מחר יצויין בעולם יום המים הבינלאומי שיזם אונסק"ו, ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם כמדי שנה ב-26 השנים האחרונות, ומשהו מאד לא טוב קורה למים המתוקים בעולם כתוצאה ממשבר שינויי האקלים. הכנרת ממש לא לבד ובכל רחבי העולם אגמים וימות של מים מתוקים שפעם היו עתירי מים מידלדלים והופכים לשלוליות וביצות וכך גם מאגרי מי תהום שמידלדלים ומגיעים למפלס נמוך אליו מחלחלת מליחות שמשביתים קידוחי מים.
זה קורה בקליפורניה, באוסטרליה, במדינות אפריקה וגם מקומה של ישראל לא נפקד. 'המוח היהודי שממציא לנו פטנטנים' אמנם הפך את ישראל למעצמה עולמית של התפלת מי ים, אבל התפלה היא יקרה מאד והיא גם, נכון רק להיום, מספקת את רוב מי השתיה בישראל בעיקר למגזר הביתי והתעשייתי אבל במקביל גם הדרישה שלנו למזון גוברת ומעבר החקלאות להשקיה במים מותפלים דורש שינוי חשיבה כלכלי, הנדסי ותכנוני עמוק שלא נראה עדיין באופק ולא רק אצלנו.
לחופי הגליל המערבי אמור לקום מפעל התפלה שישי המתעכב זה שנים, בין היתר דווקא בשל מאבק של תושבי האזור שלא מסכימים לפגיעה במה שנשאר מהטבע הבתולי של חופי הים באזור ובאיכות חייהם. כך נוצר מצב שבו הטבע, שאמור היה לספק את המים לצפון, הן לחקלאות באזור והן למאגרי המים מהם שואבים את מי השתייה, לא מספק את הסחורה כבר חמש שנים רצופות והמוביל הארצי, שבדומה למפעלי ההתפלה הוא מתפארת התשתיות החלוציות של ישראל עוד משנות השישים והוקם כדי להוביל מים מהצפון אז עתיר המים לדרום היבש, עושה בחודשים האחרונים בדיוק את ההפך.
הצפון מרגיש בברזים את משבר האקלים