מחר יצויין בעולם יום המים הבינלאומי שיזם אונסק"ו, ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם כמדי שנה ב-26 השנים האחרונות, ומשהו מאד לא טוב קורה למים המתוקים בעולם כתוצאה ממשבר שינויי האקלים. הכנרת ממש לא לבד ובכל רחבי העולם אגמים וימות של מים מתוקים שפעם היו עתירי מים מידלדלים והופכים לשלוליות וביצות וכך גם מאגרי מי תהום שמידלדלים ומגיעים למפלס נמוך אליו מחלחלת מליחות שמשביתים קידוחי מים.



זה קורה בקליפורניה, באוסטרליה, במדינות אפריקה וגם מקומה של ישראל לא נפקד. 'המוח היהודי שממציא לנו פטנטנים' אמנם הפך את ישראל למעצמה עולמית של התפלת מי ים, אבל התפלה היא יקרה מאד והיא גם, נכון רק להיום, מספקת את רוב מי השתיה בישראל בעיקר למגזר הביתי והתעשייתי אבל במקביל גם הדרישה שלנו למזון גוברת ומעבר החקלאות להשקיה במים מותפלים דורש שינוי חשיבה כלכלי, הנדסי ותכנוני עמוק שלא נראה עדיין באופק ולא רק אצלנו. 



לא מספיקה. הכנרת. צילום: רשות הכנרת
לא מספיקה. הכנרת. צילום: רשות הכנרת

היום (רביעי) הודיעה רשות המים לראשונה על הגברה של הזרמת מים מותפלים לעשרות ישובים בצפון שבשבועות האחרונים מתמודדים עם מים עכורים בברזים ובמקלחות, מהלך שכבר החל בשנים האחרונות ומתגבר כעת. הצפון סובל מחמש שנים רצופות של בצורת בדומה לאזורים רבים בעולם שעד לפני שנים לא רבות היו עתיקי משקעים, בשל שינוי האקלים והתחממות כדור הארץ. לתרחיש הזה לא נערכה מדינת ישראל בזמן משום שחמשת מפעלי ההתפלה הקיימים מספקים את מי השתייה בעיקר ליישובי המרכז והדרום.

לחופי הגליל המערבי אמור לקום מפעל התפלה שישי המתעכב זה שנים, בין היתר דווקא בשל מאבק של תושבי האזור שלא מסכימים לפגיעה במה שנשאר מהטבע הבתולי של חופי הים באזור ובאיכות חייהם. כך נוצר מצב שבו הטבע, שאמור היה לספק את המים לצפון, הן לחקלאות באזור והן למאגרי המים מהם שואבים את מי השתייה, לא מספק את הסחורה כבר חמש שנים רצופות והמוביל הארצי, שבדומה למפעלי ההתפלה הוא מתפארת התשתיות החלוציות של ישראל עוד משנות השישים והוקם כדי להוביל מים מהצפון אז עתיר המים לדרום היבש, עושה בחודשים האחרונים בדיוק את ההפך. 

הצפון מרגיש בברזים את משבר האקלים 
ברשות המים כבר הזהירו השנה כי משק המים בישראל לא יעמוד גם בתשתיות ההתפלה הקיימות בעוד שנת בצורת וקציבת מי שתייה לתושבים היא רק עניין של זמן אבל מצוקת המים העכורים בישובי הגליל המערבי שנובעת מהידרדרות מפלס מקורות המים באזור, מצריכה פעולה מידית וברשות המים מסבירים: "כתוצאה משינויי האקלים ורצף נדיר של חמש שנים שחונות, מקורות המים באזור הצפון ירדו לשפל כמותו לא נמדד ב-70 שנות המדידה. בשל רצף השנים השחונות, חסרים במקורות המים הטבעיים של ישראל כ- 2.5 מיליארד קוב מים. המחסור חמור במיוחד בצפון הארץ ובגליל המערבי. מפלס הכנרת נמצא עמוק מתחת לקו האדום התחתון, אף שבשלוש השנים האחרונות כמעט ולא שואבים מי כנרת למערכת הארצית. מפלס המים באגני מי התהום בגליל המערבי ירד למינימום ההיסטורי המדוד. המשך ההפקה מהקידוחים מסכן את מי התהום באזור ואת יכולת ההפקה".  
אורי שור, דובר רשות המים, מבהיר: "כדי להימנע משיבושים באספקה באזור הגליל המערבי הוזרמו לראשונה מים מותפלים לאזור זה. המים שסופקו עד עתה בגליל המערבי עומדים כולם בדרישות המחמירות של תקנות איכות מי שתייה. לצד זאת, הרכב המים המותפלים שונה מהרכב המים שנעשה בהם שימוש באזור עד לאחרונה והם דלים יותר במלחים. המגע הראשוני של המים המותפלים עם צנרת מתכתית ישנה, גורם לעתים להמסת האבנית והחלודה (תחמוצות ברזל) שהצטברה תחת האבנית. תופעה זו מכונה 'מים אדומים' והיא נפוצה במקרים של החלפת מקור מים. בדרך כלל לאחר הזרמת המים מהברז התופעה יורדת בהיקפה, עד להיעלמותה. בחלק מהמקרים התופעה מתמשכת זמן ארוך יותר עד שמצב הצנרת הביתית ולעתים, גם הציבורית, מתייצב" . 
היישובים שעדיין מתמודדים עם תופעת המים האדומים הם כרמיאל, שעב, שורשים ויובלים, בהם סופקו בעבר אך ורק מים מקידוחים מקומיים, שמהם לא ניתן כעת להמשיך להפיק, אבל עד לאחרונה היתה התופעה גם בישובים דיר אל אסד, בענה וג'דיידה מאכר בהם היא כבר חלפה. "ככל שמופיעה עכירות במי הברז יש להזרים מים עד שיופיעו מים צלולים אחרי שטיפת הצנרת. ספקי המים עושים זאת בצנרת הציבורית, והדיירים הנתקלים בתופעה צריכים לעשות זאת בבתיהם. תושב שהתופעה בביתו אינה חולפת, יזמין את ספק המים לביצוע דיגום מתכות בבית, וזאת כדי לוודא שהמים הצלולים לאחר שטיפה ראשונית, הינם ראויים לכל שימוש. ספקי המים ידגמו את המים בהתאם להנחיות משרד הבריאות" אומרים ברשות המים ומוסיפים: "ככל שניתוח הנתונים יראה כי יש הצדקה לכך, בהחלט ייתכן שיינתנו זיכויים לתושבים בחשבונות המים".