מעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
זיו לנצ'נר יוצא למסע דילוגים קולינארי, מצמיד מנה לכוס יין וממשיך הלאה. הפעם הוא הולך על כוס של בלו נאן גוורצטרמינר ליד הכנפיים של דיקסי…
דיקסי שאחרי השיפוץ דומה לדיקסי שלפניו - וטוב שכך. יש דברים בחיים שמרגיע אותך שהם לא משתנים. אחרי 24 שנים, דיקסי הישן והטוב (והמשופץ, סבבה), שמגדיר עצמו סטייק האוס ניו יורקי ושאני מתאר כדיינר גורמה, הוא עדיין עיר מקלט-מפלט. רק שעכשיו נח יותר, וכיף לא פחות, לאכול על הבר הטרי שלו.
דיקסי - מצב רוח מצוין עשה לי הנשנוש הזה ב'דיקסי', ודי מפתיע אותי שזה הפתיע אותי... (צילומים: זיו לנצ'נר, יח"צ) מצב רוח מצוין עשה לי הנשנוש הזה ב'דיקסי', ודי מפתיע אותי שזה הפתיע אותי... (צילומים: זיו לנצ'נר, יח"צ)
המקום נראה לי תמיד חורפי יותר באישיותו, ספון כזה בתאי הישיבה ובספות, באפלולית המבורכת, המתכנסת בעצמה ובאורחיה. עם תפריט יציב ובר עשיר ושף-אחראי-בעלים בכיר, אחרי כמעט רבע מאה, 7/24, אפשר להכתיר את דיקסי כמסעדת-מורשת. הרי לכם קטגוריה חדשה.
בלו נאן
אם התפריט עקבי ומאופיין, כמה מעמודי התווך שלו הם קלאסיקות, נכסי צאן בשר. אחת כזו היא בוודאי "הכנפיים של דיקסי", שהפכו מושג שגור כאילו המסעדה עצמה היא בעל חיים מעופף. המנה, המוגשת כראשונה (32 שקל ל-8 יחידות, או 45 שקל ל-12), פשוטה ומנצחת, נטרפת בידיים ומתפלשת ברוטב החרפרף-עוקץ שעושה אותה למה שהיא.
בנסיבות פיקנטיות אלה, הצטרפה כוס גוורצטרמינר 2015 של בלו נאן הגרמנית והתיישבה על הבר. לזכותו של הגוורץ הזה צריך לזקוף את העובדה שהוא היה הזן שרומם מעט את התודעה הישראלית הפופולארית לפני כעשרים שנה ולימד אותה שיין לבן הוא לא רק - ואף יותר מ - אמרלד ריזלינג. עדיין, זו לא הבחירה הטבעית שלי, ולמעשה שכחתי מתי שתיתי לאחרונה דבר מתיקה כזה בכוס כזו. ובכל זאת, בוסתן הפירות הטרופיים, על טעמיו המתקתקים והלא מאתגרים, סיפק איזון פרקטי מאוד למעשי הכנפיים בחך. מצב רוח מצוין עשה לי הנשנוש הזה בדיקסי, ומפתיע אותי שזה הפתיע אותי. כה מפויס הייתי, עד שיכולתי אפילו לזרום עם עוד נזירה כחולה אחת. בכוס, לפחות.
