1. משחק מסוכן: השאלה הבוערת ביותר, תרתי משמע, באשר למתרחש בחזית הצפונית, היא איפה הקו האדום. עד מתי תוכל ישראל, על פי פרסומים זרים, למתוח את החבל ולהפציץ מטרות בשטחה של סוריה, בלי להסתכן בהתדרדרות כוללת? על השאלה הזו טורחים לכאורה מיטב אנשינו ומופעלים מיטב אמצעינו. זוהי סוגיה מורכבת, שאינה מדע מדויק. אין נוסחה ואין שיטה שתאפשר לנו לדעת מהו מרחב ההבלגה של בשאר אל־אסד ומתי בדיוק הוא ייחצה.



הנשיא הסורי נעמד רק עכשיו על רגליו אחרי ששרד, כנגד כל הסיכויים, מלחמת גוג ומגוג שאף אחד לא נתן לו סיכוי לשרוד. הוא עשה את זה בזכות התערבות חיצונית משולשת (פוטין, נסראללה וקאסם סולימאני), אבל הוא כאן כדי להישאר. כרגע הוא עומד על רגליו בסיוע קביים. בלעדיהם, ישוב להתנדנד ואולי ייפול. הוא לא בנוי להרפתקאות. אסד יודע שישראל יודעת עד כמה הוא פגיע. הוא יודע שיש בישראל כאלה שמכים על חטא ועל החמצת ההזדמנות להיפטר ממנו כשזה היה אפשרי, קל ונטול סיכונים. הוא עוד רחוק מאוד ממצב שבו יוכל להרשות לעצמו עימות גלוי עם צה"ל. ולכן בשלב הזה מותר להניח שמרחב הפעולה של ישראל בכל הקשור למב"מ, המערכה שבין המערכות, עדיין קיים. עוד לא מיצינו אותו, עוד לא הוגדשה הסאה, יש עדיין דברים שאפשר לעשות. השאלה היא אם כל מה שאפשר, גם צריך לעשות. איפה עובר הגבול בין מה שאפשר למה שחכם לעשות?



ויש עוד משהו: אם הפעילות הזו, המיוחסת לישראל, הייתה אכן מונעת מאותם אמצעי חימוש מלהגיע לחיזבאללה, אפשר היה להעמיד זה מול זה את הסיכונים והסיכויים. אבל לא זו המציאות. ישראל מצליחה, במקרה הטוב, לעכב, להקשות ולשבש. בשורה התחתונה, אי אפשר לבלום ולעצור את העברת החימוש והאמצעים בטווח הבינוני והארוך. בסופו של יום (או לילה), נסראללה יקבל מה שהוא צריך לקבל. וזה מחדד עוד יותר את הדילמה, האם ההרפתקה שווה את הסיכון. מלחמה בחזית הצפון ב־2018 שונה בתכלית ממלחמה בחזית הצפון ב־2006. הפעם, כולם נגדנו ביחד. נכון, בסופו של דבר ישראל חזקה יותר מסך אויביה, וצה"ל יגרום לצד השני נזק כבד פי כמה וכמה ממה שיקרה אצלנו, אבל גם אצלנו יהיה כבד וכואב וייראו מראות קשים של הרס ומספרי הרוגים ופצועים שהעורף טרם ידע כמותם. 


בשאר אסד. צילום: רויטרס


ואחרי שאמרנו את כל זה, ההנחה היא שבינתיים מרחב הפעולה הישראלי מאפשר את המשך המדיניות הנוכחית. חדי העין יבחינו בוודאי, במעקב אחרי הפרסומים הזרים, שתדירות התקיפות בסוריה יורדת. שבועות ארוכים חלפו בין התקיפה האחרונה לזו שקדמה לה, לפחות על פי הפרסומים. אז יכול להיות שיש שינוי במינונים, אבל כרגע אין עדיין שינוי במדיניות. המשחק הזה מסוכן, מורכב, עתיר נעלמים והפתעות פוטנציאליות. חייבים לציין שעד עכשיו, וככל שהפרסומים על כך נכונים, הממשלה וצה"ל מנהלים אותו בתבונה ובמינון מדויק. הבעיה היא שאם וכאשר זה יתפוצץ, אף אחד לא יזכור שהייתה תקופה שזה הצליח.

2. מסעות התענוגות

הקלטת הלוהטת של יאיר נתניהו הסעירה השבוע את הביצה המקומית. המושג "ביצה" מעולם לא היה מדויק יותר. רק ביב שופכין יכול לתאר טוב יותר את מה שגיא פלג השמיע לנו במהדורה המרכזית. ממצאי סקר "פאנלס פוליטיקס" שנערך עבור "מעריב" לאחר שידורה של ההקלטה מעידים על מגמות סותרות. מצד אחד, אולי בזכות הבחילה הכללית, הרוב (דחוק) סבורים שההקלטה לא הייתה ראויה לפרסום וכללה רכילות אישית. מצד שני, רוב גדול בציבור סבור שמשלם המסים לא צריך לממן את המאבטח, הנהג והמכונית של ילדי ראש הממשלה. פוליטית, להקלטה הייתה השפעה. לא רק לה.

גם חוק המרכולים היה דומיננטי השבוע. ההשפעה המצטברת הזו עשתה טוב ליאיר לפיד ורע לבנימין נתניהו. בסקר הקודם שנערך לפני קצת יותר מחודש נרשם תיקו 25 בין יש עתיד לליכוד. הפעם נפער פער של 5 מנדטים לטובת לפיד (27-22), כשיש עתיד מזנקת ב־2 מנדטים והליכוד צונחת ב־3. תרשו לי להעריך שמדובר בשינוי זמני וקוסמטי. הבוחרים מרוגזים עכשיו על חוק המרכולים. נתניהו מאמין שבטווח הארוך זה יעבור להם. ההיסטוריה מעידה על כך שזה באמת עובר להם. לפיד מאמין שמתישהו יבוא הרגע שבו זה יפסיק לעבור להם. בבחירות הבאות, אם נתניהו עוד יהיה איתנו, נדע מי מהם צודק.
חברת החדשות קיבלה החלטה נכונה כשהלכה על ההקלטה הזו. גם העובדה ששולם תמורתה סכום כסף אין בה כדי לגרוע מההישג.

השאלות הרלוונטיות היחידות הן האם החומר אותנטי והאם יש לשידורו ערך ציבורי. התשובות: כן וכן. אפילו מאוד. לו יאיר נתניהו היה נכנס למכוניתו הפרטית, שנרכשה בכספי המשפחה, אוסף כמה חברים ויוצא לסיבוב הוללות בין מועדוני חשפנות ומרבצי פריצות בתל אביב, הייתה נוצרת כאן דילמה אמיתית. לדעתי, גם במקרה הזה עדיין היה ראוי לשדר את ההקלטה. כשאתה הבן של ראש הממשלה, כשכולם יודעים שאתה מעורב בקבלת ההחלטות, מתערב בתהליכים ומשפיע מאוד על אביך (נתניהו בעצמו התפאר בכך באוזניו של הנשיא ברק אובמה), אז אתה צריך להביא בחשבון שכל מילה שלך, כל התנהגות שלך, כל מעשה או מחדל שלך ראויים לפרסום. נקודה.

ועוד משהו: בניגוד למה שאמר אביו הגאה של יאיר בעקבות הפרסום, אני בכלל לא בטוח שנתניהו ג'וניור חונך ל"ערכים אחרים". מעקב מקרי אחר התנהגותו של הבחור מעלה ממצאים מבחילים. החל באי־איסוף גלליה של הכלבה המשפחתית, ההתעמרות השיטתית בעובדי המעון לכאורה (כאן הוא למד מהטובות ביותר) וכלה באוצר הקללות העשיר שבו הוא עושה שימוש תכוף (ע"ע הליך הגישור בתביעת הדיבה מול עמותת "מולד"). התפוח הזה יכול להרקיב ארגז שלם.

ועדיין, גם אחרי ההאזנה להקלטה, אין סיבה להיתמם. נתניהו ג'וניור הוא לא היחיד מבין בני הנוער שאנחנו מגדלים בארץ הזו ששפתו שפת ביבים, יחסו לנשים מחליא וערכיו צמודי ביב שופכין. למרבה הצער, לא חסרים כאן כאלה. הבעיה היא שבניגוד לצעירים אחרים, נתניהו מעולל את מעלליו על חשבוננו. הוא מתנייד במכונית שאנחנו קנינו, על ידי נהג שלו אנחנו משלמים, ומלווה לכל מקום, אפילו הנמוך ביותר, בידי מאבטח על חשבוננו. שלושת המוסקטרים העלובים הללו (יאיר נתניהו, ניר מימון ורומן אברמוב) בילו את ליל השוטטות, הזימה והגסויות שלהם לאורך כל אותו לילה ועד עלות השחר, על חשבונה של מדינת ישראל.

יאיר נתניהו. אין למשפחה שום זכות לטעון לחזקת הפרטיות צילום: מרק ישראל סלם


זה לא היה אירוע בודד. זהו אורח החיים של נתניהו ג'וניור מאז השתחרר מהשירות המפרך בדובר צה"ל לפני כחמש שנים. לא רק בארץ, אגב. גם בחו"ל, ואולי אפילו ביתר שאת בחו"ל. קוראי הטור הזה בוודאי זוכרים את הדיווח על מסע התענוגות בין אספן, קולורדו, למיטב המלונות בחוף המערבי והמזרחי. מי שילם את חשבונותיו של נתניהו במסע הזה אני לא יודע (אם כי יכול להעריך). מי שילם על המאבטחים שנגררו אחריו, אני יודע. אנחנו. זה היה המסע היקר ביותר לאבטחה אי־פעם, שאינו מסע של נשיא או ראש ממשלה. אז במצב הדברים הזה, אין למשפחת נתניהו שום זכות לטעון לחזקת הפרטיות או הרכילות. גם ההתייחסות ליאיר כאל "ילד" מגוחכת, במקרה הטוב. כשאביו היה צעיר מגילו של יאיר היום, הוא כבר עמד על הכנף של מטוס "סבנה" החטוף. הדוד שלו היה סגן מפקד סיירת מטכ"ל בגיל הזה. ואילו הפעוט שלנו מקדיש את זמנו להוללות על חשבון הציבור, מתנדב "להעביר" את מי שהייתה חברתו הצמודה לשימוש חבר'ה, כדי לכסות חובות. ממש ילד פלא.

משפחת נתניהו יכולה להימנע מכל הצרות הללו לו השכילה, או הסכימה, להפריש ולו שקל אחד בודד מכיסה לטובת בילוייו של יורש העצר. תנוח דעתכם, אין סכנה מיידית שזה יקרה. גם אם הם יידעו שכל מילה תוקלט ותשודר בשידור חי בטלוויזיה, הם יקבלו את הדין ובלבד שמישהו אחר ימשיך לממן את אורח חייהם. מה הפלא שנתניהו ג'וניור דרש מבנו של הטייקון "לפרגן לו" 400 שקל עבור היצאנית, לאחר ש"אבא שלי סידר לאבא שלך 20 מיליארד".
האפשרות הבלתי נתפסת שההורים ירכשו לבנם בן ה־27 מכונית, יממנו את הביטוח המקיף, ביטוח החובה, רישיון הרכב והדלק וינהגו כמו שכולנו נוהגים כשבנינו מגיעים לפרקם, פשוט אינה עולה על דעתו של איש. שומו שמיים, הרי מדובר במדרון חלקלק! בקצב הזה מישהו עוד עלול להעלות את התמיהה מדוע נתניהו ג'וניור, עוד שלוש שנים בן 30, לא לומד ולא עובד ולא שוכר דירה. יש גבול.

3. שיטת נתניהו

ביום חמישי יצא נתניהו להתקפה. בישיבת הממשלה שכונסה לדיון בתקציב המדינה לשנת 2019, בוצעה מתקפה מתוכננת ומשולבת: מכת הפתיחה הונחתה על ידי מירי רגב, כמובן. במקום לדבר על התקציב, היא פצחה במתקפה פרועה על שידור ההקלטה, על העובדה שאפשר להקליט את ילדיו של ראש הממשלה, וכו' וכו'. יריב לוין היה שם כדי לסייע מהאגף, ונתניהו, כאילו במקרה, התייחס ואמר ש"נחצו כל הקווים". ואז פנה לשרת המשפטים שקד: "לא שמעתי את קולך בנושא", אמר. שקד שמרה על קור רוח. אני מניח שלו הייתה יכולה הייתה אומרת לו ש"גם ארגוני הנשים לא שמעו אותי בנושא", אבל היא מלמלה משהו על כך שתבדוק את האפשרות לבצע תיקוני חקיקה.

איזה תיקוני חקיקה? מהסוג שנתניהו כבר דרש לפני כשנה וחצי? לאסור הקלטות ללא הסכמה מפורשת של כל הנוכחים בשיחה? להנחית מכת מוות על העיתונות החוקרת ועל זכותם של האזרחים להגן על עצמם מול הרשויות? זוהי שיטת נתניהו. כשמיטב אנשיו חושפים את מעשיו של נתן אשל, הוא מפטר את החושפים ומהלל את אשל. כשמתגבשות המלצות משטרה נגדו, הוא מנסה לחוקק חוק נגד המלצות. כשמתקיימות חקירות משטרה בעניינו, הוא מנסה להעביר חוק נגד חקירות. וכשערוות בנו נגלית ברבים בזכות הקלטות, הוא מכריז מלחמה על ההקלטות.

היו בהקלטה הזו גם פרטי מידע ענייניים ונבעו ממנה תובנות חשובות. היא חשפה מערכת יחסים חברית אינטימית וקרובה במיוחד בין הבן של ראש הממשלה לבן של קובי מימון, המחזיק בחלק מהבעלות על מאגר הגז "תמר". מערכת יחסים כזו מחייבת גילוי נאות מצדו של ראש הממשלה. הקלטת הזו הוקלטה בימי השיא של המאבק סביב מתווה הגז, שראש הממשלה "התאבד" עליו במלוא כובד משקלו. משה כחלון, חבר ילדות של קובי מימון, הודיע מראש על מערכת היחסים הזו ופסל את עצמו מעניין הגז (בניגוד להבטחתו טרם הבחירות). נתניהו לא הודיע כלום.

הוא טוען שכלל לא ידע על החברות של בנו יאיר עם בנו של הטייקון. מכיוון שהשפעתו של יאיר נתניהו על המתרחש בבית ראש הממשלה ובלשכת ראש הממשלה היא מן המפורסמות, זה יותר מתמוה. חברים שיוצאים לסיבוב פרוצות, אלכוהול ומי יודע מה עוד בלילה, הם חברים קרובים. רומן אברמוב, הצלע השלישית בחבורת הזבל של ההקלטה הלילית, היה בן בית בבלפור. עכשיו אנחנו צריכים להאמין שניר מימון לא. כלומר יאיר שמר על יחסיו עם מימון ג'וניור בסודי סודות. מישהו מסוגל להאמין לזה? ואם ניר מימון אכן ביקר בבלפור, יש מצב שבעל הבית (לא, לא היא) לא ידע שמדובר בבנו של הטייקון? ומישהו מאמין שיאיר נתניהו בדה את הסכום הפנטסטי, "20 מיליארד", ממוחו הקודח?

בואו נעשה רשימה חלקית של דברים שנתניהו "לא ידע": הוא לא ידע ששמרון מייצג את טיסנקרופ. הוא לא ידע ששמרון שותף במיזם להפריט את מספנות חיל הים לטובת טיסנקרופ. הוא לא ידע ששמרון דוחף לביטול המכרז הבינלאומי לרכישת ספינות שטח (לטובת טיסנקרופ). הוא לא ידע שהגברת דורשת (ומקבלת) אספקת שמפניה ורודה קבועה מהחברים מילצ'ן ופאקר. הוא לא ידע ששלמה פילבר מרעיף על בזק הטבות במאות מיליונים. הנושא לא עלה בפגישותיו התכופות עם הבעלים של בזק, שאול אלוביץ', שהתקיימו במקביל. הוא לא ידע שהגברת, על פי פרסום בערוץ 10, דרשה ממילצ'ן לממן שיפוצים בבית בקיסריה (הנושא, כך דווח, בחקירת משטרה). הוא לא ידע שהיא דרשה מעילים חדשים, והוא לא ידע שהיא דרשה ממילצ'ן, וגם מאחרים, תכשיטים במתנה. וגם קיבלה. אופס, כאן הוא דווקא ידע, כי הוא בעצמו התקשר למילצ'ן וביקש שירכוש לה גם את הפריט השני. הרי מדובר בסט. אז נתניהו הוא פשוט טיפוס כזה, שלא יודע. הדבר היחיד שהוא יודע, זה שתמיד יהיו מספיק אנשים שיאמינו שהוא לא ידע.

עכשיו, באשר לסכום. "אבא שלי סידר לאבא שלך 20 מיליארד ואתה לא מפרגן לי 400 שקל". השירה הלירית הזו אינה משוללת יסוד. ב"כלכליסט" בדקו ומצאו ש־20 מיליארד זה בדיוק הסכום שאותו תרוויח ישראמקו, שותפות הגז בבעלותו של מימון, ממתווה הגז שאבא של יאיר העביר. אני לא חושב שזו סיבה להרשיע את נתניהו בקנוניה עם קובי מימון להעברת מתווה הגז, אבל אני כן חושב שאם היה מדובר במישהו אחר, נניח אביגדור ליברמן או אהוד אולמרט או אריה דרעי, ואם היה יועץ משפטי אחר, נניח מני מזוז, המשטרה הייתה מתבקשת לבדוק את זה. אבל אביחי מנדלבליט לוקח את הזמן שלו, וגם את סדר העדיפויות שלו, בקצב אחר לגמרי.

אחד הטיעונים של משפחת נתניהו בתגובות שאחרי השידור היה שיאיר, נעבעך, דיבר "בהשפעת אלכוהול". אל מול הטענה הזו אפשר להזכיר את האמרה המדויקת שלפיה "נכנס יין יצא סוד", אבל נדמה לי שלא זה העניין. שיחת הזימה שנפרסה לעינינו בהקלטה (אגב, חברת החדשות גנזה חלקים מביכים עוד יותר) מעידה על כך שלא מדובר בחבורת שיכורים. הם לא מאבדים שליטה, הם יודעים בדיוק על מה הם מדברים, הם מודעים לדבריהם ומוכיחים את זה פעם אחר פעם. שיכורים לא היו אומרים ש"אם השיחה הזו תדלוף" זה יהיה הסוף של כולנו. שיכורים לא היו מתרים בנהג ש"אם יתפטר נצטרך לרצוח אותו". הם כנראה הורידו כמה כוסות, הם כנראה עליזים ומשוחררים. שיכורים, הם לא.

4. ים החומרים

השבוע האחרון היה גדוש בפרסומים ובספקולציות על העיכוב בהגשת המלצות המשטרה בתיקי החקירה 1000 ו־2000. היו כאלה שאמרו ש"מי שבטוח לא מעכב המלצות", כלומר המשטרה תפסה רגליים קרות בחקירות ראש הממשלה. היו כאלה שהפיצו (ולא בתמימות) את השמועה שראש אגף החקירות והמודיעין החדש, ניצב גדי סיסו, "התהפך" ומעכב את כל הסיפור. מה נכון בסיפורים האלה? לא הרבה. עיכוב אכן יש. נדרשת השלמה נקודתית בתיק 2000, החוקרים כבר נמצאים על זה, מדובר גם בפעילות הנערכת בחו"ל. ההערכה במשטרה היא שהעניין יושלם עד תחילת, מקסימום אמצע, החודש הבא. גדי סיסו לא התהפך. אפילו לא קרוב לזה. הוא בתוך העסק ומעורב בעניינים כבר חודשים ארוכים, נמצא בדיוק על הבלטה שעליה עמד לפניו מני יצחקי, בלטה שעליה יעמוד כל חוקר הגון כשייחשף לים החומרים.

ההחלטה שצריכה להתקבל במשטרה היא איפה מסמנים את קו העצירה וסוגרים עניין. תיקי נתניהו יכולים לספק עבודה אינסופית לעבר המילניום הבא. תחת כל אבן שמרימים מתגלה חבורת עקרבים מתרוצצת חדשה. בעולם אידיאלי היו עכשיו מאות חוקרים מושכים את עשרות קצות החוטים שממשיכים לצוץ על כל צעד ושעל במהלך החקירה הזו, עד חשיפת הקרחון במלוא ממדיו. אבל אנחנו לא בעולם אידיאלי. את חקירות נתניהו אפשר היה להמשיך לנצח, בשיטת חבר מביא חבר (שמביא מתנות), אבל מתישהו ואיפשהו צריך להגיד די. המשטרה כבר ערוכה ל"די" הזה, אם כי יש עוד כמה סיפורים שדורשים העמקה.

אחד מהם קשור, אגב, לנזילה המפורסמת בבריכה במעון בקיסריה ולנסיבות השיפוץ. אם לא תתרחש דרמה גדולה של הרגע האחרון, המשטרה אמורה לסיים ולהגיש המלצות בפברואר. במטה הכללי התקבלה ההחלטה לגמור ולהגיש. אם בפרקליטות ינסו שוב לעכב ולדרוש השלמות, ייתקלו בהתנגדות. המשטרה תגיש המלצות. הציבור יידע מה היה לנו כאן. יידרשו השלמות נוספות? נבצע. אבל לא לפני שנגיש את התיקים לאלה שאמורים להחליט. מי שרוצה לגרור רגליים, יתכבד ויעשה את זה על אחריותו. זכות הציבור לדעת מהם ממצאי המשטרה בחקירת ראש הממשלה. נקודה.

ונסיים במשפט שאמר אותו ראש ממשלה אתמול בוועידת גלובס לעסקים. הוא דיבר על שוק התקשורת והתייחס גם, במשפט קצר, לעיתונות המודפסת. משפט שמועמד לתואר שיא החוצפה של כל הזמנים. כשדיבר על שוק התקשורת, התייחס גם בקצרה לעיתונות המודפסת. "יש עדיין מי שחושב", אמר, "שאפשר להרוויח כסף מכריתת עצים ושפיכת דיו עליהם". כלומר, מבחינתו העיתונות המודפסת איבדה את ההצדקה הכלכלית שלה וצריכה להיעלם מן העולם. בראבו, אדוני ראש הממשלה. במקומך גם אני הייתי אומר את זה, בהתחשב בעובדה שה"עיתון" המודפס הנפוץ ביותר במדינה בכלל לא חושב להרוויח כסף, כי הוא מחולק בחינם ומכיל את דף המסרים היומי שמנוסח ברחוב בלפור בירושלים. כשאין מודל כלכלי ואין צורך להרוויח כסף וכריתת העצים נעשית על חשבון הברון, מה הפלא שאתה חושב שהעיתונות המודפסת מיותרת? או שגם אתה יודע שמה שמודפס ברחוב השלושה בתל אביב אינו עיתונות מודפסת אלא תעמולה מגויסת.

[email protected]