הבוקר (ראשון) דלף במפתיע לרשתות השיר שייצג אותנו באירוויזיון 2018 שייערך בליסבון, פורטוגל ב-8 במאי 2018. האם הוא השיר שיביא לנו את הניצחון או שמא מאולץ מדי וההשקעה בעוכריה של המבצעת – נטע ברזילי? השיר Toy, שכתבו והלחינו סתיו בגר ודורון מדלי, מבוצע על ידי זוכת תכנית "הכוכב הבא לאירוויזיון" נטע ברזילי והוא מוצג כשיר אלקטרו-פופ עכשווי ומתקדם מאד.



ראשית, אתחיל ואציין כי אני חושב שנטע ברזילי זמרת ענקית, פרפורמרית יוצאת דופן ובכלל מוזיקאית שמוכנה וראויה לבלוע בטירוף את העולם (עם או בלי הלופר). היא בטוחה בעצמה ויודעת בדיוק כיצד היא רוצה להישמע ולאן היא מכוונת.



למרות זאת, בהאזנה חוזרת ונשנית לשיר, החדשני מאוד אמנם, שובב ומדויק מבחינת המורכבות המוזיקלית שבו, קשה לי לראותו קוטף את המקום הראשון (זה לא אומר שהוא לא יקטוף את אחד המקומות הראשונים).





הניסיון למצוא שיר שיתכתב עם הקצב והכישורים המטורפים של נטע נשמע מאולץ מדי, המורכבות המוזיקלית הפעם היא בעוכריו של השיר והאלמנטים המוזיקליים השונים והפראזות המרובות הן משהו שלאוזן אחת קשה לעכל בשיר אחד ועל אף הביצוע המצוין של נטע, מאמץ היתר הזה די פוגם בהנאה מהשיר והופך אותו למשהו מקושט מדי ולא טבעי (אם נניח לרגע בצד את הקולות המוזרים שברזילי מרעיפה לאורך השיר, שזה חלק מנפלאות הלופר).



השיר, שאורכו 3 דקות, נשמע כמו שיר של 6 דקות ולו בשל ריבוי האלמנטים שבו, וזה משהו שיכול לפגום בסיכויו להצליח להביא את הניצחון הנכסף (מקווה שאני טועה ואוכל את הכובע).



למרות זאת, השיר ממצה את מיטב האיכויות של נטע אליהן נחשפנו בתחרות והוא בהחלט יריית פתיחה מצוינת עבורה להראות כישרונה המשופשף לעולם כולו.