבע ובכלל, ומשתמשים בהן כדי לפרק את הפסולת של גידולים חקלאיים כמו גזם וכדומה, ואנחנו מייצרים מזה גוש המורכב מהתפטיר, גוף הפטרייה, שגדל על שבבי עץ ומשמש תחליף לקלקר.



חריפיות. צילום: יניב סגל
חריפיות. צילום: יניב סגל



הוא טבעי לחלוטין, לא סינתטי ואין בו תוצרי נפט, אלא הוא מיוצר כולו בתהליך מקיים, לא מזהם וידידותי שמתפרק בחזרה לסביבה. יש כבר חברה אמריקאית שמייצרת מהחומר בידוד לתהליכי בנייה ואריזות שונות לתעשייה. בימים אלה, אנחנו מנסים גם שימושים של בידוד אקוסטי ותרמי”.



שימושים יצירתיים בפטריות מפיקים גם מוצרים מפתיעים כמו אהילים, כיסאות ואפילו יריעות של חומר דמוי עור המשמש בתעשיית הטקסטיל. גם המחקר הרפואי בוחן את תכונותיהן הרפואיות של הפטריות, החל ממאבק בסרטן ועד ציוד לניתוחים רפואיים, תרופות וכמוסות.



“יש המון שימושים שרק מתחילים להתגלות”, ממשיכה אטיאס, “בתחום הסביבתי, למשל, ידוע שלפטריות יש יכולות פירוק של עץ ושל חומרים כימיים. הן מבצעות הפרדה בין חומרים שמערכות טיהור לא מצליחות, כמו פסולת, חומרי הדברה, תרופות ורעלים, או הורמונים שנספגו למי התהום. הפטריות מבצעות תהליך הקרוי ‘ביורמידציה’, שמשמעו טיהור בעזרת מערכת ביולוגית. יש להן יכולת להיות אפילו ‘האקונומיקה של הטבע’. כשמפעלי טקסטיל מזרימים פסולת כימית לטבע, הפטריות מבצעות ‘הלבנה’ לסביבה האקולוגית”.



זיכרונות ילדות


אז מאין אנחנו שואבים את הצמא והמשיכה לעולם הפטריות? יש מלקטים שהמניע שלהם הוא יצר הסקרנות, החקר והידע. יש את אוהבי הריגוש שבחיפוש עצמו ויש את מלקטי המאכל שרוקחים מטעמים מהשלל, אבל המשותף לכולם הוא האהבה לטבע והיכולת להעביר שעות ארוכות בגשם ובקור, ואפילו ליהנות מזה.



בוריס מור (40) מקיבוץ פרוד נשבה בקסם הפטריות עוד בילדותו, ולקח את זה צעד קדימה כשהפך למגדל פטריות. “יש לנו כבני אדם משיכה קדומה לפטריות. זה בטבע שלנו”, הוא מסביר. “זה היצור הכי קדמון שאנו משתייכים אליו והוא דומה לנו במבנה הדנ"א: היצור הרב־תאי הראשון שנושם חמצן ופולט פחמן דו־חמצני. גם מערכת התקשורת שלו דומה למוח האדם. בתפטיר, הפטרייה מתקיימת תקשורת בדומה לתקשורת הנוירונים במוח שלנו”.



גושית השטן. צילום: יניב סגל
גושית השטן. צילום: יניב סגל



עבור בוריס ומלקטים רבים אחרים, חוויית הליקוט מתקשרת גם לזיכרונות ילדות. אולגה גודרובה מרמלה, זוכרת את עצמה מלקטת ביערות אוקראינה כבר מגיל אפס. “ליקוט ומאכל פטריות היו חלק מתרבות שעברה מדור לדור”, היא מספרת, “בסתיו היינו מלקטים את המזון לחורף ומשמרים אותו. אני זוכרת חוויה משפחתית חמה, מרגשת ומלכדת, זמן איכות של כל המשפחה יחד. אחרי הליקוט ביער, חוזרים כולם לנקות את השלל ויושבים עד השעות הקטנות של הלילה”.



כיום, אולגה מלקטת לא לשם מאכל. היא נהנית מתרבות החקר וסיפוק השאיפה לעוד ידע וחידושים בתחום. “הפטריות מרתקות ומסקרנות אותי”, היא מצהירה, “לכן, אני יוצרת קשר עם חוקרי פטריות ומעבדות בחו”ל, ושולחת להם דוגמאות לזיהוי, לבדיקה ולתיעוד. חשוב לי לדעת כמה שיותר על מה שאני פוגשת בטבע”.



כישורית מרושתת בשלג. צילום: יניב סגל
כישורית מרושתת בשלג. צילום: יניב סגל



בחודש פברואר 2018 צפוי להתקיים הכנס השני בארץ בנושא פטריות ותרבות הליקוט. כדי להימנע מדילול המינים ומהכחדה, מתקיימים גם סיורי ליקוט מקצועיים המלמדים טכניקות ליקוט חיוניות להמשך הרבייה של הפטריות. קוטף לא מיומן עלול לפגוע בתפטיר ולהותיר קרקע חשופה שעלולה להזדהם ולפגוע בפטרייה. את סיורי הליקוט והמומחים מלווים גם חובבים ומתחילים על מנת למנוע סכנות ולאמץ את עיקרי התחביב בצורה יעילה וידידותית, הן לפטריות והן לאדם.



“מלקטים צריכים לשים לב לפרטים הקטנים, להיות בעלי זיכרון טוב וגם בעלי תעוזה”, ממליצה גודרובה. “מי שרק מתחיל והוא בגדר חובב, אסור לו לצאת לבד ולקחת סיכון. חשוב ללמוד, להבין ולרכוש ידע כדי להתחבר לעולם הזה, וכשמוצאים פטריות, זו התרוממות רוח גדולה מאין כמוה, תחושה של הישג גדול ועילאי”.