תוכנית כבקשתה

פרולוג

שנות ה־50 של המאה ההיא, שבת בצהריים. כולנו צמודים לרדיו הגדול בסלון כי זו התוכנית כבקשתך עם רבקה מיכאלי, שמשמיעה שירים עבריים וביניהם קוראת ברכות שנשלחו רק על גבי גלויות. ככה היא מבקשת שוב ושוב בכל שבוע. השירים מתנגנים לנו מתוך תקליטי 78 ואריכי נגן 33.

לאלה מקוראינו שהחמיצו את שנות ה־50 מאיזושהי סיבה, הנה הסבר קצר: "תקליט" - משהו עגול כמו דיסק, אבל שחור ובגודל של פיצה, שעשוי מחומר שקוראים לו ויניל ויש עליו חריצים. "78" - תקליט שמסתובב 78 סיבובים בדקה, בדרך כלל יש בכל צד שיר אחד. "33" - תקליט שמסתובב 33 סיבובים ועוד 1/3 בדקה. בדרך כלל יש בכל צד שישה שירים ולכן הוא נקרא "אריך נגן".

עוד הסבר חשוב: בשנות ה־50 של המאה הקודמת לא היה לא אינטרנט, לא יו־טיוב, לא דיסק, לא MP3 ולא כל מיני דברים שיש לנו כיום. מה כן היה לנו? היה לנו רדיו בסלון והתוכנית כבקשתך בשבת, והייתה לנו רבקה מיכאלי, שאותה יש לנו גם היום והיא אולי הדבר היחיד שאתם מכירים שנשאר מאז, ושכבר אז שרה עליה רביעיית מועדון התיאטרון:

כאן רבקה מיכאלי

עורכת בשמחה

תוכנית, שהיא נדמה לי

לפי בקשתך

לפוציניו מקוצי

לקיציניו מפיץ

למוציניו מציץ

לציציניו ממיץ.

לבובי מבובונת

לחי־חי מחה־חה

לז'נז'ו מז'נז'ונת

שטרם שכחה

לגוגו מנתניה

ליום חתונתך

שולחת החותנת:

"בוא ואשק לך"

בתקווה שתבין את הרמז...

(דן אלמגור)

אם מישהו מחפש הסבר למונח "כוכבת", שיחשוב על מישהי שבסך הכל מגישה תוכנית שבה היא קוראת מתוך גלויות ברכות ודרישות שלום וביניהן היא מנגנת שירים מתקליטים, וכולם מקשיבים לה בכל שבת בצהריים.

עולה בי מחשבה שבאותה תקופה הייתה יכולה רבקה מיכאלי להקריא עמודים שלמים מתוך ספר הטלפונים, ועדיין היינו כולנו מקשיבים לה. כי הרי זה בדיוק מה שהופך כישרון לכוכבות, ורבקה מיכאלי הייתה מאז ומתמיד כוכבת.

תמונה ראשונה

במקום שפעם קראו לו הקריה, בין ביתני משרד החקלאות לצריפי משרד ממשלתי אחר, שכנו האולפנים של קול ישראל. כל קול ישראל היה בית אחד בן שלוש קומות. כשגדלה הצפיפות, נוספו סביבו במשך השנים אזבסטונים ומבנים שהיו לאולפנים.

וכמו ב"דירה להשכיר" של לאה גולדברג, בכל קומה שכנו חיות שונות ומוזרות: בקומת הקרקע הייתה התקליטייה שדייריה חיו בהרמוניה מלאה עם שכניהם, אנשי המוזיקה העממית. הקומה השנייה המכובדת הכילה את החיות הנחשבות ביותר בבניין, אנשי החדשות והאקטואליה. בקומה השלישית הצטופפה בחדר וחצי כל מחלקת הבידור של הרדיו בניצוחה של דליה און, שהתואר הרשמי שלה היה מזכירת המחלקה, אבל היא הייתה הרבה יותר מזה.

היו שם עזריה רפופורט עם תוכנית הסאטירה "חוחים וחיוכים"; שמואל שי עם תוכנית הראיונות "מי שבא בא"; עפרה סמואל, נסיכת המחלקה שהגישה וערכה את "תשואות ראשונות", עם יוסף אריה, שכולם קראו לו פפו ושהיה המלך הלא מוכתר והבלתי מעורער של החדר. ב"תשואות ראשונות", התוכנית שהייתה הסבתא רבתא של האקס־פקטורים והכוכבים הנולדים והכוכבים הבאים, התגלו כישרונות צעירים כמו אבי טולדנו, דורית ראובני, מתי כספי ושולי נתן, שנעמי שמר שמעה אותה בתוכנית, התרגשה מקולה, הפקידה בידיה ובגרונה את "ירושלים של זהב" והשאר - באמת כמו שאומרים - היסטוריה.

פפו גם המציא את "שלכם לשעה קלה", תוכנית הדגל שנתנה בכל פעם במה לאומן אחר, וקהל ותזמורת ואורחים וחומר משובח בדרך כלל, שטובי היוצרים כתבו לו במיוחד לתוכנית. ב"שלכם לשעה קלה" התארחו שייקה אופיר ויוסי בנאי וגדי יגיל ותיקי דיין וזהרירה חריפאי וגם רבקה מיכאלי, אחת הבודדות שזכתה בכבוד הזה יותר מפעם אחת. בעקבות רעיון שהיה שלה, לבצע שיר חדש שיישמע כמו שיר רחוב, נולד אחד הלהיטים הגדולים של רבקה מיכאלי:

שני חברים יצאו לדרך

בים בם בום

אחד קיבל מכה בברך

בים בם בום

אחד קיבל מכה בברך

בים בם בום

(לא בדיוק, אבל בערך)

בים בם בום

אמר חברו: לא נורא, חבר,

ישנן צרות גדולות יותר

(יורם טהרלב)

אתנחתא

דני רווה, שגם הוא היה משוכני החדר וממפיקי "שלכם לשעה קלה", העלה רעיון לכתוב פרודיה על התוכנית כבקשתך, שאותה תגיש רבקה מיכאלי עם גדי יגיל. לרבקה'לה אין שום בעיה לצחוק על עצמה, עוד תכונה שהייתה אופיינית לה כבר אז.

זוהי התוכנית כבקשתכם

בהזדמנות נודה לכם

על הגלויות אשר שלחתם

לקרוביכם, משפחתכם.

אך אם לא תשלחו גלויות

אז כל הדוורים יודו לכם מאד

(דני רווה ואבי קורן)

גם אני הצטופפתי שם בקומה השלישית. הייתי הצעיר בדיירי החדר, והשכנים היו טובים בעיני. כשרבקה מיכאלי הייתה נכנסת אליו עמוסת תקליטים אחרי השידור, החדר כאילו הואר פתאום, וצחוקנו המתגלגל הגיע עד לקומת החדשות והאקטואליה, ואפילו הפריע את מנוחתם של כמה מהשכנים.

תמונה שנייה

כל הארץ מדברת

על הנוער כאן בבוז.

אך אצלנו זה אחרת -

עוזי הוא מאה אחוז!

הסיבה לא חדשה.

לו הייתה ילדות קשה

ילדות קשה, ילדות קשה

זה טוב שיש ילדות קשה

(חיים חפר)

"בפעם השמונה עשרה", התוכנית מספר 18 של להקת הנח"ל, נולדה אחרי לילות ארוכים של חזרות עם הבמאי והגורו שלנו: יוסי בנאי. יוסי היה מגיע אלינו בשעות הקטנות של הלילה מתיאטרון החמאם הסמוך, שם היה עסוק בחזרות קדחתניות על הצגת בידור בשם "ילדות קשה". את הפיצוי על הטרטורים הליליים האלה קיבלנו כשיוסי הזמין אותנו לחזרה הכללית של ההצגה. שני אנשים עמדו על הבמה, יוסי בנאי הקוסם הוותיק ולידו רבקה מיכאלי בת ה־26, ששרה:

אור כוכב יזרח רק לי לבדי

על דירת הגג ברחוב צדדי.

שם פינת בישול, חדר מסודר.

מחכה לאיש שיגיע כבר

אך אני לבד. אין איש לידי.

שוב איני יוצאת סתם עם ידידים.

את המסיבות שתשרוף האש

די, נמאס אני בת עשרים ושש

(חיים חפר)

היא לא הייתה העזר שכנגד על הבמה. היא לא זרקה לו רק משפטים להנחתה. רבקה מיכאלי הצעירה הייתה פרטנרית שווה ליוסי בנאי הכוכב. היא הצחיקה בדיוק כמוהו, כשהוא היה תלמיד סורר והיא הייתה מורה שקוראת אותו לסדר, ובסוף נשברת ומתוודה בפניו על אהובה שנטש אותה והשאיר אותה עם לב שבור. "יש לו רגל אחת קצרה, אבל רואים את זה רק בסוף", היא מתייפחת והקהל שואג.

גם את הגיחה לבידור עשתה רבקה'לה הכי גבוה שאפשר. עם יוסי בנאי כפרטנר ונסים אלוני כבמאי התמקמה מיד בצמרת. והרי כבר אמרנו שהיא פשוט נולדה כוכבת.

יוסף ג'ון מחמד לבי

הסתכל בי, חביבי

השכונה כולה אומרת:

יש לה אהבה בוערת.

ואל מי בוערת היא?

יוסף ג'ון מחמד לבי.

רבקה ג'ון מחמד עינַי

אבא כך אמר אלי:

שמע נא, בני, מוסר אביך:

מנשים, בני, הזהרתיך!

אבא את אמך מצא

ותראה מה שיצא...

יוסף ג'ון.

רבקה ג'ון,

את עושה אותי מג'נון

אוח, יא באבא. אוח, יא באבא

מה אתה מפחד מאבא?

לא יודע מה לעשות -

יש לו, יש לו יד כזאת!

(חיים חפר)

תמונה שלישית

לפני ארבע שנים בערך שיתפנו פעולה בתיאטרון הספרייה. זה היה במחזה "מוטב מאוחר" של לארי גלברט שתרגמתי. רבקה מיכאלי שיחקה את נורה, אישה שמודיעה לבעלה הנוכחי ליאו - שאותו גילם אלכס אנסקי - שג'וליאן, בעלה לשעבר (אלברט כהן) שאושפז בגלל שבץ, עומד לגור איתם ברגע שישוחרר מבית החולים. "משולש רומנטי למאותגרי גיל", היא קראה לזה.

הקהל והמבקרים אהבו: "משחק מרענן של שלושה שועלי במה" ו"שלושה מאבירי הבמה הישראלית מפגינים כישרון רב במחזה מרגש, מבדח ומעניין". כאילו בהמשך למחזה הכתוב נפגשנו בשמחה משפחתית. רבקה'לה הייתה שם עם ראובן בעלה והיה שם גם יורם, שהוא אבי ילדיה. "איפה את יושבת?", שאלתי. "עם הבעלים שלי", ענתה.

תמיד אהבתי את התקופה שאהבתי אותו.

גירושין זה לא ניתוח להסרת אונה במוח.

(תרגום: אבי קורן)

אפילוג

בסוף היום הייתי ממש בעננים.

איפה ישנם חיים כל כך מעניינים?

אמרתי לילה טוב ובעזרת השם

אולי מחר יהיה לי יום משעמם

כי אין לי רגע דל

או סקנדל או פסטיבל

והו והא ואל תשאל

אין לי רגע דל

(נעמי שמר)

בשבוע הבא נחגוג 70 למדינה, אבל לפני זה ימלאו מחר (שבת) לרבקה מיכאלי 80. מה זה אומר? זה אומר שרבקה'לה גדולה מהמדינה. עובדה.

תשטוף את העפר מן העיניים, בנימין זאב.

תשטוף את העפר מן העיניים. שים יד על הלב

ותגיד לי: ככה ראית? ככה חזית? ככה רצית?

אני לוקח שטר של מאה. מביט על התמונה

אני מביט היטב עליך, חוזה המדינה.

יהודי יקר כזה. עם זקן עד החזה

יהודי כל כך רזה - מאיפה יש לו כוח להיות חוזה?

(יענקל'ה רוטבליט)