הוי יושבי האולימפוס, כמה הפכפכים חייו של אדם. אל לו לבן אנוש לבטוח בכוחו, בשכלו ובמעלותיו. בן רגע, במכת הברק, בהינף הגרזן, יכולים גרמי השמיים, זאוס, המזל, התעתוע, קרקע במיליארדים (לכאורה) וחקירת משטרה, לסבך מלכים, רוזנים ואפילו לפורר את השלטון כאן בארץ הקודש.



אין ספק, האלים שיחקו בנו השבוע להנאתם. על בשרנו חווינו את סיבובה האכזרי של הרולטה המכונה “גורל". סלחו לי על הפומפוזיות. היא מתבקשת. מה שקרה ביממות האחרונות מזכיר טלטלות שמתרחשות בדרך כלל בטרגדיות יווניות קלאסיות ולחלופין בטלנובלות טורקיות. והנה, זה התממש לנגד עינינו. ויותר מזה, ראיתי את כל הסאגה הפוליטית הבלתי נתפסת הזו כמעט בזמן אמת.



ביום חמישי, במסגרת כתבה שצילמתי לתוכנית בערוץ 12, ביליתי שעות ארוכות במשכן הכנסת. בין השאר ישבתי לשיחה מתמשכת עם חברי הכנסת דוד אמסלם ויושב ראש הקואליציה דוד ביטן. באותו שלב שבו התפלפלנו, הם היו אולי האנשים החזקים במדינה.



אמסלם ביום המדובר ניהל ביד רמה את ועדת הפנים, שבה דנו בשצף קצץ בהסתייגויות לחוק ההמלצות הנפיץ. במהלך המושב חברי פרלמנט מהצד השמאלי של המפה הביטו בו חסרי אונים כשניסו לקעקע את יציבותו ועוצמתו. לא הלך להם. חלקם התייאשו ובמקום להתעמת ביקשו להתחמם מעט בשמש הפרסום הקורנת שזרחה מעליו במלוא תפארתה. אם נהיה מציאותיים, אפשר לומר שהקרב מלכתחילה לא היה הוגן.



אמסלם מוכן תמיד ובכל רגע נתון לצעוד רחוק יותר מיריביו. כמו שמסביר ג'ים מאלון, שון קונרי בשבילכם, לאליוט נס בגילומו של קווין קוסטנר בסרט “הבלתי משוחדים" של הבמאי בריאן דה פלמה. כדי לנצח צריך להיות מוכנים להסלים את המאבק. מסכין לאגרוף. מאגרוף לאקדח. כשאלו חוקי המשחק, לנציגי האופוזיציה פשוט אין סיכוי.



בתום הדיון בוועדה ביטן, אמסלם ואנוכי ישבנו בלשכה צרה בכנסת. דיברנו ארוכות. אכלנו במבה ועוגיות. התווכחנו. הטונים עולים. הטונים יורדים, ושוב עולים. כל זה קרה זמן קצר אחרי שפורסם שחקירה בעניינו של יושב ראש הקואליציה יצאה לדרך. הוא מצדו קבל על התזמון של הבדיקה המשטרתית. רמז שהיא מגמתית. נראה מעט מוטרד. לא יותר. ועדיין, למרות הרינונים סביבו והרוחות שנשיבתן הלכה והתעצמה, באותו יום בכל מקום שאליו השניים הלכו, ראיתי רבים שחיפשו את קרבתם. מכל קצוות הקשת. היו שביקשו עצה, התחנפו, המתיקו דאחקה וסוד או סתם רצו להיות קרובים לאקשן האינסופי שהצמד ייצר.



בשבת בלילה הכל החל להתהפך. פורטונה - כשם שגילי לנדאו נהג לומר לכתבי ספורט מבולבלים בימיו כמאמן הפועל תל אביב ומכבי קריית גת - עבדה שעות נוספות. אלדד יניב, שבמערכת הבחירות הקודמת נראה היה כעוף מוזר שמניעיו אינם ברורים, הצליח להביא כ־30 אלף איש, על פי חלק מההערכות, לשדרות רוטשילד בתל אביב, וכך ביצר את מעמדו סופית ככוח הנגד המשמעותי ביותר לשלטון הימין בישראל.



אמצעי התקשורת סיקרו בהתלהבות את האירוע. חלק מהעיתונאים איבדו את האובייקטיביות והריעו. למוחרת בבוקר המשטרה הנחיתה מהלומה קטלנית, ייתכן שמכרעת, על החוקים שנועדו להצר את צעדיה וזימנה את ביטן לחקירה ארוכה. ראש הממשלה הכריז שחוק ההמלצות - והיה ויחול - לא יכלול את החקירה שמתנהלת בעניינו. הקלשונים נשלפו. הצעדה לבסטיליה החלה. הלאה המלך. יחי המלך החדש. רק שזה טרם הוכתר.



במקביל לקולות ההפיכה שבקעו מכמה גרונות, הפך ביטן מחביב תוכניות האקטואליה ואיש שחורץ גורלות לחשוד שרק חסינותו הפרלמנטרית, כך ציינה דוברת המשטרה בפני דני קושמרו, מונעת ממנו לבלות את הלילה בבית האסורים. באשר לחוק עצמו ולדעתי האישית, בכל פעם שאני מגבש עמדה, צץ גורם אחר ומטה את מחשבותי. תהרגו אותי, איני סגור על עצמי. פעם זה השר כחלון, שהפך השבוע ממגמגם בכיר למרואיין שנון וחד ולתלמיד המצטיין של הרבעון האחרון, ששכנע אותי, ופעם זה גיא פלג שמהמם, כהרגלו, את הצופים והקוראים, בדעות מרעננות וחריגות שהותירוני מבולבל.



אבל אל נא יעלזו הפזיזים ויאיצו את קצו של העידן הנוכחי. לא כל כך מהר יעזוב ראש הממשלה את תפקידו. מי שחושב שזה המצב, טיפש. ואם נמשיך לפי הנרטיב שבו פתחתי, טרגדיה גדולה או דרמה איכותית תמיד תהיינה עמוסות התפתחויות בלתי נתפסות שיובילו לסוף מלמד, עצוב ומזכך. פתאום חשבתי, אולי בכלל מדובר בקומדיה? כוונתי אינה לעניין ההומוריסטי, אלא לאופן שבו תיחתם המערכה האחרונה. במסורת הקלאסית ההבדל בין השניים, הקומי והטרגי, נעוץ גם בסיום. בעוד שבטרגדיה האסון מביא לחורבנו של הגיבור, בקומדיה המבחנים והקשיים יסתיימו בטוב. לעיתים בתוספת שיר וריקוד. תארו לכם את היום הזה.