כמעט לכל מזון ומשקה פופולאריים יש יום מיוחד משלו, וכמעט בכל חודש ניתן למצוא כמה ימים מיוחדים שיעניינו את הפודיז וגם את חובבי הטיפה המרה. הנה מה שמחכה לכם בחודש נובמבר

נובמבר - הסטאוט האהובה, הידועה והמוכרת ביותר בעולם היא ללא ספק גינס... (צילומים: יח"צ, תמר מצפי, אבירם כץ)
נובמבר - הסטאוט האהובה, הידועה והמוכרת ביותר בעולם היא ללא ספק גינס... (צילומים: יח"צ, תמר מצפי, אבירם כץ)
הסטאוט האהובה, הידועה והמוכרת ביותר בעולם היא ללא ספק גינס... (צילומים: יח"צ, תמר מצפי, אבירם כץ)

יום הסטאוט הבינלאומי 2, נובמבר

גינס
גינס
יום הסטאוט הבינלאומי נחגג ברחבי העולם ביום השני של חודש נובמבר בפאבים, במבשלות, במסעדות וגם בתוך הבתים. הרעיון הוא לחגוג את מהפכת הבירות המקומיות, ולהתענג על סגנון בירת האייל האהובה עליכם. בירת הסטאוט הראשונה יוצרה בסביבות שנת 1730. המונח Stout, שבתרגום חופשי משמעו 'חסון', תיאר במאה ה-18 גרסה חזקה יותר של כל סגנון בירה שהוא. בירות הפורטר, שבושלו עם רמות אלכוהול גבוהות יותר, נקראו בשפת המקור Stout Porter ועם הזמן יוחד המונח Stout לתיאור סגנון בירת הפורטר החזקה יותר.

מדובר בבירה בסגנון אייל (תסיסה עלית) שמבושלת מלתת קלוי מאוד, המעניק לה צבע כהה, כמעט שחור. הסטאוט מתאפיינת בטעמי קלייה, שוקולד, קפה ודומיהם, בראש קצף סמיך ובאחוז אלכוהול נמוך יחסית. הסטאוט האהובה הידועה ביותר בעולם היא ללא ספק גינס. בשנת 1755 פתח בחור צעיר מבשלה באירלנד, בה בישל בירות מסוג Ale. ארבע שנים מאוחר יותר חתם הצעיר על חוזה לרכישת מבשלה נטושה בסנט ג'יימס גייט, בעיר דבלין, לתקופה של 9,000 שנה, ובתחילה בישל הצעיר בירות מסוג Ale, ביניהן גם בירת פורטר.

כעשר שנים מאוחר יותר יצא משלוח היצוא הראשון מהמבשלה. בשנת 1799 החליט הבחור להתמקד רק בבישול הפורטר שזכתה כבר אז לפופולאריות רבה. שם הבחור היה Arthur Guinness. ומפה הכל כבר היסטוריה. בירת גינס מכילה גם חנקן, בנוסף לפחמן דו-חמצני, והיא מתאפיינת בניחוחות קלייה חזקים, טעם עדין יחסית של לתת קלוי, אספרסו ושוקולד מריר, וראש קצף סמיך וקרמי מאוד.

יום הסנדוויץ' 3, נובמבר

סנדוויץ'
סנדוויץ'
אי-אפשר בלי איזה ביס קטן ליד כל הדרינקים האלה. המנה האולטימטיבית, הנפוצה והאהובה ביותר בכל העולם, הוא הסנדוויץ', או בשפתנו - הכריך. הכל התחיל במאה ה-18כשהרוזן הרביעי ג'ון מונטאגיו מקנט, מהעיירה האנגלית הקטנה ששמה סנדוויץ', שאהב להמר יותר מכל, לא רצה להפסיק את משחקו לכמה רגעים ולהניח את הקלפים אפילו כדי שיוכל לאכול.

יום אחד, כשהיה שקוע מאוד בהתמכרות החביבה עליו, סרב להגיע לארוחת הערב וצעק למשרתיו: "שימו בשר בין שתי פרוסות לחם והביאו אותו אליי". ביד אחת הקלפים, וביד השנייה כריך, ללא צורך להשתמש בסכין ובמזלג, ללא צורך להפסיק לשחק, הכריך הפך ללהיט. אם עד אז היה מיוחס הסנדוויץ' רק לעניים, בן רגע הוא עלה אל שולחן המלכים, וכולם אהבו את זה. בתחילה היו מבקשים "תן לי מנה כמו של סנדוויץ'" ואחר-כך זה התקצר ל"סנדוויץ' בבקשה". והשאר, היסטוריה.

אז איך חוגגים ביום הזה? הכינו לעצמכם לאורך כל היום כריכים מענגים ככל שהדמיון יוביל אתכם. ארוחת הבוקר יכולה להתחיל עם כריך בייקון, ביצה וגבינה בבייגל. ארוחת הצהרים יכולה ללכת לכיוון ההמבורגר על כל תוספותיו. ובארוחת הערב כריך BLT או כל מרכיב אחר מעניין יותר שמתאים לכם להכניס בין שתי פרוסות לחם טוב. בתאבון.

 

יום המרלו הבינלאומי 7, נובמבר

רקנאטי מרלו רזרב
רקנאטי מרלו רזרב
המרלו הוא זן צרפתי מאזור בורדו, השלישי בחשיבותו באזור זה, שהצלחתו בעולם, בקרב חובבי יין, היתה רבה בשנות ה-90 של המאה הקודמת. עם השנים ירדה קרנו במעט, אך עדיין אפשר למצוא במקומות רבים בעולם את מעריציו. האזכור הראשון של הזן מופיע ברשמיו של פקיד מקומי בעיריית בורדו שבצרפת בשנת 1784, בהם הוא מתייחס ליין שנוצר בכרם באזור ליבורנה ומחשיב אותו כאחד הטובים באזור.

מקור המילה מרלו הוא בשפה הצרפתית, ופירושה 'שחרור צעיר' על שם הציפור. ייתכן שהכינוי נובע מצבעו הכחול עמוק של הענב, או מאהבת הענבים הידועה של השחרורים. זן המרלו נמצא, בדרך-כלל, בממסכי בורדו, בהם תפקידו לרוב הוא להוסיף סמיכות ורכות, אך הוא מצליח גם ביינות זניים. במקרים רבים הוא משמש בממסכים כבן זוגו של הקברנה סוביניון, ונחשב כמסמל בזוגיות הזו את הצד הנשי, הרך והמעוגל יותר.

ענב המרלו הוא בעל צבע עמוק, מורכבות בינונית ויש לו בשומת של פירות כהים וקסיס. ליין שמופק ממנו יש סמיכות בינונית וטעמיו מזכירים אוכמניות, שזיפים וצימוקי קוראנט. הענבים נחשבים לרכים ובשרניים, ונוכח הבשלתו המוקדמת של הפרי הם מעורבבים לעתים תכופות עם ענבי קברנה סוביניון המבשיל מאוחר יותר. גמישות זו תרמה להפיכתו של המרלו לאחד מסוגי היין הנפוצים ביותר בארצות-הברית ובצ'ילה.

 

יום ה-Happy Hour 12, נובמבר

ג'ק דניאל'ס
ג'ק דניאל'ס
קשה לחשוב על סיבה טובה יותר למסיבה מאשר יום ה'שעות השמחות'. השם Happy Hour נקבע לראשונה בחיל הים האמריקאי בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת, כדי לחגוג מסיבות סיפון סוערות המלוות באלכוהול. את השם לקחו כנראה ממפיקי ומארגני החגיגות, שהגיעו ממועדון שנקרא The Happy Hour Social. מאז ועד היום מגישים בברים רבים בארצות-הברית משקאות בחצי מחיר משעות אחר הצהרים המאוחרות ועד הערב. באירופה מעדיפים לתת ללקוח 1+1 במקום כוס אחת בחצי מחיר.

תחשבו על זה, לצאת מיום עבודה עמוס ולחזור הביתה "חמוץ" עם כל הבעיות, לא ממש גורם לחיים משותפים טובים. אבל דמיינו את עצמכם יוצאים מהעבודה עם הראש המוטרד, מתיישבים בבר שכונתי סמוך, לוגמים כוס בירה או קוקטייל חביב או שניים, ולאט, לאט הכל נשכח, חיוך רחב נמתח על הפנים, והעולם פתאום נראה טוב יותר. עכשיו חזרו הביתה.

 

חגיגות הבוז'ולה יום חמישי השלישי של חודש נובמבר

בוז'ולה
בוז'ולה
בבוז'ולה שבצרפת תמיד הכינו בסיום הבציר את יין השנה, יין שהיה מותר למכור ב-15 בדצמבר, מיד לאחר הבציר ורק באזור בו נבצרו הענבים. ב-13 בנובמבר 1951 קבע איגוד היין המקצועי של בוז'ולה שב-15 בנובמבר מותר יהיה להפיץ את יין הבוז'ולה נובו (היין הצעיר החדש) גם מחוץ לגבולות האזור. אבל מה עושים כשיש כמויות גדולות מאוד של יין, אבל היין הצעיר לא מספיק מושך כדי שיקנו אותו?

כמה מחברי האיגוד הבין מקצועי של יין בוז'ולה, ובראשם ז'ורז' דובאף, שקלטו שיש פה גימיק מטורף ופוטנציאל שיווקי מבטיח, הבינו שיש דרך נהדרת למכור כמות גדולה של יין ברווחים טובים בתוך שבועות ספורים מזמן הבציר. הרעיון היה להשיק בפריז את הבקבוקים הראשונים של הבציר החדש ולייצר סביב כך עניין תקשורתי רחב. בשנות השבעים העניין הפך לאירוע לאומי, שהתפשט מיד גם לארצות אירופה הנוספות, משם לצפון-אמריקה ואחר-כך גם לאסיה.

בשנת 1985 שונה התאריך ליום חמישי השלישי בכל חודש נובמבר, זאת כנראה כדי לנצל את יתרונות השיווק בסוף השבוע שלאחר מכן. מאז הפכו חגיגות הבוז'ולה לאירועים ציבוריים שמחים המלווים בסיקור תקשורתי רחב עם הסיסמה המסורתית "הבוז'ולה החדש הגיע!". כמויות עתק של יינות נשלחים לכל קצוות תבל והפקקים נחלצים מהם ביום ובשעה המיועדים בו בעת בעולם כולו. וככה כולם שמחים, ולסוחרים מזל וברכה.