מהמאה ה־19 ועד היום משתמשים בכתב ברייל, אבל השימוש בו הולך ומצטמצם לצערי, בשל התפתחות הטכנולוגיה", אומר עדי נתן (41), אחראי בדיקות נגישות אתרים ומערכות מידע ב"מגדל אור" - מרכז רב־שירותי, השייך לעמותת יעדים לצפון, מייסודה של קרן רש"י, המסייע זה 60 שנה לקידומם של אנשים עם לקויות ראייה ועיוורון לקראת תפקוד עצמאי ושילוב בתעסוקה. "במקום כתב ברייל נכנסת האזנה לחומר מוקלט כתחליף לקריאה. ישנן תוכנות שמקריאות את כל מה שכתוב על המסך, והשימוש בברייל הופך להיות אופציונלי".



היום, 4 בינואר, חוגג העולם את יום הברייל, כציון ליום הולדתו של לואי ברייל, ממציא הכתב שהחל לשמש עיוורים לפני כ־200 שנה. בישראל יש כ־24 אלף נושאי תעודת עיוור. משרד החינוך, למשל, רואה חשיבות רבה בפיתוח מיומנויות אורייניות וכישורים שפתיים, המאפשרים לתלמידים לרכוש ולפתח מיומנויות בסיסיות בקריאה ובכתיבה. הילדים הזקוקים לכך לומדים את כתב הברייל באמצעות כתיבה במכונת הברייל המסורתית וקריאה מספרי קריאה וספרי לימוד הכתובים בברייל. עם הקניית הקריאה (לרוב בסוף כיתה ב'), מקבלים התלמידים את אמצעי הטכנולוגיה המותאמים להם ולצרכיהם, ורוכשים את מיומנויות השימוש לצורך היותם קוראים וכותבים עצמאיים ויעילים.



אך כאמור, אף שכתב ברייל נלמד כיום במערכת החינוך, אי אפשר להתעלם מהעובדה שחדירתם המסיבית בשנים האחרונות של עזרים טכנולוגיים מתקדמים, בעיקר תוכנות קוראות מסך, משקפיים לעיבוד תמונה, אתרי אינטרנט מונגשים ואפליקציות חכמות לאנשים עם עיוורון, גורמים בסופו של דבר ללקויי הראייה לפזול גם לכיוונים אחרים.



"אני אדם עם עיוורון מולד שנעזר בכלב נחייה", מספר נתן. "הבעיה היא שכיום הרבה מאוד עיוורים לא יודעים ברייל. זה נכון בעיקר לגבי אנשים שמתעוורים במהלך החיים, ואז הם פשוט מדלגים על שלב לימוד הברייל, מפני שזה כרוך ביותר מאמץ. יותר נוח ויותר פשוט להם להאזין לטקסט. מדובר בלימוד ארוך המצריך תרגול רב וחוש מישוש טוב, כישורים שקשה יותר לרכוש ככל שמתבגרים. כמו כן, הרבה אנשים שמתעיוורים במהלך חייהם לא רוצים ללמוד כתב ברייל, כי בעיניהם זו כאילו סטיגמה לכך ש'אני עיוור'. זה בעצם להודות במצב החדש, וזה קשה להם. לדעתי הם מפספסים, כי ברייל הוא כתב לכל דבר ועניין".



למה בעצם לא ללכת קדימה עם הטכנולוגיה?


"אני מלמד לא רק תלמידים עיוורים, אלא גם ילדים עם לקויות למידה ובעיות קשב וריכוז. אמר לי פעם אחד התלמידים שלי דבר שמאוד הכאיב לי באופן אישי: 'בשביל מה אני צריך לשבור את הראש ולהתאמץ לקרוא ולכתוב, אם אפשר היום להבין הכל דרך תמונות?'. ואני חושב שללא קריאה וכתיבה, היכולת שלנו להבין מסרים או מאמרים היא הרבה יותר נמוכה. אני חושב שאין דרך אחרת מלבד לקרוא כדי להבין טקסט. ברגע שהטקסט נמצא לאדם מול העיניים, או במקרה שלנו מול הידיים, הוא הרבה יותר מוחשי וקל להבנה, במיוחד כשמדובר על למידה ושינון".



נתן מספר שכיום יש גם ברייל דיגיטלי. "מדובר במכשיר אלקטרוני המתחבר למחשב ועובד עם תוכנית קורא מסך", הוא מסביר. "צגי הברייל הופכים את הטקסט שבפוקוס לפלט ברייל, בעזרת מערכת פינים הבולטים בהתאם לטקסט שנבחר. בדרך זו, מותאם הכתב המסורתי לעידן הדיגיטלי העכשווי, ומחזק את הזיקה בין הדור הצעיר לברייל".



האם אנשים שמחליטים לא ללמוד ברייל, אכן מפספסים משהו?


"אם אני למשל לא יודע לקרוא ברייל, אז אני בעצם לא יודע לכתוב לך מכתב בכתיב נכון. אני מקבל מאנשים שלא יודעים כתב ברייל מיילים או מכתבים מלאי שגיאות כתיב. אני חושב שכתיב נכון הוא מיומנות מאוד חשובה ברכישת שפה, והמיומנות הזאת נפגעת כיום משמעותית".



מהם היתרונות הנוספים של כתב ברייל?


"למשל, אני יושב עכשיו במקום רועש ורוצה לקרוא עיתון. אם אני רוצה רק לקבל את זה כפלט מוקלט ולהאזין לו באוזניות, הרבה יותר קשה לי להתמצא בסביבה שלי, כי אני הרי זקוק לשמיעה כדי להבין מה מתרחש סביבי. כמו כן, יתרון נוסף של כתב הברייל הוא שאפשר למשל לקרוא בחושך מפני שקוראים אותו בעזרת מישוש. ידע זה כוח, וכל מה שאנחנו מכניסים לארגז הכלים שלנו, כל מיומנות שאנחנו רוכשים, יכולה לעזור לנו בטווח הארוך להתנהל בצורה מיטבית. זה נכון גם אם בטווח הקצר רכישת המיומנות הזו דורשת יותר השקעה מצדנו. לכן אני מציע לשלב בין השמע לכתב הברייל, ולא לאבד בשום אופן את המיומנות הזו. אני אומר גם להורים של ילדים עיוורים לא לוותר על הברייל. אני, למשל, מפיק הנאה משימוש בברייל, ואני לא צריך להיות תלוי באיזה מכשיר חשמלי שיקריא לי".



לא טוב למתמטיקה



"בשנים האחרונות ישנה נטייה להשאיל יותר ספרים מוקלטים, אבל לדעתי, ילדים חייבים לקרוא ברייל כדי לרכוש מיומנויות של אוריינות", אומר עמוס באר, מנכ"ל הספרייה המרכזית לעיוורים. בספרייה אפשר להשאיל ספרים בכתב ברייל, ספרים מוקלטים וגם ספרים באותיות מוגדלות. מתוך כ־25 אלף הספרים שנמצאים בספרייה, כ־5,000 הם בכתב ברייל. אני חושב שמה שקורה בקרב עיוורים זה בדיוק מה שקורה כיום בכל האוכלוסייה. כיום אצל כולם יש נטייה פחות לקרוא את המילה הכתובה ויותר לצפות בסרטים ובסדרות. המילה הכתובה, גם אצל האוכלוסיה הרואה, מאבדת את חשיבותה ואת המרכזיות שלה. את רואה גם שפחות בני נוער ופחות בוגרים קוראים, ואילו התחליף של העיוורים לסדרות וסרטים הוא הספר המוקלט".



אדם קורא בכתב ברייל, אילוסטרציה. צילום: חן לאופולד, פלאש 90



אתה מנסה לעודד אנשים להשאיל ספרים בברייל?


"בהחלט כן. גם אם ישנה כמות קטנה של אנשים שמבקשים ספרים בברייל, אנחנו דואגים שיהיה מבחר גדול של ספרים כאלה. אנחנו גם מעודדים אותם לקרוא דברים קצרים, כמו לקטי עיתונות בברייל, כדי שכן ירגישו את הכתב".



לדברי באר (60), עיוור מלידה, האפשרות המיטבית היא שילוב בין כתב הברייל לטכנולוגיה. "אני גם מאזין, אבל גם קורא. אני חושב שחשוב לשלב ולפתח גם את היכולת לקרוא וגם את היכולת להאזין", הוא אומר.



"למרות שאני יודע כתב ברייל, אני כמעט לא משתמש בכך, כי עבורי הרבה יותר יעיל ומהיר להשתמש בתוכנות הקראה ובמנועי הדיבור שהתפתחו", מספר יגור קרסנר (35) מירושלים, סטודנט שנה ב' למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. 


קרסנר נולד עם לקות ראייה גנטית משמעותית שהלכה והחמירה עם השנים. "הפסקתי לקרוא טקסט מודפס לפני שבע שנים, הוא מספר. "לפני כשנתיים למדתי כתב ברייל. היום אני יודע כתב ברייל, אבל כמובן לא באותו אופן כמו אנשים שלמדו אותו מילדות".

למה בעצם אתה לא משתמש בכתב ברייל?

"גם אם הייתי עיוור מוחלט, הרי ששיטות קוליות לגמרי היו מספיקות לי. בשבילי, ללמוד ברייל ולהגיע לרמה גבוהה כדי שזה יהיה באמת יעיל, זו ממש משימה. הרבה יותר קל לי להסתדר עם דברים דרך ממשקים קוליים. גם הממשקים הקוליים דורשים השקעה, אבל הם מאפשרים להגיע הרבה יותר מהר לרמה טובה".

בלימודים אתה מסתדר רק בעזרת שמיעה?
"כמעט הכל אני לומד דרך שמיעה. ניסיתי כל מיני שיטות, ואת כתב הברייל, למשל, לא הצלחתי לנצל לטובת מתמטיקה. בסוף, לצורך כך אני משתמש במצלמות הגדלה מיוחדות. זה עדיין מאוד קשה, אבל מעשית זה הוכיח את עצמו כהכי יעיל מבין כל מה שמצאתי".

ברייל במעלית

שלום עייני (78) הוא מורה שיקומי המלמד כתב ברייל ב"מגדל אור" כ־50 שנה. "ייתכן שישנם אנשים שלהם נוח יותר לשמוע טקסט מאשר ללמוד לקרוא, אבל עם זאת, רבים עדיין לומדים כתב זה ונעזרים בו", הוא קובע. עייני התעוור לפני כ־15 שנה. "הייתי לקוי ראייה, אך תפקדתי בצורה טובה מאוד", הוא מספר, "קראתי, כתבתי, הסתדרתי, חציתי כבישים. בעקבות ניתוח היפרדות רשתית שכשל, איבדתי את הראייה גם בעין הטובה שהייתה לי".

עייני הוציא בעבר ספר הדרכה מקצועי למורי שיקום המלמדים ברייל, ולדבריו, "אני מלמד אנשים בכל מיני גילים, כשלכל אחד מהם סיפור משלו. יש לי למשל תלמיד שעד לפני שבעה חודשים היה מנהל בכיר בחברת הייטק, וכתוצאה ממחלה איבד את ראייתו. ישנם גם אנשים שאיבדו את הראייה בגיל הרבה יותר צעיר, אבל במשך שנים לא התייחסו לכתב הברייל, כי נעזרו למשל בבני הזוג. כרגע אני כמעט לא עובד עם ילדים, כי במסגרת החינוך ישנן מורות שמסייעות לילדים לקויי ראייה ומלמדות אותם כתב ברייל".

עייני ממשיך, ומציין שאף שישנם אנשים ששומעים ספרים מוקלטים, "עדיין לאנשים רבים מאוד חשוב לקרוא ולא לשמוע. יש גם כאלה שכשהם שומעים ספר מוקלט הם נרדמים. כמו כן, מבחינת ידיעת השפה, מי שמשתמש רק בהקראה הוא הרבה פעמים לא יודע כתיב נכון, לא יודע מתי זה ט' או ת', ח' או כ', ש' או ס'".

עייני מספר שמתוך כלל האנשים בעלי תעודת עיוור בארץ, ישנם בסך הכל 10,000 מתחת לגיל הפנסיה. "רוב האנשים המתעוורים כיום הם מבוגרים", הוא מבהיר. "פעם היו יותר עיוורים צעירים. אחת הסיבות לכך הייתה שכשהיו העליות הגדולות ממדינות המזרח, הרבה פעמים עקב נישואים בתוך המשפחה נולדו ילדים עם ליקוי ראייה".

לדעתך מעמדו של הברייל עדיין איתן ויציב?
"די הרבה אנשים עוד לומדים ברייל, ואני לא חושב שזה הולך ונעלם. בארצות הברית ובאירופה אנשים שמחים ללמוד ברייל, כי יש שם נכונות להיות כמה שפחות תלוי בזולת. אנחנו פוגשים סימונים בברייל גם בשימושים היומיומיים. למשל, סימונים במעליות החדשות, וגם בתחנות האוטובוסים רושמים על העמוד או על מבנה התחנה את מספרי הקווים בכתב ברייל. בארצות הברית, על פי חוק, על קופסה של כל תרופה צריך להיות סימון גם בברייל. פה בארץ אומנם רואים אנשים שרוצים פחות להתאמץ, יש כאלה שמצליחים איכשהו להסתדר ובורחים מלימוד הברייל מסיבות שונות, אבל אני חושב שכתב זה ימשיך להתקיים".