שנים אנחנו טוענים פה בסנהדרינק ששתייה זה ספורט, אז ברור שספורטאים מקצוענים עושים את זה כמו מקצוענים. כמו אלה לדוגמה...

לא שאני צמא או משהו. אני שותה רק כדי לגרום לאנשים אחרים להיות מעניינים... (צילום: freeimages.com)

ג'ורג' בסט

כמה שג'ורג'י בסט היה גדול בכדורגל, בשתייה ההישגים שלו היו מרשימים לא פחות. גיבור-העל הצפון-אירי של מנצ'סטר יונייטד בשנות ה-60 וה-70, שלקח אותה לשתי אליפויות ולגביע אירופה לאלופות אחד, התהולל והשתולל במקביל יופי-יופי. תחומי העיסוק המרכזיים שלו היו נשים ואלכוהול (כן, הוא נהג גם לערבב...). מבין שניהם, דווקא האלכוהול הרג אותו, בגיל 59, לאחר ששלוש שנים קודם לכן עבר השתלת כבד, אבל הקפיד להמשיך לשתות. לא מגניב, עצוב.

פול גאסקוין

גאזה הוא אחת הדמויות האומללות ביותר, גיבור טרגי ממש, בהיסטוריה של הכדורגל. כיכב בנבחרת אנגליה, בליגות האנגלית והסקוטית (עבר גם באיטלקית), ובדרך הלהיב, הצחיק, השתטה, הרביץ והרגיז. בסוף, פול גאסקוין הוא קורבן של נפש מעורערת, אובדנית ומתמכרת. זה הביא אותו למעצרים, לאשפוזים פסיכיאטריים, להידרדרות בריאותית ולצלילה הולכת ומעמיקה לעבר תחתית הבקבוק. רק השנה נפצע ליד ביתו לאחר שיצא שיכור ממונית ונפל על הפנים. אין יותר נפל על הפנים מזה.

טוני אדמס

בניגוד לסיפורים המדכאים של בסט וגאסקוין, טוני אדמס הוא חתיכת קרן אור. עוד קודם לכן, הקפטן והבלם המיתולוגי של ארסנל, וגם של הנבחרת, הספיק לשתות כמו כלב ים, להשתתף בתגרות בברים, לשבת בכלא בגין נהיגה בשכרות ומן הסתם גם לשהק בהתאם. הכל עד שהחליט לעשות פניית פרסה. אדמס כינס את חבריו לקבוצה לאסיפה בה התוודה שהוא אלכוהוליסט (כי עד אז כולם היו משוכנעים שהוא על עשב חיטה), יצא למסע התפכחות וגמילה והמשיך ביוזמה למלחמה בתרבות השכרות של כדורגלנים. והכי יפה: אדמס הנקי חזר לעצמו והוביל את ארסנל לדאבל ולאליפות, עד שבסוף הקימו פסל שלו מחוץ לאצטדיון האמירויות. באסה שהוא לא יסכים לשתות אתנו לכבוד זה.

אלן אייברסון

לא מעט בלגנים היו בחיים ובקריירה לאלן אייברסון, עם כל ההצטיינויות והבחירות ל-MVP, לנבחרת ה-NBA ולאולסטאר. כתבת תחקיר ב"פילדלפיה אינקוואייר" טענה שבשנת 2008, בערך במקביל למעבר מדנבר לדטרויט, אייברסון היה שקוע עמוק בהימורים ובאלכוהול, ואם לדייק, התמכר לשניהם. הכוכב, או איש ממקורביו, לא ניסו להכחיש.

קימי רייקונן

נהג המרוצים הפיני, מהמוכשרים שידעה פורמולה 1, הוא גם דמות מתעתעת. רייקונן נתפס בדרך-כלל כיבשוש, אבל בפרארי טענו שהוא מעדיף לשתות עם החבר'ה במקום להתכונן באופן מקצועני למרוץ, ובתקשורת נחשפה חיבתו למסיבות שובבות (כולל תיעוד בתחפושת גורילה) שהשיכר זורם בהן מעולה. יופי, עוד גיבור ששותה ונוהג.

בייב רות'

ג'ורג' הרמן רות' הוא אלוהי הבייסבול. כל תואר אחר יעשה עוול לאיש שעיצב את פני המשחק בשליש הראשון של המאה שעברה. בייב, בכינוי הנפוץ ביותר שלו, היה סופרסטאר טיפוסי, שחגג עם נשים ומשקאות - הרבה מאלה והרבה מאלה. הקריירה שלו בענף האלכוהול החלה די מוקדם. לדבריו, בגיל 7 נהג לגנוב מאבא שלו בירות ולשתות אותן. האמת, זה דווקא מובן לנו הרבה יותר מחוקי הבייסבול.

אלכסנדר אובצ'קין

קפטן וושינגטון קפיטלס, שזו קבוצת הוקי קרח, שזה ענף ספורט שבו מחליקים על קרח ומכים דיסקית ויריבים, הוא שוס גדול בליגת ה-NHL (שכבר הבנתם לבד מה זו). החבר הרוסי אלכס אובצ'קין אוהב להשתחרר קצת מדי פעם, כי הוקי קרח הוא ספורט קשוח והכל, ועם השורשים שלו אתם יודעים איך משתחררים הכי טוב. אז יצא שצילמו אותו שתוי כראוי באירוע חתימת ספרים במסעדה של וויין גרצקי, המראדונה של ההוקי קרח. בלאט.

ז'אק אנקטיל

רוכב האופניים הצרפתי היה הראשון בעולם שניצח 5 פעמים בטור דה פראנס והראשון בעולם שזכה בשלושת הגראנד טורים הגדולים. אבל רכיבה היא סתם משהו שהיה טוב בו. מה שאנקטיל באמת אהב – תחזיקו חזק – היה לשתות ולהתעסק עם בחורות. איזה קטע, מוטיב חוזר. הסיפור הכי נחמד על אנקטיל מתרחש ערב מרוץ אחד בשנת 1964. הרוכב הגיע למקום ערב קודם, אבל לא הצליח להגיע לעמק השווה עם המארגנים על התשלום, אז הוא ביטל את ההשתתפות והלך להשתכר עם חברים עד הבוקר. חצי שעה אחרי שחזר מהפעילות, הגיע מארגן המרוץ לחדר המלון שלו, מסר לו את הסכום שדרש וגרר אותו ככה, הפוך לגמרי, למסלול. כיוון שאנשי המקצוע היו מודעים לסגנון הרכיבה הפרוע של אנקטיל כשהוא שיכור, הם נתנו לו פור קטן בהתחלה, כדי שלא יתנגש באף אחד. אבל אנקטיל הלום השיכר דפק רייס, ואף רוכב, גם לא בהתארגנות קבוצתית, לא הצליח לתפוס אותו. אחרי 230 קילומטר הוא חצה את קו הסיום בבדידות מזהרת.