יצוא הגז למצרים הוא בשורה מדינית וכלכלית אדירה למדינת ישראל ולאזור כולו. יחד עם היצוא לירדן, שיחל כבר ב־2019, ישראל נכנסת לעידן חדש והופכת לעוגן אנרגטי אזורי, תוך ביסוס וחיזוק מערכות היחסים עם המדינות השכנות המתונות. ההסכם שנחתם בין שותפויות "לווייתן" ו"תמר" הוא עדות לצורך הקריטי של מצרים, המדינה המאוכלסת ביותר מבין מדינות ערב, עם קרוב ל־100 מיליון תושבים, בגיוון מקורות שיבטיחו אספקת אנרגיה סדירה ונקייה - מה שנותן הזדמנות אדירה לתעשיית הגז הישראלי ולשדרוג מערכת היחסים המדינית בין מצרים לישראל.
חשוב להבין שחוזה היצוא שנחתם מול מצרים הוא לאספקת השוק המקומי המצרי, שסובל מירידה תלולה בהפקת הגז ממאגרים ישנים. זאת, למרות תגלית "זור" הענקית, שהצילה את מצרים מסף תהום. לאור משבר הגז החמור, שממנו סבל המשק המצרי בשנים האחרונות, הופסקה אספקת הגז למתקני הנזלת הגז, שבעבר ייצאו גז מונזל (LNG) לרחבי העולם. חברות בינלאומיות השקיעו מיליארדי דולרים במתקני ההנזלה, אבל לאור המחסור בגז במצרים הם עומדים שוממים.
מקור הגז הזמין העיקרי שבעזרתו מתקנים אלו יכולים לחזור לפעילות מלאה וסדירה הוא הגז הישראלי, ייתכן שבשיתוף פעולה עם מאגר אפרודיטה הקפריסאי. לכן ייתכן שההסכם הנוכחי לאספקת גז למשק המקומי במצרים הוא רק יריית פתיחה, שעוד תוביל להסכמים נוספים. ההסכם הוא גם דחיפה מוראלית חשובה לתעשיית הגז הישראלית. על פי הערכות משרד האנרגיה, בנוסף ל־1,000 ה־BCM שכבר התגלו לחופי ישראל, קיים עוד פוטנציאל עצום לגילוי של יותר מ־2,100 BCM נוספים של גז טבעי וכן 6.6 מיליארד חביות נפט במים הכלכליים של ישראל.
עכשיו, כשלישראל יש נתיב יצוא מרכזי, חברות בינלאומיות רבות עתידות להבין את הפוטנציאל של המשק הישראלי, ויבואו להמשיך בפעילות הקידוחים והאקספלורציה לחופי ישראל. בלי ספק, מדובר בהסכם היסטורי, שעשוי להיות ראשיתו של שיתוף פעולה אנרגטי עמוק בין המדינות. היום, לאחר חתימת ההסכם עם מצרים, מחזיקה ישראל בהסכמים ליצוא גז לשכנותיה, ירדן מצרים, בסך כולל של 10 BCM בשנה.
מבחינה אנרגטית, מדובר בכמות ששקולה לחוזי יצוא בהיקף של 61 מיליון חביות נפט בשנה. זהו מפנה דרמטי בחיים של מדינה כמו ישראל, שתמיד הייתה אי אנרגטי מבודד, שתלוי במקורות חיצוניים לאספקה. היום, יותר מתמיד, אנחנו קרובים להפוך למעצמת גז אזורית.
הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר ואסטרטגיה באיגוד תעשיות חיפושי הגז והנפט