רומן גארי טען כי "המציאות אינה משמשת השראה לספרות. במקרה הטוב, הספרות משמשת השראה למציאות". צ'רלס דיקנס היה נדיב הרבה פחות: "יש ספרים שהחלק הטוב ביותר שלהם הוא בכריכתם", אמר, ופרנסיס בייקון סבר ש"יש ספרים שצריך לטעום אותם, אחרים צריך לבלוע, רק מעטים צריך ללעוס ולעכל". זה כמובן אינו מונע מרבים, רבים מאוד, להוציא ספרים. מצד אחד, אולי באמת לכל אדם יש סיפור. מצד שני, האם כל סיפור ראוי שייכתב?



על פי דוח הספרייה הלאומית לשנת 2017, מתוך מאות המו"לים המסחריים הפעילים בארץ, רק כעשרה מהם הוציאו כמעט 40% מכלל הספרים שפורסמו השנה. אל אלו נוספו ספרים דיגיטליים שאיסופם מוסיף להיות אתגר מורכב לספרייה הלאומית: בשנת 2017 נקלטו כ־230 ספרים דיגיטליים בספרייה, עלייה של עשרות אחוזים ביחס לשנה שעברה.



"אנחנו חיים בעידן שמטפח נרקיסיזם", אומרת ד"ר אורית גודקאר, פסיכולוגית קלינית וחינוכית, מרצה במכללת אורנים. "לצערנו, קשה יותר בעידן הנרקיסיסטי הזה לגייס הקשבה, שכן כולנו שמחים בעיקר לספר על עצמנו ופחות להקשיב לאחרים. אם עברתי מסלול חיים קשה ומכאיב, האפשרות לספר את הסיפור שלי נותנת לי הכרה של העיניים מבחוץ ומאפשרת לי להבין בצורה אחרת את הסבל שלי. הרווח הוא כפול: גם קבלת עיניים אוהדות ואוזניים מקשיבות, שמספקות לי תחושה של הכרה, וגם אפשרות לארגן בצורה חיובית התנסויות שעד כה הכותב התייחס אליהן כאל שליליות.



שבוע הספר. מרים אלסטר, פלאש 90
שבוע הספר. מרים אלסטר, פלאש 90



"העידן שלנו פותח מגוון אפשרויות של חשיפה עצמית וביטוי עצמי", מוסיפה ד"ר גודקאר. "קל להוציא לאור ספרים בהוצאה עצמית ובעלויות נמוכות, והחלום הכמוס, להיות אדם מפורסם, יכול בקלות להפוך למציאות. בעידן הפוסט־מודרני שלנו, כל סיפור חיים שווה ערך לכל סיפור אחר - אין גבוה או נמוך, אין בעל ערך או חסר ערך, ויש טיפוח של ריבוי נרטיבים. להיבט החברתי הזה תורמת גם הנטייה לטפח רב־תרבותיות ולאמץ נקודות התבוננות מפרספקטיבות מרובות בו־זמנית".



"כל מי שיש לו מקלדת תחת אצבעותיו הקלות, נהפך בעיני עצמו לסופר, משורר, הוגה דעות", מוסיפה פרופ' אילת שמיר, סופרת וראשת החוג לספרות במכללה האקדמית אורנים. "מושגים הכרחיים לקיומה של ספרות, כמו פרספקטיבה, היכרות עם מסורות קודמות של כתיבה, אמות מידה - על אלה אפשר לפסוח, ובאבחת מקש להפוך פוסט מנוקד לשיר, ואסופת דפים לספר. האם זה טוב? ראוי? בעל ערך? לא לחינם עוברים כתבי יד שמגיעים להוצאות הספרים כמה וכמה משוכות עד שמחליטים לפרסם אותם. יש חשיבות לסינון שעושים הלקטורים והעורכים, והדילוג על ביקורת בדרך יכול, כמובן, לקצר תהליכים, אך לא ברור היכן יסתיים: על פסגה שכל מביני הדבר החמיצו, או בערימות הניירת של מכולת המיחזור".



יש כמובן דוגמאות לכאן ולכאן. פרוסט ובקט נדחו על ידי הוצאות רבות מאוד בטרם פורסמו.


"ישאל את עצמו כל אחד מהכותבים אם יצירתו עתידה לשרוד במבחן הזמן, שמשכו אינו רגע אחד, אלא שנים".



אילת שמיר. צלם : דן פורגס
אילת שמיר. צלם : דן פורגס



הדלתות נפרצו


אם בעבר הלא רחוק הדרך העיקרית, שלא לומר היחידה, להוציא ספר הייתה הסתמכות על טעמם של לקטורים בהוצאות הספרים הגדולות והבינוניות, היום הוצאות רבות מציעות לכותב סכום "השתתפות עצמית". כלומר הכותב למעשה משלם להן על העובדה שהן מספקות לו בית עם מערך הכולל בדרך כלל עריכה, הגהה, עיצוב גרפי, הפצה ויחסי ציבור. כאן השוק התחרותי לא משאיר הרבה אוויר: להוצאות הגדולות יתרון יחסי מובהק על פני ההוצאות הקטנות, ועל אחת כמה וכמה על כותבים עצמאיים.



"עולם הספר משתנה באופן דרמטי בעשור האחרון", אומר פרופ' מוטי נייגר, מחבר הספר "מוציאים לאור כמתווכי תרבות" שבחן את ההיסטוריה התרבותית של 100 שנות מו"לות עברית בישראל. פרופ' נייגר מציין כמה שינויים טכנולוגיים ששינו את אופי היחסים בין הכותבים והקוראים להוצאה לאור - מאתרי מו"לים, המאפשרים למו"ל "לדלג" מעל חנות הספרים ישירות לקורא, דרך הוצאה עצמית לאור גם באמצעים ביתיים ואף באינטרנט, ועד עליית קרנם של הספרים הדיגיטליים לקריאה וספרי השמע, שמכירותיהם במקומות מסוימים עולות על מכירות הספרים הפיזיים, ונראה שזו מגמה שתתרחב.



"מבחינת היוצרים, בעיקר אלו שלא יכלו לצאת לאור טרם העידן הדיגיטלי, המשמעות המרכזית היא שהפרקטיקה של הכתיבה למגירה כמעט נעלמה", אומר פרופ' נייגר. “אין שום צורך לכתוב למגירה, מכיוון שאפשר לפרסם באופן מיידי לקהל עוקבים בפייסבוק או באופן פחות מיידי באמצעות הוצאה עצמית לאור. מוסדות התיווך המסורתיים, כלומר בתי הוצאה ידועים ועורכים ספרותיים מוערכים, כבר אינם מחסום בפני הפרסום. אבל, ויש אבל, הם עדיין משמשים כתו תקן ליוצרים, והשאיפה שלהם תהיה להוציא בהוצאות ידועות".



אם לעשות פרפראזה על האמרה המפורסמת "המחבר מת", אפשר לומר ש"העורך מת"?
"מבחינות מסוימות, אבל אולי אפשר לטעון דווקא להפך, שבעידן של הצפה של טקסטים דווקא עולה חשיבות העורכים שידעו למיין את השפע הזה".



"אנשים לא מרבים לקרוא היום", מודה ד"ר נעמי דה־מלאך, מרצה לספרות במכללת אורנים. "אפילו סטודנטים לספרות לא מרבים בכך, ומורים ומרצים לספרות נוהגים להיות מופתעים ש'אף אחת בכיתה לא ידעה מי זה קפקא', או ש'הם לא הכירו אף סיפור של ס. יזהר'. לעומת זאת, כשאני שואלת את הסטודנטים מי מהם כתב או כותב/ת ספרות, מרבית הידיים מתרוממות. זוהי גם המוטיבציה של חלקם להגיע ללימודי הספרות, והקורסים של כתיבה יוצרת שאנו מציעים במכללה הם מאוד מבוקשים." 



ד"ר נעמי דה־מלאך. אלבום פרטי
ד"ר נעמי דה־מלאך. אלבום פרטי



"אפשר כמובן להלין על התופעה, להגיד שהיום אנשים כמעט אינם קוראים ספרים, אך מרבים לכתוב וממהרים לפרסם. ההתקדמות הטכנולוגית הפכה את הכתיבה לקלה הרבה יותר, תוכנות עיבוד התמלילים מתקנות את שגיאות הכתיבה וההגהה, ההדפסה נהייתה זמינה וזולה ויותר, הדרכים לפרסום והפצה התרבו. נדמה שדלתות מועדון הסופרים נפרצו. אפשר גם להיות מודאגים מאלפי הספרים הרואים אור מדי שנה בישראל - מבול שמאיים להטביע אותנו, ומקשה על הבחירה בטוב ובאיכותי".



"רובנו מתהלכים בתחושה מתמדת של תסכול על שאיננו קוראים מספיק ואיננו מצליחים להשתלט על הגודש הזה. אפשר גם להלין על הרמה הירודה של הספרים שמתפרסמים, על העקיפה המסוכנת של מחסומי הלקטורים של הוצאות הספרים הממוסדות על ידי הוצאת ספרים בהוצאות עצמיות או ברשת. אבל אולי מוטב לראות בכך הסרה של מחסומים של האליטות, דמוקרטיזציה של השוק, הזדמנות למי שאינו בברנז'ה להביא את עצמו לידי ביטוי ולהיכנס למשחק".



בשנים האחרונות התגלה גיוס המונים כאמצעי יעיל במימון הוצאה עצמית לאור. "ניהול קמפיין כזה מצריך חיזור מצד הכותב, אך אם הוא מצליח, הרי יש בכך סיפוק גדול: הכותב רואה, עוד לפני שהדפיס, כמה מתעניינים יש לו, והוא יוצר באזז סביב הספר בשלב הראשוני", אומר פרופ' נייגר.



"האינטרנט והתקשורת נטולת קשר העין מאפשרים לנו לבטא את החלקים האותנטיים שבנו בהקצנה", אומרת ד"ר מיכל דולב, מרצה במכללת אורנים וחוקרת בתחום הפסיכולוגיה של האינטרנט. "כמו שהחלקים הכועסים באים לידי ביטוי, כך גם חלקים אחרים וביניהם אלטרואיזם. נראה שכך קל לנו יותר להתגייס לטובת אחרים – גם זרים. אנחנו עוזרים במידע – בפורומים ובקבוצות וואטסאפ ופייסבוק, וגם תורמים לטובת אחרים שמצליחים לגעת בנו, אם כי הסיפור האישי שלהם נגע בנו ואם כי אנחנו מזהים שם פגיעות ומתחברים אליה. מסיבה זו, נוכל למצוא לא מעט פלטפורמות למימון המונים במגוון תחומים".



דוגמה לכך הם בני הזוג אורית פיול אור ושי אור. במשך 28 שנים, במקביל לגידול שלוש בנות ולעבודה בקליניקה עם אלפי מטופלים, יצרו את מה שהם מגדירים "גישה להבראת האדם דרך שינוי עמוק בעקרונות היסוד בחיי המשפחה". כיום הם חתומים על הספרים "הורות כמעשה נסים" שהודפס בעשר מהדורות, "אישה יודעת" מאת אורית אור, "בלי גבולות" מאת שי אור ו"כישופים ומכשפוטובות" של אורית אור שיצא לאור לפני חודש, אחרי קמפיין בהדסטארט שבו ביקשו 77 אלף שקלים, וקיבלו מציבור תומכיהם 126 אלף שקלים.



אורית פיול ושי אור. צילום פרטי
אורית פיול ושי אור. צילום פרטי



את כתב היד של ספרם הראשון שלחו לפני עשור לעשר הוצאות ספרים גדולות. "באופן פרדוקסלי, את הדחיפה המשמעותית לוותר על שירותיהן של ההוצאות הגדולות וללכת בדרך עצמאית קיבלנו דווקא מלקטורית באחת ההוצאות, היחידה מכל העשר שלא רק שלחה מכתב דחייה מנומס, אלא גם התקשרה כדי להגיד שהספר ממש חשוב וגם כתוב מעולה, אבל אין סיכוי שבהוצאה גדולה שמנסה להגיע אל המיינסטרים יוציאו לאור ספר שמציע תפיסת עולם כל כך לא מיינסטרימית", הם מספרים.



"מהאפיזודה הקטנה הזאת ירדנו לדרך צדדית רחבה ומרתקת, שבה את היצירה שלנו אנחנו מוציאים לאור עם השותפים האמיתיים שלנו: האנשים שזקוקים לה. הפלטפורמה של הדסטארט נתנה את הבסיס הטכנולוגי והשיווקי לזה. פייסבוק מאפשר את התקשורת עם האנשים שרוצים לעצמם וליקיריהם את מה שלנו יש לתת. אבל החשוב מכל הוא הטיימינג שבו יצאנו לדרך עם הספרים שלנו: כשאלפי אנשים כבר הכירו את התרומה של השפה שלנו, את סוג הכתיבה שלנו ואת הכלים שלנו ליצירת חיים של חופש מחשבה, חופש ביטוי ויחסי קרבה ואמון בתוך המשפחה. מבחינה כלכלית, אם אתה לא סופר מפורסם שמוכר מאות אלפי עותקים – הדרך היחידה להתפרנס מכתיבה בארץ היא להוציא את ספריך לבד”.



לקחת את הגורל בידיים


אסף שלמה, סופר צעיר חדש החתום על תפקידי בימוי, כתיבה והפקה של הצגות ומופעי בידור, והאחרונה שבהן היא "סירות בודפשט", הוציא לאחרונה את ספרו הראשון, "הביזבזים", במסגרת גיוס המוני בג'אמפסטארטר. "אחד המסרים העיקריים בספר 'הביזבזים' הוא בקריאה לקוראים הצעירים לחתור להגשים חלומות, לנקוט יוזמה ופעולה ממשית", הוא מסביר. "כשאתה פונה לגיוס המונים זה ממש זה - אתה מחויב לפעול ולעשות, לבחור תשורות לתורמים, לעקוב אחר התקדמות הגיוס, לפרסם תודות, לענות לשאלות. אתה באופן אישי מלווה את לידת הספר שלך, מהרגע הראשון של החלום ועד העמידה ביעד ושליחת הספר לדפוס. זה לקחת את הגורל שלך בידיים בצורה הנקייה ביותר".



אסף שלמה. אלבום פרטי
אסף שלמה. אלבום פרטי



יציאה למימון המונים משתלמת כלכלית?


"מהבחינה האישית, אתה זוכה לפגוש ולהכיר המון אנשים, אבל בפן הפיננסי? יש כאן קשיים גדולים, רובם מתחילים אחרי תום גיוס הכסף. גם אם היה לך מזל והצלחת להיכנס למבצע ברשתות הגדולות, הרווחים והאחוזים שאתה זכאי להם בסוף הדרך הם כה קטנים, שזה כמעט מצחיק. היכולת להרוויח מהוצאת ספר כמעט לא מגיעה ממכירת הספר עצמו, אלא בדרכים מעט אחרות: לספרי מבוגרים יש אפשרות לפתח הרצאות מקבילות, וספרי ילדים אפשר ומומלץ לפתח להצגות ילדים. אצלי באופן אישי הספר קיבל אישור ועובדים על פיתוח שלו לסרט באורך מלא, אבל להרוויח מהוצאת ספר בלבד? לא כל כך ולא כולם".