לא רק לנסראללה: האיום של דובר צה"ל על לבנון מיועד לקהילה הבינ"ל

בחסות המלחמה בסוריה, איראן חזרה להקים מפעל לטילים מדויקים בלבנון, זו הכותרת המשמעותית ביותר שישראל רצתה להעביר דרך המאמר החריג שכתב היום (ראשון) דובר צה"ל תא"ל רונן מנליס למספר אתרי אינטרנט בערבית וזה אינו מקרי בעת הזו. קהל היעד במאמר מכוון לכאורה לתושבי לבנון אבל לא פחות מזה גם לקהילה הבינלאומית, על מנת שתתערב במצב עוד לפני תקיפה ישראלית אפשרית. איראן וחיזבאללה צריכות לנתח את הדברים כאזהרה ואיום ברור, ולא כטור פרשני של דובר צה"ל. האיום מצד ישראל ברור: "אנו מזהים את הניסיונות ולא נהסס לתקוף גם על אדמת לבנון במידה והבנייה תימשך".

למעשה, כבר לפני כחצי שנה עברו מסרים דומים מצד בכירים בישראל באופן פומבי - גם בדרג המדיני - לאיראן וחיזבאללה. מסיבות שונות, מעריכים בישראל כי איראן וחיזבאללה עצרו את את ניסיונות ההקמה על אדמת לבנון, אולי בגלל החשיפה הישראלית. המסר שיוצא עכשיו בעיתוי הזה אינו מקרי והוא נובע מתוך הערכה בצה"ל כי חודשו הניסיונות להקים את המפעל ולהמשיך לקדם את פרויקט הטילים המדויקים באתרים נוספים.

השימוש במסרים גלויים של דובר צה"ל לשם השגת אפקטיביות מבצעית או כדרך אחרונה להעביר איום גלוי וסמוי אינו דבר חדש. כחלק מהתפיסה הזו, דובר צה"ל נמצא מבחינת פיקוד ושליטה גם תחת אגף המבצעים בצה"ל ואין מדובר רק בארגון שמטרתו לשפר את תדמית צה"ל ולייצגו בתקשורת בישראל ובעולם. במאמר הרלוונטי של דובר צה"ל אפשר להעריך שגם "הולבן" מודיעין תחת "פראפרזה". זאת על מנת שלא לפגוע במקורות המידע.

המתיחות המילולית עלולה להפוך לצבאית 

במקרים דומים נעשית מחשבה בצה"ל ששוקלת את חשיבות הוצאת המידע החוצה לעולם מול הפגיעה האפשרית בביטחון המידע. מן הסתם השיקול הזה נלקח בחשבון גם במקרה הזה. בכלל, צריך להבין שמאמר מהסוג הזה, שעשויות להיות לו השלכות אופרטיביות, עובר דרך עיניים רבות בצה"ל - אגף המבצעים, אמ"ן ואג"ת הם שותפים ברורים ביצירת מסמכים מהסוג הזה ולא מן הנמנע כי המאמר הרלוונטי הגיע עד לשולחנו של ראש המטה הכללי ואולי אף עבר אישור של הדרג המדיני.

במציאות של השנים האחרונות, כשבין ישראל לאיראן ולחיזבאללה מתנהלת סוג של לחימה מתחת לסף הרעש על מידת ההתעצמות של הציר השיעי באזור, לאמירות פומביות ותקיפות יש לעתים יותר חשיבות מתקיפות קודמות שיוחסו לישראל בחודשים האחרונים. מכאן החשיבות של הדברים, שלפחות אצלנו מקבלים כרגע ביטוי נרחב.

נושא הטילים המדויקים הפך בשנה האחרונה לקו האדום המובהק ביותר של ישראל. בעידן טכנולוגי שלעתים ההבדלים בו קשורים לכרטיס מידע קטן, ולאנשים הנכונים במקום הנכון, האיראנים מבינים היטב שיותר פשוט לייצר אמצעי לחימה מתקדמים במדינות האויב של ישראל במקום להסתכן בהעברת משלוחים יקרים שסיכון החשיפה שלהם גדול. האיום האסטרטגי בעניין הזה על ישראל ברור ומובהק. בסוריה, למרות הנוכחות האיראנית, יש שחקנים גדולים נוספים והגמישות האיראנית לפיתוח הפרויקט שם ככל הנראה מוגבלת יותר. 

לאחרונה פרסמנו במעריב כי למרות השאיפות של איראן גם על אדמת סוריה, לא ידוע כרגע למערכת הביטחון על מפעל טילים איראני על אדמת סוריה. במערכת הביטחון מעריכים כי גם בסיסים שצבועים לחלוטין בצבע הדגל האיראני לא קיימים כרגע. השליטה הכמעט מוחלטת של חיזבאללה במדינה הלבנונית ככל הנראה נוסכת ביטחון גם באיראן להמשיך במאמצי הפיתוח על אדמת לבנון. ישראל כאמור מזהה זאת, ובשנת 2018, במידה ואותן מגמות יימשכו עלולה המתיחות המילולית כבר להפוך לצבאית.