כמו את רוב הדברים בעולם, גם את היחס לחוק ההמלצות אפשר לחלק לשלושה חלקים: חלק של אישיות, חלק של עיתוי וחלק של תוכן. ובהרחבה: נסו לשאול את עצמכם מדוע – אם בכלל – גם אתם סבורים שחוק ההמלצות הוא רעיון גרוע. האם הוא גרוע משום שאינכם מחבבים את חברי הכנסת המזוהים איתו, ביטן ואמסלם, ואת ראש הממשלה המטיל עליהם את צלו. או שאולי – אפשרות שנייה - אתם סבורים שהחוק לא צריך לעבור משום שהעיתוי לא מוצלח: קרוב מדי, כפי שנראה, לסיכום אחת או יותר מחקירותיו של ראש הממשלה. או שאולי ההתנגדות שלכם נובעת מטעם שלישי – מכריע: החוק פשוט לא נראה לכם נכון. לא עכשיו ולא אחר כך. לא אם יצא תחת ידי ביטן, ולא אם יצא תחת ידיו של פוליטיקאי אחר, נעים יותר בהליכותיו.
זה מבחן לא קל של מבט במראה, והוא נכון לחוק ההמלצות כמו גם להרבה נושאים אחרים.
לדוגמה: מסקנות החקירה נגד דובר שוברים שתיקה. האם אתם מרוצים מהן (או שאולי אינכם מרוצים מהן) משום שאינכם אוהבים את הארגון, או משום שאתם סומכים על הפרקליטות, או משום שהמסקנה מתאימה לאידיאולוגיה שלכם? ונסו לחבר: אם אתם סומכים על הפרקליטות בעניין שוברים שתיקה, האם תסמכו עליה גם כאשר תסגור – או לא תסגור – את תיק נתניהו? ונסו לחבר: אם חשבתם שהחקירה בעניין שוברים שתיקה הייתה מרושלת – האם תקבלו, או לא תקבלו, גם את טענתו של נתניהו בבוא היום שהחקירה בעניינו הייתה מרושלת?
תמיד שלושה חלקים: האם אתם רוצים שנתניהו ילך הביתה משום שאינכם מסכימים עם מדיניותו, או משום שאתם סבורים שהוא מושחת, או משום שאתם פשוט לא סובלים אותו? ואם אתם לא סובלים אותו – האם זו סיבה לשלוח ראש ממשלה הביתה (גם אם מדיניותו סבירה והוא לא מושחת). ואם הוא מושחת, האם זו סיבה לשלוח אותו הביתה (גם אם מדיניותו מוצלחת והוא אהוד על האזרחים). ואם מדיניותו לא מוצלחת, למה שלא תתווכחו על המדיניות (במקום להישען על טענות של שחיתות ושל אופי).
תמיד שלושה חלקים: האם אתם פשוט לא סובלים את החרדים (לא משנה מה הם רוצים, אתם רוצים ההפך), או שחשוב לכם העיקרון שיש עבודות בשבת (כי בעוד רגע ישראל הופכת לאיראן), או שאתם חוששים שלא תהיה לכם רכבת ביום ראשון בגלל שאין עבודות בשבת (במקרה הזה תיתכן אפשרות רביעית: זיהוי הזדמנות לנגח את הממשלה שאתם לא סובלים מסיבות אחרות).
דמיינו את משבר הרכבת של נתניהו וליצמן, בממשלה של, נאמר, בוז’י הרצוג וליצמן. האם הייתם מקבלים את הטענה ששמירת הקואליציה (למען השלום) מצדיקה פשרה בשאלת הרכבת בשבת? ואם היא תקפה במקרה הבדיוני של בוז’י (למען השלום), מדוע אינה תקפה במקרה של נתניהו (למען המאבק נגד איראן)?
והנה עוד שלושה חלקים, באותו הקשר: למה חשוב לכם שליצמן יהיה שר ולא סגן שר (אם זה באמת חשוב לכם). האם מפני שגם לכם מתחשק פעם להרגיש איך זה לכפות משהו על חרדי? או שאולי אתם מקווים שליצמן יסרב, והקואליציה תתרסק? או שעקרונית אתם פשוט לא מוכנים להשלים עם העניין הזה של סגן שר שיש לו אחריות חשובה? ואם זה המצב, בטח התקוממתם גם כאשר יוסי ביילין, כסגן שר החוץ, יזם מגעי שלום באוסלו, או כאשר אלכס גולדפרב התמנה לסגן שר כדי שיצביע בעד הסכמי אוסלו.
ונחזור להתחלה: מה חשוב לכם באמת, לאפשר למשטרה להגיש המלצות או להפיל את נתניהו? נסו את התרגיל הבהחלט דמיוני הבא: תמורת חקיקת חוק ההמלצות, נתניהו מוכן לפרוש מראשות הממשלה – תעבירו או לא תעבירו?