"אני לא ישן בלילות, כי אני לא יודע מה יהיה עם המים בחורף הזה. נכון לעכשיו זו בצורת. המצב עכשיו כמו באמצע אוגוסט. לאורך השנים אני לא זוכר תמונה כזו, שבסוף דצמבר השדות חומים ולא ירוקים", מספר החקלאי חיימק'ה הוד. "אין לי איך להתמודד עם זה ואני מקווה לנסים. אני מקווה שירדו כמה מבולים ויסדרו לנו את מאזן המים, אחרת אנחנו על הפנים. אני לא יודע אם נוכל לאחוז את העצים בחיים".



הוד (70), יו"ר אגודת החקלאי מטולה, דור שלישי לחקלאים, מגדל בסך הכל 120 דונם של שזיפים בעמק החולה; ותפוחים ונקטרינות במטולה. הגידולים שלו הם גידולי קיץ, והוא מסביר שהבצורת משפיעה קשות על כל החקלאים - הן של גידולי הקיץ והן של גידולי החורף. "אם המצב ימשיך ככה, לא יהיה לנו מה לתת לעצים כדי לחיות, כי הם מתעוררים במרץ. אם אין עכשיו גשם, מאיפה יהיו לי מים? אני צריך שהבארות והמעיינות יתמלאו. אנחנו זקוקים למים האלה, כי בקיץ בכל יומיים אנחנו משקים את העצים".



לדאגה של הוד יש סיבה מוצדקת: השירות ההידרולוגי פרסם לאחרונה את הדוח החודשי שלו בנוגע למצב מקורות המים בתחילת דצמבר. על פי הדוח, הכנרת צפויה להגיע למפלס הנמוך ביותר שלה זה תשע שנים. במהלך נובמבר ירדו באזור הכנרת רק 34% מכמות המשקעים לעומת הממוצע הרב־שנתי.


"אנחנו זקוקים למים האלה", חיימק'ה הוד, צילום: תקשורות יעל שביט
"אנחנו זקוקים למים האלה", חיימק'ה הוד, צילום: תקשורות יעל שביט


כמו כן, בסוף השבוע עדכן שר החקלאות אורי אריאל (הבית היהודי), שביום חמישי הקרוב, י' בטבת, בשעה 15:30 תיערך ברחבת הכותל המערבי תפילה למען הגשמים במעמד הרבנים הראשיים לישראל - הרב הראשי לישראל, הראשון לציון, הרב יצחק יוסף; הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני, הרב דוד לאו; רב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ'; וגם במעמד ראשי ההתיישבות וראשי הארגונים החקלאיים.

"במשרד החקלאות מודעים לבעיה ומנסים לראות מה עושים", אומר הוד. "אני באופן אישי לא מאמין בתפילות. התפילות הן בשביל המצפון של כל אחד, אבל אני לא מאמין שהן יעזרו. מה שצריך לקוות זה שמזג האוויר ישתנה, והגשם של אירופה או הגשם שיורד עכשיו בפיליפינים יעבור אלינו, אחרת הגליל יהפוך להיות מדבר".

"לדאבוננו, לאחר ארבע שנות בצורת ירדו עד כה מעט גשמים, שהם פחות מהממוצע הרב־שנתי, והחורף הנוכחי מסתמן כשחון. אני קורא לכל הציבור לקחת חלק בתפילה בי' בטבת, שכידוע הנו יום תענית, ולהביא מטריות, כי ביחד נקרע את שערי השמיים", נכתב בהודעה שיצאה ממשרדו של השר אריאל.

"הרעיון הזה של תפילה לגשמים נמצא במקורות שלנו ביהדות, והיוזמה הזו לתפילת רבים, שצפויים להגיע אליה אלפי אנשים, באה כמובן אחרי שאנחנו עשינו ועושים את כל הניסיונות המעשיים", אומר ל"מעריב המגזין" השר אריאל. "אנחנו לא סומכים על נס, אבל אחרי כל הצעדים המעשיים, אנחנו גם רוצים ומאמינים שתפילה יכולה לעזור".

"לא סומכים על נס, אבל מאמינים בתפילות". אורי אריאל, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
"לא סומכים על נס, אבל מאמינים בתפילות". אורי אריאל, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90


מושקע באדמה

כשאריאל מדבר על צעדים מעשיים, הוא מתכוון לכך שבשנה האחרונה פעל המשרד מטעמו כדי להיטיב את מצבם של החקלאים בתחום המים. "הורדנו את מחיר המים השפירים בכ־20%", הוא מפרט, "גיבשנו עם משרד המים והאנרגיה ועם משרד האוצר מתווה שאומץ על ידי רשות המים, שלפיו לא יהיה קיצוץ ללא פיצוי, ובמקביל משרד החקלאות פועל להשקיע בגידולים חוסכים במים ובהכוונת המים למטעים על פני גידולי שדה, תוך עידוד חקלאים לעבור לשימוש יעיל במים".

בנוסף, לפי הודעה שיצאה ממשרדו של השר, סוכם עם משרד האוצר ורשות המים שבשלב זה לא יקוצצו מכסות המים לחקלאות במערכת הארצית מעבר לכמות הצריכה בפועל בשנים האחרונות. כמו כן, סוכם עם משרד האוצר שאם יתחייב קיצוץ בשל עצירת גשמים או בשל אי־עמידה של מתקני ההתפלה בכמות הצפויה, החקלאים יפוצו. יופנה גם תקציב נוסף לפיצוי ולעידוד לוויתור מרצון של מכסת מים מגידולי שדה לטובת המטעים.

בנוסף לכך, בשנת 2018 יירכשו כ־75 מיליון קוב נוספים ממתקני ההתפלה, מתוכם 60 מיליון קוב שלא הובאו תחילה בחשבון ממקורות המים הזמינים לשימוש, ואילו לטווח הבינוני־ארוך, "נדרוש להקים מתקני התפלה נוספים, ולכן עם משרדי האנרגיה והאוצר אנו מקדמים מתקן התפלה נוסף בגליל המערבי עבור הצפון, והקמת מתקן התפלה נוסף בשורק, שייתנו תוספת של 250־350 מיליון קוב נוספים ליכולת ההתפלה של ישראל. כיום, במסגרת ההסכמים, יכולת ההתפלה הקבועה עומדת על כ־600 מלמ"ק (מיליון מטר מעוקב – א"ש) ועוד 50 מלמ"ק נוספים לשנת 2018".

כלומר, החקלאים יכולים להיות רגועים?
"איך הם יכולים להיות רגועים כשיש בצורת? אבל יחד איתנו הם עושים את כל המהלכים והמאמצים כדי למצוא פתרון. הצעדים שנקטנו כבר יעזרו לחקלאים בחורף הזה ובבצורת הזו".

"הבצורת של השנה נוספה על שאר צרותינו, והשאלה העקרונית היא אם מדינת ישראל החליטה שהיא צריכה חקלאות או לא צריכה", אומר מצדו החקלאי נעם יעקבא. "אם היא לא צריכה, שיביאו גיליוטינה וימחקו אותנו. כיום הגיל הממוצע של חקלאים הוא 65. אנשים לא רוצים לעסוק בחקלאות. כולם צריכים להבין שחקלאות זה לא רק אוכל; חקלאות זה לשמור על הקרקע".

יעקבא (60), דור שלישי לחקלאים, מגדל כיום 500 דונם של ארטישוק, ובנוסף ענבים וזיתים במושב ניר בנים. "אני מסתובב בשטחים של ניר בנים, שזרועים ברובם בחיטה שמיועדת למזון לרפתות, ואני רואה איך החיטה קמלה. הירוק נהפך לצהוב, וזה לא מרנין, בלשון עדינה", הוא מתאר. "את הגידולים שלי אני משקה עכשיו עם מים שנשארו לי במכסה, אבל בדרך כלל בחודשי החורף אני בנוי על גשמים. אצלי כל יום של השקיה מהברזים זו עלות של 3,000 שקלים. זה לא מעניין אף אחד, ולשלם אתה צריך. התחלנו בחודש האחרון בקטיף של הארטישוק. ארטישוק זה ירק חורפי, הוא זקוק לגשם, ואני לא בדיוק רואה חורף פה. יש לנו דצמבר שדומה יותר לסתיו של אוקטובר. תארי לעצמך שבארבעת החודשים הקרובים לא ירד גשם. במקרה כזה, בחודש יהיו 100 אלף שקלים הוצאות על מים, שיחסרו בסופו של דבר".

צפויה להגיע לשפל הנמוך זה תשע שנים. אי בכינרת, צילום: רויטרס
צפויה להגיע לשפל הנמוך זה תשע שנים. אי בכינרת, צילום: רויטרס


למה אתה מתכוון?
"יש לחקלאים מכסת מים. ברגע שהמכסה נגמרת, סוגרים לך את הברז. עכשיו אני מבזבז את מכסת המים שלי, ובעונה הבאה לא יהיה לי עם מה להתחיל. אם תהיה שנת בצורת, יקצצו עוד יותר את המכסות. כמו כן, אני אצטרך מים גם לכרם שאני צריך להשקות באביב ובקיץ, אבל ייתכן שאת המים אסיים כבר בחורף שהוא לא חורף".

יעקבא מוסיף ומספר ש"ממוצע הגשם בחורף בניר בנים זה 450 מילימטר. השנה עוד לא הגענו ל־30 מילימטר, וכבר סיימנו חודש אחד משלושת חודשי החורף".

איך אתה בעצם מתארגן למצב הזה?
"כאמור, אני באופן אישי יכול להשקות, אבל איך תגיע לקיץ כשבעצם ניצלת את המים שלך בחודשי החורף? בחורף רגיל אני סוגר את השיבר ויודע שלא צריך להשקות יותר. עכשיו אני גם מצמצם את כמות ההשקיה שלי, וזה פוגע גם בצמח בסופו של דבר. אז מה יש לי לעשות? ללכת לתפילה של שר החקלאות בכותל? משרד החקלאות צריך לייצג מול משרד האוצר את האינטרסים של החקלאים האמיתיים, שגם ככה בקושי נשארו כאן בארץ. אם משרד האוצר יזרוק כמה מיליונים, זה יהיה יותר מעשי מאשר להתפלל מול הכותל.

"המצב כיום כואב, מדאיג", מוסיף יעקבא. "בגיל מסוים כל אחד רוצה לראות שיש לו אופק תעסוקתי, במיוחד כשאתה מושקע באדמה בהמון כסף. בורסה זה כבר דבר הרבה יותר בטוח מחקלאות. בחקלאות שמת את כל הכסף, ואתה נתון לחסדי שמיים לגבי הגשם. משרד החקלאות לא יכול לתת מים שאין, את זה שנינו מבינים, אבל לפחות שידאגו לתמיכות כספיות, כי חקלאי שנופל - לא קם".

ידעת כבר שנות בצורת?
"היו שנים כאלה, ואלה שנים שהיו מאוד קשות כלכלית. אני בן 60, אין לי פנסיה תקציבית, ובשנה כזאת אתה יכול לגמור את כל החסכונות שלך. מזל שיש לי את מרכז המבקרים, 'הארטישוק של נעם', שבו אני עושה קצת השלמת הכנסה".

השקיה במי ביוב

"מצב של בצורת קורה כשיש פחות מהממוצע הרב־שנתי של משקעים", מסביר ד"ר דוד כץ, מרצה בכיר בחוג לגיאוגרפיה ולימודי סביבה באוניברסיטת חיפה, וראש התוכנית ללימודי מים לתואר שני. "ירידת גשמים תלויה בכל מיני גורמים קלימטולוגיים־סביבתיים. ב־20 השנים האחרונות אנחנו בהחלט רואים מגמת ירידה במשקעים, בעיקר בצפון. השנה, למשל, ברוב הארץ ירדו כשליש משקעים מהממוצע הרב־שנתי בתקופה זו, ובצפון יש מקומות שבהם זה עוד יותר גרוע. המדידה של שנת הגשם מתחילה מאוקטובר, ומה שירד עד עכשיו זה מזערי אפילו יחסית לבצורת. זו לא הפעם הראשונה שבה דבר כזה קורה, זה מתרחש בכל כמה שנים, אבל יחסית המצב כיום הוא חמור".

כלומר, אנו לקראת בצורת קשה?
"אם המצב ימשיך ככה, אז כן. נהיה בצרות, בעיקר בצפון, כי באזור הכנרת לא מחוברים למתקני התפלה, ותמיד הם היו המקור של המים. עכשיו אנחנו במצב הפוך, שזה המקום עם הכי פחות מים. בכנרת אנחנו לא רק מתחת לקו האדום; חצינו אותו מזמן. כמעט בכל שנה אנחנו מתחת לקו הזה, מצב שאסור לנו להיות בו, ועכשיו אנחנו מתקרבים לקו השחור, כלומר מצב שבו יהיה קשה לשאוב את המים".

"ברוב הארץ ירדו כשליש מהממוצע הרב שנתי". ד"ר דוד כץ. צילום: באדיבות המצולם
"ברוב הארץ ירדו כשליש מהממוצע הרב שנתי". ד"ר דוד כץ. צילום: באדיבות המצולם


זה מנבא שחורות לחקלאים?
"בהחלט, כי אין להם את הגשם שהם צריכים, ובנוסף הם צריכים להשקות. אם הם לא מקבלים את המים 'בחינם' מהגשם, אין לנו מים לתת להם להשקות. הם חייבים לוותר על הגידולים שלהם או להשקות, וכאמור אין לנו מים. לפני כ־7־8 שנים, למשל, הייתה בצורת כזו, וגם בשנים 2000־2002 המצב היה מאוד גרוע. בזמנו עשו קיצוצים במכסות המים לחקלאים, אבל זה מאוד קשה לקחת שוב מים מאנשים שבעצם כבר אין להם. עכשיו כבר כמעט אין מאיפה לקצץ, ומאוד קשה לפצות אותם".

איך החקלאים אמורים להתמודד עם מצב כזה?
"יש מקומות שבהם החקלאי יכול אולי לעבור ליותר מי קולחין, כלומר מי ביוב שעברו טיפול. אלה מים באיכות טובה מאוד, אבל לא באיכות של מים שפירים. המים האלה גם לא זמינים בכל מקום, לא בכל מקום יש את הכמות הנדרשת, וזה גם לא מתאים לכל סוג של גידול. יש חקלאים שפשוט אין להם אלטרנטיבה, הם ייאלצו לוותר על הגידולים שלהם. המצב בכי רע".

אולי הפתרון היחיד זה באמת ללכת להתפלל?
"זה לא יזיק".