האם התרחשה תקרית בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לממשל טראמפ השבוע סביב נושא חוק הריבונות? לא ממש. אבל זה לא אומר שאירועי היום לא היו בעלי משמעות בכל הקשור לאפשרות שישראל תחיל את החוק על שטחים ביהודה ושומרון. הם היו משמעותיים מאוד.



כדי להבין את מה שנחשף השבוע יש לבחון את מה שנאמר ומתי בכל הקשור לסוגיה. ביום שני נפגש נתניהו עם חברי סיעת הליכוד וניסה לשכנע אותם להניח בצד את הצעת החוק של ח"כ יואב קיש, שאם תחוקק, תביא להחלת החוק הישראלי על אזורי ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון, בהתאם להחלטת מרכז הליכוד מדצמבר האחרון.



שתי סיבות היו לרצונו לדחות חקיקה בעניין: השיח המתנהל, לדבריו, עם האמריקאים בנושא ובקשתו שהחלת הריבונות תהיה יוזמה ממשלתית ולא פרטית.


"זה זמן אני מנהל שיח בנושא מול האמריקאים", הוא אמר. האם משתמע מדבריו כי הוא מקדם את סוגיית החלת החוק מול האמריקאים או שהוא מבקש מממשל טראמפ לקדם את החלת החוק? ממש לא. נתניהו הבהיר זאת כאשר הוסיף כי הוא רואה בתיאום עמדות עם האמריקאים הנחת יסוד בעבודתו.



אומנם אם רוצים, אפשר להבין מדבריו כי הממשל תומך בהחלת החוק הישראלי על ההתיישבות ביו"ש, אבל הוא בהחלט לא אמר זאת. במילים אחרות, נתניהו הזכיר את הממשל אבל לא הסביר מה הוא אומר לאנשי הנשיא בעניין זה.



נתניהו. צילום: אמיר לוי, פלאש 90
נתניהו. צילום: אמיר לוי, פלאש 90



העיקרון המנחה השני בנושא מהותי יותר מהראשון, אולם הוא זכה לתשומת לב קטנה בהרבה. נתניהו אמר כי היות שהחלת החוק הישראלי על ההתיישבות הישראלית ביו"ש תהיה מהלך היסטורי, הדבר צריך להיות ביוזמת הממשלה ולא בחקיקת חוק פרטי של חבר כנסת זה או אחר.



כפי שכתבה טל שניידר ב"גלובס", התגובה האמריקאית התפתחה לאורך היום. התגובה הראשונה של הממשל על דבריו של נתניהו בסיעת הליכוד הייתה הודעה מינורית של מזכיר המדינה רקס טילרסון לאחר פגישתו עם עמיתו המצרי סמאח שוכרי. זו הייתה התחנה הראשונה של טילרסון בסיור אזורי שהביא אותו גם לירדן, ללבנון, לערב הסעודית ולטורקיה. נראה כי לנוכח הכרת הנשיא טראמפ בירושלים כבירת ישראל, האמריקאים לא מעוניינים להיות מזוהים עם יוזמה כלשהי שקשורה להחלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון.



טילרסון התעלם מסוגיה זו והסתפק בהבעת תמיכה בהסדר שלום. "אני חוזר ומדגיש את המחויבות של ממשל טראמפ להשגת שלום בר־קיימא בין ישראל


לפלסטינים", אמר. הוא לא גינה את דברי נתניהו ולא התנער מתוכנית כזאת או אחרת להחלת החוק הישראלי ביו"ש. הוא פשוט אמר כי הממשל רוצה להשיג שלום בין הצדדים.



כאשר הסערה בתקשורת לא פגה ואף התחילה להתחזק בעקבות גינויים פלסטיניים לדברי נתניהו, גורם בכיר בירושלים תדרך כתבים באשר לכוונת נתניהו ולאופי שיחותיו עם הממשל ואמר: "נתניהו לא הציג בפני ארה"ב הצעות סיפוח ספציפיות, וממילא ארה"ב לא הביעה את הסכמתה להצעות. ישראל עדכנה את ארה"ב בנושא, וארה"ב הביעה את עמדתה הברורה, שהיא מבקשת לקדם את תוכנית השלום של הנשיא טראמפ. עמדתו של ראש הממשלה נתניהו היא שאם הפלסטינים יתמידו בסירובם למשא ומתן לשלום, ישראל תציג אלטרנטיבות משלה".



הודעה זאת היא המפורטת ביותר בהתייחס לסוגיה הנדונה שנמסרה מגורם מדיני בכיר, ומבהירה כמה דברים: ראשית, נתניהו מתכוון להציג תוכנית ישראלית כנגד המשך סירובם של הפלסטינים לשוב לשולחן המשא ומתן. שנית, כמו טילרסון, הגורם הבכיר לא הזכיר התנגדות אמריקאית לאפשרות של החלת החוק הישראלי ביו"ש.



אחרי שיצאה הודעה זו מירושלים, קיבלנו את ההודעה הבועטת של ג'וש רפאל, דובר הבית הלבן. "הדיווחים שארה"ב מקיימת שיחות עם ישראל על תוכנית סיפוח לגדה המערבית הם שקר", אמר. "ארה"ב וישראל מעולם לא דיברו על הצעה כזאת, והנשיא נותר ממוקד באופן ישיר בתוכנית שלו לשלום בין הישראלים לפלסטינים".



מים מתחת לגשר


איך אנחנו אמורים להבין את ההודעה הזאת? האם היא סותרת את מה שאמר הגורם המדיני הבכיר בירושלים או את מה שאמר טילרסון בקהיר? לא ממש. למעשה רפאל חזר באופן בוטה יותר על דבריו של טילרסון ושל הגורם הבכיר. הוא אמר כי הממשל לא מנהל דיונים עם ישראל על תוכנית סיפוח לגדה המערבית, והוסיף שהממשל מקדם את תוכנית השלום של טראמפ. זאת ועוד: הוא לא אמר שהממשל מתנגד באופן עקרוני להחלת החוק הישראלי על שטחים ביו"ש.



גם הודעת ההבהרה של נתניהו התאימה לעמדת הממשל. לשכת ראש הממשלה הסבירה כי נתניהו שוחח עם הממשל על יוזמות שעלו בכנסת בנושא. נוסף על כך, הודעת גורם בכיר בבית הלבן לעיתונאית דנה וייס, שלפיה הממשל רואה את אי־הנעימות כ"מים מתחת לגשר", מראה כי סערה משמעותית ומחלוקת עקרונית לא היו כאן.



מכל זה עולים שני דברים ברורים: הממשל מעוניין להציג תוכנית שלום, והממשל אינו מתנגד לאפשרות שישראל תחליט להחיל את הריבונות באזורים מסוימים ביו"ש. וזה מביא אותנו לדברי נתניהו כי הוא מעוניין שהחלת החוק תהיה מהלך של הממשלה ולא הצעת חוק פרטית. מהודעת הגורם המדיני הבכיר בירושלים כי "אם הפלסטינים יתמידו בסירובם למשא ומתן לשלום, ישראל תציג אלטרנטיבות משלה" - אנחנו גם מגלים את סדר הדברים.



גורמים מדיניים בכירים טוענים בשיחות סגורות כי בשיחותיו עם אנשי ממשל טראמפ מבקש נתניהו לשלב שני עקרונות בתוכנית השלום האמריקאית: שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינה יהודית, ושבקעת הירדן תישאר בשליטת ישראל לצמיתות. הואיל וישראל לא תוכל לחלק את הריבונות מערבית לירדן עם ישות שאיננה משלימה עם קיומה, והואיל וישראל לא תוכל להבטיח את ביטחונה ללא שליטה בבקעת הירדן, לא יהיה הסדר שלום אם שני תנאים אלו לא יתקיימו בהסדר קבע.



אם הממשל יאמץ את התנאים הללו אך הפלסטינים יפסלו את ההצעה, נתניהו יקדם ככל הנראה מהלך שיביא למימוש החלטת מרכז הליכוד להחיל את החוק הישראלי באזורי ההתיישבות הישראלית ביו"ש, כפי שעשה מנחם בגין בעניין חוק רמת הגולן ב־1981.



ממשל טראמפ אינו הראשון שאינו מוכן לנכס יוזמה ישראלית חדשה בקשר ליחסים בין ישראל לפלסטינים. יואל זינגר, ששימש כיועץ המשפטי של משרד החוץ בתקופת הסכמי אוסלו, סיפר בראיון בשנת 1997 כי לאחר שישראל ואש"ף סיכמו על הסכם אוסלו הראשון, שלח אותו ראש הממשלה יצחק רבין יחד


עם שר החוץ שמעון פרס להציג את ההסכם בפני מזכיר המדינה האמריקאי וורן כריסטופר.



רבין הורה לשניים לבקש מכריסטופר לאמץ את ההסכם ולהציג אותו לעולם כמסמך אמריקאי. הוא סבר כי אם ממשל קלינטון יעשה זאת, הציבור הישראלי יקבל את המהלך בהכנעה שכן יירתע מהתנגדות לתוכנית אמריקאית.



לדברי זינגר, כריסטופר פסל את בקשת רבין, ולא משום שלא אהב את ההסכם. "מזכירי המדינה לא אמורים לשקר", אמר. כמו אז, כנראה גם כיום הממשל לא יאמץ תוכנית ישראלית להחלת החוק הישראלי בהתיישבות ביו"ש או בשטחי C. לממשל יש תוכנית משלו והוא לא הגורם שיחרוג מתהליך אוסלו. אבל אם נקרא בין השורות את דברי הממשל בסוגיה, נראה כי טראמפ ואנשיו גם לא יובילו התנגדות למהלך ישראלי כזה.



[email protected]