ישראל הפכה תוך דור אחד למעצמה כלכלית, אך במחיר כבד. כאב הראש של ההצלחה הישראלית בא לידי ביטוי בייסוף השקל מול סל המטבעות בשיעור ריאלי של 21 אחוז בעשור האחרון. ייסוף מטורף כזה, שאין לו אח ורע בעולם, פוגע בכושר התחרות של כל מדינה. בישראל הוא פגע ופוגע בעיקר בתעשיות המסורתיות - טקסטיל, מזון, תנובה חקלאית, מתכת ועכשיו גם בתעשיית התרופות (תראו את חברת טבע, שיקר לה לייצר טבליות וכמוסות בישראל). כך גם בתיירות, כדאי לטוס לחו"ל כל כמה חודשים בטיסות חסך ולעשות שימוש בשקל החזק מאוד על חשבון שהייה של יום־יומיים בצימרים בגליל. וכל זאת, בעוד תעשיית ההייטק, המנוע העיקרי של ישראל, היא תעשיית העלית, המהווה מחצית מהיצוא, ממשיכה לפרוח על רקע מצע אדיר של יכולות הישראלים להשתלב בתעשייה החכמה המתקדמת.
הצלחה גוררת הצלחה, וזרם המשקיעים הבאים להתפלא ולהשתתף בתעשיית העילית לא פוסק ואף גובר. התרופות והטבליות אאוט, יישומים חכמים לתעשיית הרכב האוטונומית - אין. כיום כמעט אין יצרנית רכב המכבדת עצמה שלא פותחת סניף מחקר ופיתוח בישראל. 
הכניסה של מחפשי הטכנולוגיה העולמית לארץ מביאה עוד מט"ח, וזה בתורו מוביל לייסוף נוסף. השקל התחזק בשנה האחרונה בעוד 9%, ובנק ישראל שומר על ריבית נמוכה של 0.1%, וכך היא תישאר גם בשנים הקרובות, מתוך תקווה שזרם ההון של השקעות הפיננסיות בישראל יפחת באופן דרסטי כדי למנוע המשך ייסוף השקל. 


כוכב עולה
ישראל הפכה לכוכב עולה עקב כניסת העולם למהפכת המידע, שלא הייתה כמותה מאז המהפכה התעשייתית - ומכאן הדרך לעושר הייתה קצרה. הגענו אשתקד לתוצר לנפש של 40,500 דולר, רק מעט פחות מאשר הכלכלות המתקדמות ביותר, שבהן התוצר לנפש מגיע לכ־47,000 דולר. לצד ההתפתחות הזו, ידיה של ישראל קשורות עם אוכלוסייה חרדית פחות יצרנית, שהשתלבותה במשק החלה להיעצר לאחר כמה שנים של התקדמות, ואוכלוסייה ערבית שהחלה להשתלב בשנים האחרונות אך טרם מיצתה עצמה.  
תוצאות התופעה הזו אכזריות - קיטוב גדל והולך בחברה הישראלית. זהו ניצחון זהו ניצחון פירוס לחברה הישראלית: ההייטקיסטים חוגגים, אך העניים, החלשים, הבלתי משכילים, האנשים שאינם מחוברים לשפה הבינלאומית (אנגלית), לא יודעים לתפעל מחשב או להפעיל יישומון, משלמים את המחיר. עשרות אחוזים מהאוכלוסייה הם נטולי אוריינות מקיפה של תחומי החיים המודרניים. כפי שהיו לפני שני דורות אנאלפביתים, כיום, מי שיודע לקרוא אך אינו בעל אוריינות טכנולוגית מודרנית רב־תחומית רלוונטית, למעשה אינו רלוונטי למשק המודרני של ישראל.


משרדי "סימילרווב" (למצולמים אין קשר לידיעה). צילום: רויטרס

 
וכך, בעוד ההייטקיסטים משתכרים הרבה, הרבה מאוד, והביקוש להם גובר, אין אפילו מספיק מקומות הכשרה לעוד ועוד מומחי רשתות, מחשבים, תוכנה וסייבריסטים. בד בבד, עמך נשאר מאחור, מרגיש בור, מתוסכל. שכרם של הנעזבים מאחור דל. לא יועילו גם כל תשלומי ההעברה, בשפת הכלכלנים, או תשלומי הביטוח הלאומי והרווחה בשפת העם, כדי להעלות את הנידחים מעלה, ולו במעט.
בעוד ההייטקיסטים רוכשים דירות פאר, גם בסכומים של 10־40 מיליון שקל בעיר האפשרויות הבלתי נדלות, בעלי ההכנסה הנמוכה, צל צלה של הכנסת הדור הצעיר ההייטקיסטי, אינם יכולים לשלם שכר דירה שעולה ללא הפסקה. לעתים הוא מהווה 50% מההכנסה נטו של משקי הבית המבקשים לגור קרוב למרכז, שבו מצויים עדיין מקומות עבודה ידניות שטרם הוחלפו ברובוטים.
הכישלון הצורב
שנת 2017 הייתה שנת הכישלון הצורב של צמד השרים משה כחלון ויואב גלנט. לא הייתה עלייה בבניית הדירות, והמחירים עלו ב־3% נוספים. אומנם, קצב העלייה הוא הנמוך ביותר זה חמש שנים, אבל הסיבה לכך היא כי שאין לנדכאים יותר כסף או תקווה להגיע לדירה, לפינה משלהם. 
כאמור, השקל החזק מאלץ את בנק ישראל לשמור על הריבית הנמוכה. אולם בצד המלחמה בייסוף השקל, הריבית הזולה היא גם אחד הממריצים הגדולים ביותר לעליית מחירי הדירות בישראל. 
בעוד עניי ישראל רחוקים מהדירה הנכספת, הם מנסים לפחות לחסוך, אך אין אפשרות לחסוך באמת ללא סיכון של ממש לכספם הדל. הריבית במערכת הבנקאות אפסית. אפשר להשקיע באג"ח חברות או בקרנות נאמנות מתמחות, אך הסיכון רב מדי למי שאין לו. כך במערכת הבנקאות נצברים 35 מיליארד שקל מזומן ופיקדונות בריבית כמעט אפסית, שכן הפראיירים שאין להם כסף חוששים ומשאירים את המעט שיש להם בחשבון עו"ש.
ומי מנצל זאת? החזקים. הם נוטלים הלוואות בריבית זולה, בהן משכנתאות אך גם הלוואות לעסקים, ומתעשרים עוד ועוד באמצעות המינוף. המבוססים, אלה שיש להם עבודה בתחום הציבורי המתנפח או נהנים משכר סביר, לאו דווקא ממנפים.
הם פשוט נוטלים הלוואות כדי לטוס לחו"ל. במקום לטוס פעם בשלוש שנים, הם טסים כיום שלוש פעמים בשנה. ומי שמממן זאת הם הזקנים והאביונים ששמו כספם בבנק.
 
 בסך הכל, וזה ממש לא נתון חדש, לעשירים די טוב. בשנת 2017 עלה מדד הנאסד"ק ב־28%, בגרמניה מדד הדאקס עלה, במונחי יורו, ב־12.5%, ובמדינות המתעוררות הייתה עליה של 34%. היו גם אמיצים שהשקיעו בביטקוין, אבל זה כבר סיפור אחר. היו גם השקעות בטוחות יחסית כגון מדד אג"ח ממשלתי או מדד אג"ח ממשלתי צמוד עם החזר של אחוזים בודדים. במדדי אג"ח קונצרני היו החזרי תשואה נאים יותר של עד 7% בתל בונד 20 הנסחר בתל אביב. אפילו הזהב עלה ב־14%, והחמרן, אלומיניום בשפת העם, ב־43 אחוז.
הייתה זו, אם כן, שנה טובה למעיזים, לממנפים, לבעלי עבודה מסודרת, למתוחכמים, לטסים לחו"ל, למבלים במסעדות ובתי קפה. והשאר? הם נותרו מאחור.