כשהשחקן והמוזיקאי יונתן רוזן היה בשנות ה־20 לחייו, הוא הקים להקת רוק והקליט שני אלבומים שכללו שני להיטים, "הבוקר שאחרי" ו"אוטומוביל", שחרכו את הרדיו, זיכו אותו בפרס עידוד היצירה של אקו"ם וסימנו אותו כהבטחה מוזיקלית. בעודו שוקד על אלבומו השלישי, רוזן עבר אירוע מכונן בחייו: נישואים. "למעשה, הנישואים שלי והבאת הילד לעולם הם שהובילו אותי ליצור את האלבום החדש", הוא מספר בהתרגשות. "ברגע שהתחתנתי, נכנסתי לתהליך שבו הייתי צריך לעזוב את דירת הרווקים שלי בנווה צדק בתל אביב ולעבור דירה. אבל החלטתי שלמרות ההתמסדות המשפחתית, אני חייב לשמור על הדירה הזו, והחלטתי להפוך אותה לאולפן מקצועי. רכשתי ציוד יוקרתי, למדתי הפקה מוזיקלית וטכנאות סאונד והתחלתי לעבוד על האלבום השלישי מהמקום הכי פרטי ואישי שלי".



רוזן (40), בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב, למעשה נכנס לחיינו לפני כ־20 שנה כששיחק בשלאגרים הקולנועיים "הכוכבים של שלומי" ו"איים אבודים", השתתף באינספור הצגות בהבימה וב"יידישפיל", ושיחק תפקידים מגוונים בסדרות שונות ובסרטי טלוויזיה.




למרות קריירת משחק אינטנסיבית, רוזן מעולם לא זנח את אהבתו הראשונה: המוזיקה. באולפן פרטי שהקים, החל לעבוד על אלבומו השלישי, שבסופו של דבר נגנז. "למעשה העבודה על האלבום החלה כבר ב־2013 והיו לי שירים מוכנים, אך החלטתי שזה לא מספיק טוב ופשוט גנזתי את העניין", הוא מספר. "בשלב מסוים, הרגשתי שאני חייב עוד אנשים שייקחו איתי חלק במלאכה, ואז נכנסו לתמונה אסף תלמודי ובנו הנדלר, שעזרו לי בהפקה המוזיקלית, פלוס עוד חברים כמו שלומי שבן, נועם רותם, רז שמואלי וארז רוסו, שסייעו בפרויקט והשתתפו בו. כך למעשה נולד האלבום מחדש".

האלבום החדש, שעתיד לצאת במהלך השנה הקרובה, ספוג בהשפעות פולק־פופ אמריקאיות ועונה לשם "ג'וני רוז", שרוזן מכנה "האלטר־אגו שלי": "ג'וני רוז למעשה אחראי לאלבום. הוא כל הפרויקט הזה. הוא מי שהייתי רוצה להיות בחיים ואני לא. הוא אומר ועושה מה שאני פוחד לעשות, ובתור ג'וני אני מקבל תעוזה באלבום. קל לי דרכו להיות מי שאני רוצה" .

יונתן רוזן. צלם : ז'ראר אלון, יח"צ יונתן רוזן. צלם : ז'ראר אלון, יח"צ


השיר הראשון מהאלבום, שאפשר לשמוע הבוקר בהשמעת בכורה בלעדית באתר "מעריב אונליין", נקרא "בייבי". הוא מגולל את סיפור חייה של בחורה שנפגעת פעם אחר פעם על ידי גברים. אקטואלי.
"'בייבי' נכתב בהשראת סרטו של טרנטינו 'ג'אנגו ללא מעצורים'", מסביר רוזן ומוסיף: "הסרט מספר על בחור שחור, שכנגד כל הסיכויים מרים את הראש ושובר מוסכמות. דרך סיפורה של בייבי, שזה לא בהכרח השם שלה, אלא תווית שדבקה בה, השיר מדבר על חופש, על השתחררות משלשלאות החיים, וכמו הבחור השחור בסרט, גם בייבי מנצלת את המראה שלה כדי להתחשל ולירות בחזרה במי שפוגע בה. השיר מדבר לא רק על נשים, אלא על כל אדם ואיך שהוא תופס עצמו".

כיוונת את השיר מראש לאקטואליות של קמפיין Me Too#?
"ממש לא. השיר נכתב כבר ב־2013. הוא מדבר על המון רבדים של העצמה עצמית וחופשיות, ובין היתר נוגע גם בנושא הפוגענות כלפי נשים".

איך אתה מצליח לשלב משפחה וקריירה אינטנסיבית של משחק ומוזיקה?
"האמת היא שזאת תקופה באמת אינטנסיבית, אבל זה מבורך. יש תקופות שבהן הייתי פחות עסוק והתמקדתי בכתיבה. אבל החיים היום הם מאוד דינמיים ואני שואף לאיזון".