גרושתו של בעלי מקללת אותי בכל הזדמנות, מעליבה אותי, מסיתה נגדי את הבת המשותפת שלה עם בעלי ומעכירה את האידיליה המשפחתית שאנחנו מנסים לבנות. לבקשת בעלי, אני משתדלת שלא להגיב, אבל לצערי רוב הזמן לא מצליחה. כיצד אני יכולה להתמודד עם המצב המורכב הזה?
“ברמה העקרונית, אני מבין את הסיטואציה שאת חווה; את מצפה שבעלך יתפוס מנהיגות מול המצב הזה, יגיב אליו ויפתור אותו עד לעימות משפטי, אבל את לא באמת רוצה שבעלך יצא עם גרושתו ואם בתו למאבק שכזה, שעלול לפגוע בו ובבת שלו. נכון להיום, כתוצאה מהמקום החלש שבו היא נמצאת, גרושתו מנסה ליצור אצלכם כמה שיותר מעורבות רגשית ואישית. עצם זה שבעלך לא מגיב בכלל להתנהגות שלה אומר שהוא לוקח אחריות על הסיטואציה ולך יש שתי אפשרויות: את יכולה להיות צדקנית ולהתעקש ללכת עד הסוף למרות הקורבנות שתיאלצו להקריב, ואת יכולה להיות חומלת, לא חלילה מתוך רחמים והתנשאות, אלא מתוך חמלה אמיתית. תנסי להסתכל על המציאות מתוך העיניים שלה ולגלות גדלות נפש. הרי בינינו, כמה אפשר לריב עם אדם כשהוא לא מגיב? בסוף היא תפסיק. כשאת נמצאת בתקשורת מול הילדה המשותפת של בעלך ושל גרושתו, תדאגי להזכיר לה כל הזמן שאת מבינה את אמא שלה לחלוטין, תגידי לילדה שאת אף פעם לא תוכלי להיות אמא שלה ותמיד תהיי לה כמו חברה. תעצימי את נוכחות האם בחייה של הבת בכל אינטראקציה שלכם, ואל תיתני לאגו לנצח אותך”.
אני רווקה בת 25, מתגוררת בבית הוריי ומתלבטת אם לצאת לשכירות או להמתין עד שאשנה את הסטטוס שלי ואמצא זוגיות. מה דעתך?
“אם את נמצאת כרגע בתוך תהליך בניית החיים שלך, עובדת, מתפתחת, מתקדמת ובינתיים גרה בבית ההורים וזוכה לתמיכתם ולמרחב אישי בצורה מספקת, נעימה ונוחה - אז תמשיכי להתגורר שם. אבל אם את מרגישה תקיעות, לא מצליחה למצוא כיוון, לא יוצרת לעצמך את החיים שאת רוצה ומרגישה שאין לך פרטיות ומרחב אישי - את צריכה לעשות מהלך ולעזוב את בית ההורים. בשורה התחתונה, החיים שלנו הם פרץ של אנרגיה; זאת יכולה להיות אנרגיה כלואה, כנועה, עצובה, כואבת וחסומה, וזאת יכולה להיות גם אנרגיה מתפרצת, חיה, שמחה, מרגשת וישירה. את צריכה לשאול את עצמך בכל רגע מחדש באיזו אנרגיה את בוחרת בכל דבר שאת עושה. כל ההתלבטות הזאת אם לעזוב או להישאר בבית ההורים לא באמת רלוונטית אם את לא בוחרת להיות באנרגיה גבוהה וליצור את חייך בדיוק כמו שאת רוצה. אין זמן אחר חוץ מהזמן הזה, ואם את מרגישה שהנוכחות שלך בבית הורייך מעכבת את ההתפתחות שלך, אין מנוס מלעזוב ולמצוא את עצמך מחדש. את בקלות יכולה למצוא דירת שותפים קטנה ושמחה, ולהתחיל את החיים שלך. לפעמים אנחנו חושבים שהחיים מחכים לנו, אבל זה סתם נדמה לנו. כל יום שבו את חיה באנרגיה לא נכונה הוא יום שלא חוזר בחיים. תהיי נכונה לעצמך, תדאגי לשמחת החיים שלך ותלכי עם החיים שלך באמת ועד הסוף. בהצלחה”.
שני נכדיי נמצאים במשפחת אומנה לאחר שאביהם הפסיק לתפקד ואמם, הבת שלי, נכנסה לדיכאון. ניסיתי למנוע את העניין, אבל ללא הצלחה. לאחר מאמצים רבים קיבלתי אישור מהרווחה שהילדים יוכלו להגיע לבקר אותי בסופי השבוע, אולם בתי מתנגדת לכך. כיצד לדעתך אני יכולה לשכנע אותה לשנות את דעתה?
“אני מכיר את תחום האומנה בארץ. יש משפחות אומנה מדהימות ולא בהכרח שנכדייך נמצאים בסבל נוראי. ברור שאין דבר יותר טוב מלהשאיר את הילדים תחת חזקת ההורים כל עוד הם יוצרים בית מתפקד, אבל לפני ששולחים ילדים למשפחות אומנה בודקים היטב את טובתם של הילדים, וכנראה יש סיבה לכך שהחליטו להעביר אותם למסגרת של משפחת אומנה. אם זה כל כך חשוב לך, הייתי ממליץ שתפני לקבלת ייעוץ מעורך דין מומחה בנושא, ומעבר לזה כדאי שתפני לבת שלך ותבקשי ממנה לשנות את דעתה בצורה נעימה ורגועה. הרי בסך הכל את לא מנסה לפעול נגדה. הביקורים של הילדים בסופי שבוע אצלך הם לטובת הילדים. תסבירי לה, בסבלנות רבה, שאת מעוניינת שתהיה לילדים איזושהי נורמליזציה עד הרגע שבו הם יוכלו לחזור להיות תחת חסותה. בשורה התחתונה מה שחשוב פה זה הילדים, הם העיקר ולא אף אחד אחר”.
מתוך תוכניתו של אלון גל, בכל יום שישי ב־8:00 ב־103FM
עריכת תוכן 103FM: עדן בן ארי