כותבי הסנהדרינק מכים על חטא ומבקשים מחילה. והפעם: טל חוטינר מבקש סליחה מאהובו משכבר הימים - הוויסקי

לקראת יום כיפור אני רוצה לבקש סליחה מהוויסקי אהובי. אנחנו מכירים טוב אחד את השני המון שנים. ביקרתי אצלך כבר כמה וכמה פעמים – הרבה פעמים בביתך הרישמי בסקוטלנד אבל נפגשנו גם בפרבר הירוק אירלנד ואפילו בדרום ארצות הברית. גם אתה באת לבקר אותי אינספור פעמים ואפילו לבשתי קילט סקוטי בשבילך. הכרתי אותך לכל כך הרבה אנשים שחלקם מאשימים אותי עד היום באובר דראפט שנבע מההתמסרות שלהם לחברות איתך. עם השנים החלפתי פייבוריטים וסוגים שונים שלך, אבל אף פעם לא חשבתי שניפרד.

"קילט"? פשוט תגיד שאתה אוהב ללבוש חצאיות
"קילט"? פשוט תגיד שאתה אוהב ללבוש חצאיות
"קילט"? פשוט תגיד שאתה אוהב ללבוש חצאיות מתי זה קרה לי? מתי נמאס לי לדבר עליך וליח"צן אותך? מתי הבנתי שאני גר בארץ מדברית חמה עם לחות גבוהה? לא יכול לשים את האצבע בדיוק אבל כנראה שזה קרה מתישהו אחרי שעברתי לבלנד זול עם קרח, ומשם פשוט המשכתי לפלרטט עם האחות הזנותית שלך - הוודקה. היא קרה, מתמסרת, יבשה ולא מתחנפת ובעיקר, לא צריך לחשוב או לדבר איתה ולנסות להבין מה היא רצתה להגיד, הכל ככה בפנים ובמהירות. מודה, מודה, מודה - נטשתי אותך כמעט בלי שוב, הייתי קצר סבלנות כשאנשים התחילו לשאול אותי שאלות עליך או על שטויות חדשות שהמצאת. אז זהו, אני מבקש סליחה (הבוקר ירדו שתי טיפות גשם על החלון שלי) ומבטיח לחזור ולהתעניין מדי פעם ואפילו לבדוק מה חדש אצלך, אנסה גם לענות קצת יותר בסבלנות כששואלים אותי לשלומך. ויסקי יקר שלי, הנה מתחילים שנה חדשה ואני מבטיח להיפגש איתך כבר בערב יום כיפור, ליד הבירה אם לא אכפת לך.