"הילד חולם" מאת חנוך לוין, שעלה לאחרונה מחדש בשיתוף פעולה של הקאמרי והבימה, עוסק בסוגיה לוהטת על סדר היום המקומי - מלחמתם של מבקשי המקלט המיועדים לגירוש להישאר בישראל. המחזה שואב השראתו מסיפורה של הספינה "סנט לואיס" - שהיווה גם את הבסיס לסרט "מסע הארורים" (1976) - שיצאה מנמל המבורג ב־13 במאי 1939 בעקבות אירועי הדמים של "ליל הבדולח", כשעל סיפונה 936 פליטים יהודים בדרכה לקובה. אלא שרשויות ההגירה הקובניות סירבו לקבלם, והאונייה החלה לנדוד מנמל לנמל עד שחזרה לאירופה, ורוב נוסעיה לא שרדו את המחנות.
יצירת המופת של לוין היא מסע בריחה לארץ רחוקה, לעבר הלא נודע, מנוסה מעבר מאיים לעתיד מנחם. כישרונו של לוין בטוויית שתי וערב של מצבים קומיים סאטיריים עם פיוט רב-הבעה, מוביל לחוויה רגשית וחושית, העוסקת בצורה מפוכחת במהות הקיום האנושי. "הילד חולם", שכולו חמלה ואהבת אדם, הוא אחת מפסגות המחזאות הישראלית: נוגע ללב, מרגש, מרתק ומבריק.
בגרסה העכשווית העמיד הבמאי עמרי ניצן הפקה מרוכזת ודינמית. סייעו לו בכך מעצבת התפאורה והתלבושות פולינה אדמוב, מעצבת התאורה קרן גרנק, מעצבת התנועה מירי לזר ואנסמבל שחקנים מצוין, בראשם אולה שור-סלקטר - המגלמת את אמו של הילד; נעמה שטרית המגלמת את הילד; רות אסרסאי המגלמת אישה שנולדה לאהבה - אשת המושל; בן יוסיפוביץ' המגלם את אביו של הילד; נמרוד דגן המגלם נוסע משולהב; ונורמן עיסא המגלם את רב־החובל. כולם מתלכדים לנבחרת מופלאה המוליכה את הקהל אל עולם הילדות, תוך ניפוץ האשליה שעל פיה תקופת הילדות היא התקופה המאושרת ביותר בחייו של אדם.
ניצן מראה כי גם בגרסה הנוכחית אפשר לשחק את אותו טקסט קצת אחרת, וזה עובד נהדר. בגרסה הנוכחית של ניצן יש חיבור למציאות היומיומית של חיינו, לצד המוזיקה הנפלאה של יוסף ברדנשווילי, בשילוב השיר "הנה ימים באים", שהולחן על ידי פולדי שצמן עבור ההפקה המקורית. בשורה התחתונה: אל תחמיצו.