הסיבה העיקרית שהמתיחות בעזה לא מסלימה לעימות רחב היא יד המקרה. גם הלילה, הרקטות ששוגרו לעבר ישראל לא גרמו לקורבנות בנפש ולא גרמו נזק. בתגובה הפציץ חיל האוויר זה הלילה השני ברציפות יעדים של חמאס. אבל תגובות ישראל הן מדודות ומנסות שלא להביא לנפגעים בצד הפלסטיני. את הרקטות משגרים ארגונים סוררים קטנים, ארגונים שאינם מקבלים את מרות חמאס ופועלים כדי לאתגר ולהביך את שלטונו. אותם ארגונים מעוניינים לגרור את ישראל לעימות עם עזה.


 

בנוסף לכך, מצבה הכלכלי של הרצועה ממשיך להתדרדר. מספר המשאיות שמעבירות סחורות מישראל דרך מסוף כרם שלום ירד ביותר מ-50%, מכ-800 ליום ל-300. הסיבה לירידה בכמות הסחורות העוברות לרצועה, אינה הגבלות חדשות או החרפת המצור הישראלי על הרצועה, אלא היחלשות כוח הקנייה של שני מיליון הפלסטינים שגרים בה. לתושבי הרצועה אין כסף, ואם ממשל טראמפ יממש את איומי הנשיא לצמצם את הסיוע לרשות הפלסטינית ולאונר"א, המצוקה בעזה - שקשה לדמיין לאן היא יכולה עוד לרדת, תגיע לשיאים חדשים.

רעיונות טובים לשיקום הרצועה, אבל אף אחד לא אץ לממן
 

בממשלה ובמערכת הביטחון מכירים בצורך הדחוף להתחיל במיזמים לשקם כלכלית את הרצועה. השבוע התכנסו בבריסל נציגי המדינות התורמות לרשות הפלסטינית, ושוב הועלו רעיונות מצוינים - אבל אף אחד אינו ממהר להכניס ידו לכיס. מכשול נוסף הוא המחלוקות בממשלת ישראל בנוגע לסיוע, ובעיקר התנגדותו של שר הביטחון אביגדור ליברמן לשיקום עזה עד שהחמאס יסכים להתפרק מנשקו ולפרז את עזה.

זה לא יקרה. חמאס יעדיף מלחמה על פני פירוק הנשק שברשותו - דבר שבארגון רואים כמתכון לחיסול עצמי מרצון של הארגון. בשלב זה לא נמצא, וספק אם ימצא, הפתרון למשבר עם עזה. שני הצדדים - חמאס וישראל אינם רוצים בסיבוב מלחמה חדש, אך מה שמפריד אותנו בחודשים האחרונים, שבהם גברו הירי ותקריות האש עם עזה, מסחרור לסבב חדש הוא רק הסתברות סטטיסטית.