לא פעם אנו עדים לכך שגוף פורמלי כמו עיריית תל אביב עורך מסיבה פתוחה לציבור הרחב. על פניו, מדובר במעשה מבורך שבא לטובת התושבים ומכבד את אווירת החג השמחה. אך מנגד, אנו צריכים לשאול את עצמנו איך קורה שאותה מסיבה כמו זו שהתקיימה בכיכר המדינה בשישי האחרון וכן אירועים אחרים, מסתיימים עם עשרות מבלים בגיל צעיר מאוד המובלים לחדר המיון בעקבות הרעלת אלכוהול וסמים.



האם לכך התכוון המארגן? אני בטוח שלא. בישראל קיימת תופעה מדאיגה בקרב בני הנוער הצעירים - שימוש באלכוהול ובסמים והתמכרויות אחרות בהיקפים עצומים, שאנו כהורים איננו מודעים להם ונזכרים ומזדעזעים רק במקרים של מוות או של אחות חדר מיון מזועזעת. לא פעם אני נתקל בהורים שהגבולות בין אסור ומותר אינם קיימים אצלם. הם אינם רואים בצריכת אלכוהול וסמים בעיה, אלא שלב בהתבגרות. "מה אתה עושה עניין מכוס בירה וג'וינט" הוא משפט שאני שומע לא פעם.



אינני מתנגד חלילה למסיבות ולאירועים המוניים, להפך, אך אנחנו צריכים לחשוב איך אנו מחזירים את כל הילדים הביתה בסיום האירוע כשהם בריאים ושלמים. הפתרון לבעיה הוא בראש ובראשונה פרסום מלווה לאירוע, המסביר את האיסור להשתמש בסמים ואלכוהול בקרב בני הנוער. נוסף על כך יש להגביר את האכיפה והביקורת כנגד אותם צעירים המוכרים להם. עלינו כחברה וכמדינה מוטלת האחריות לשנות את האווירה הקיימת שבה סמים ואלכוהול הם לגיטימיים לצריכת בני נוער.



כהורים, מוטלת עלינו האחריות להעביר לילדינו את המסר הברור שלכל דבר יש את הגיל הנכון. ילד בן 13 לא צריך להסתובב עם בירה ביד. כדי להתמודד עם הבעיה, יש צורך לשלב כוחות של כל המוסדות והארגונים הקשורים בעניין, בהם מערכת החינוך, ההורים, גופי האכיפה וההסברה. לצערי, כאדם ששילם את המחיר היקר ביותר - חיי בני, אני נתקל לא פעם באטימות מצד הורים שאינם מבינים את גודל האחריות המוטלת על כתפיהם, ואני זועק וקורא להם "פתחו את העיניים, גלו אחריות", כי המחיר עלול להיות יקר מנשוא, ומי כמוני יודע.



הכותב, חבר הנהלת אל סם, איבד את בנו שחף ז"ל בעקבות שימוש בסמים