האירוע שמסמל את פרוץ האינתיפאדה הראשונה בדצמבר 1987 היה דריסת כוח סיור של צה"ל במחנה הפליטים ג'בליה בעזה. האם הדריסה שגרמה למותם של שני חיילים ופציעתם של שניים נוספים בליל שבת במבוא דותן בגדה המערבית, היא תחילתה של אינתיפאדה חדשה? מוקדם וקשה עדיין להעריך זאת. מה עוד שבמערכת הביטחון - צה"ל ושירות הביטחון הכללי (שב"כ) לא הכריזו כי האינתיפאדה השלישית, זו שמכונה "אינתיפאדת הבודדים" שהחלה לפני שנתיים וחצי - הסתיימה. היא אפילו לא דעכה. יש בה עליות ומורדות וגלים.
הפיגוע אתמול, גם אם הוא חריג בגלל תוצאותיו הקטלניות - מעיד כי השטח הפלסטיני מבעבע. לפי נתוני שירות הביטחון הכללי יש עליה של כ-15% במספר האירועים והתקריות לסוגיהם בעזה ובגדה  יש לכך סיבות אחדות. היעדר תהליך מדיני שמביא לאובדן התקווה לשינוי בקרב הפלסטינים, הכרזת  נשיא ארצות הברית על העברת השגרירות לירושלים, הנתק ביחסים בין הרשות הפלסטינית לוושינגטון, המצב הכלכלי המתדרדר ברצועה וההסתה הבלתי פוסקת של חמאס והג'יהאד האסלאמי שמנסים לארגן פיגועים בגדה ובגבול הרצועה.

כוחות צה"ל פושטים על בית המחבל מהשומרון. צילום: דובר צה"ל
כוחות צה"ל פושטים על בית המחבל מהשומרון. צילום: דובר צה"ל
ההערכה במערכת הביטחון היא שגורמי ההתססה הללו לא יחלפו ואף יתעצמו בחודשים הקרובים, במיוחד לקראת חגיגות השבעים למדינת ישראל ובצידן הטקסים שיתקיימו לציון הנכבה (האסון) של העם הפלסטיני.

כמעט בכל שיחה, תדרוך או הערכת מצב של הרמטכ"ל, ראש השב"כ ובכירים בשני הארגונים האלה הם תמיד שבים ומדגישים כי החזית הנפיצה ביותר, עם הפוטנציאל הגדול ביותר היא זו הפלסטינית. בעקר בגלל שבניגוד לגבולות בסוריה ובלבנון, היא -  הפלסטינית, בלתי צפויה