נמרוד שיין מארח אצלו בסוכה שבעה אושפיזין – שבעה דרינקים שונים, דרינק לכל יום, שאת כל אחד מהם יהיה גם לכם כיף לאשפז...

למרות העובדה שהילדים שלי גדלו ואני לא נדרש כבר לקושש סכך מהגזם של השכנים, או לטרוח על הכנת שרשראות לסוכה מנייר קרפ צבעוני, אני עומד לבלות בכל זאת את החג הקרוב בסוכה ככתוב: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. אני עושה זאת גם בגלל שאני אזרח, וגם בגלל שמבחינתי זו הזדמנות מצוינת להזמין אלי לדרינק את האושפיזין שלי.

הכנתי לעצמי שבעה בקבוקים, שכל אחד עולם ומלואו, חלקם ידידים וותיקים ואחרים כאלה שבאו מרחוק, אבל את כולם יהיה כיף לאשפז... (צילומים: יח"צ)
הכנתי לעצמי שבעה בקבוקים, שכל אחד עולם ומלואו, חלקם ידידים וותיקים ואחרים כאלה שבאו מרחוק, אבל את כולם יהיה כיף לאשפז... (צילומים: יח"צ)
שבעה בקבוקים, חלקם ידידים וותיקים ואחרים כאלה שבאו מרחוק, שאת כולם תענוג לארח... (צילומים: יח"צ)

%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%a4%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%a0%d7%a8-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7-277x1024
%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%a4%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%a0%d7%a8-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7-277x1024
היום הראשון

אני יודע שאת היום הראשון למשל, אני הולך לבלות עם בקבוק בירה פאולנר וייסביר - בירת חיטה לא מסוננת. למען האמת, אחרי שטרחתי על הקורות של הפרגולה התנ"כית והתקנתי את הקונסטרוקציה, ואחרי שטרחתי לסחוב אל הסוכה את המקרר המשרדי עם כל התקרובת, זה הזמן לנגב את הזיעה ולקנח בבירה איכותית וצוננת. ואם כבר, אז למה לא בירה שמוכרים כבר כמעט 400 שנה. זה בתכל'ס הכי רחוק שהגעתי עד יציאת מצרים.

%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a1%d7%a7%d7%99-%d7%91%d7%95%d7%a0%d7%94%d7%90%d7%91%d7%9f-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7-1-472x1024
%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a1%d7%a7%d7%99-%d7%91%d7%95%d7%a0%d7%94%d7%90%d7%91%d7%9f-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7-1-472x1024
היום השני

ביום השני אני קופץ מיד לחבר הכי טוב של הבירה, שהוא הוויסקי כמובן. אבל בגלל שבכל זאת אנחנו חגיגיים, לא נסתפק בוויסקי גנרי יומיומי, אלא נתפנק בבונהאבן 25 שהוא מורכב קצת יותר טוב מהסוכה שלנו, ועד שהגיע לבקבוק החזיק מעמד בחביות לא פחות מרבע מאה. הבחירה בוויסקי הזה יכולה להסתכם כמובן ב"היי, זה וויסקי פצצה", אבל אתם צריכים לדעת – דווקא עכשיו שמחירי הוויסקי הגיעו ממחירי מדף למחירי רצפה - אז תדעו שהנקטר המעודן הזה, שהגיע מהאי איילה, הוא יותר מעוד וויסקי של יאללה אודרוב, הוא חגיגה של טעמים ותבלינים שחבויים בתוך נוזל קרמי להפליא, וכזה שאתם לא רוצים להכניס לפה שום דבר, אבל שום דבר, הרבה אחרי שהוא עשה את דרכו למערכת העיכול המפונקת שלכם. פשוט האמינו שאתם ראויים לזה, וזהו.

%d7%93%d7%9c%d7%aa%d7%95%d7%9f-%d7%9e%d7%a8%d7%9c%d7%95-%d7%a8%d7%96%d7%a8%d7%91-2012-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7-284x1024
%d7%93%d7%9c%d7%aa%d7%95%d7%9f-%d7%9e%d7%a8%d7%9c%d7%95-%d7%a8%d7%96%d7%a8%d7%91-2012-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7-284x1024
היום השלישי

ביום השלישי לא נסתפק בשום דבר שהוא פחות מיין ישראלי. מבול היינות הישראליים שהושקו השנה מביא אותי לחשוב שאולי יהיה נכון להחליף את מגן הדוד עם הציור היפה הזה של האשכול, ואולי כך העולם יאהב אותנו יותר. בחרתי הפעם את הבקבוק של דלתון, מרלו רזרב 2012. השילוב של הפירות הכהים, מהשזיף ועד הדובדבן, מגרגירי היער ועד הפלפל השחור והקפה, הכל עמוק כל-כך והרמוני, שבא לך לקום ולשיר את התקווה.

%d7%a2%d7%a8%d7%90%d7%a7-%d7%9e%d7%96%d7%a7%d7%a7%d7%aa-%d7%a4%d7%9c%d7%98%d7%a8-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7-414x1024
%d7%a2%d7%a8%d7%90%d7%a7-%d7%9e%d7%96%d7%a7%d7%a7%d7%aa-%d7%a4%d7%9c%d7%98%d7%a8-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7-414x1024
היום הרביעי

כשנותרו לנו עוד ארבעה ימים, ואחרי כל ה"בקרוב" הזה, הגיע הזמן לשרוף מנועים ולעבור לקטגוריית הדלקים. נתחיל דווקא בעראק מקומי נפלא. לזכותו של העראק של פלטר צריך לומר שהוא כל-כך עדין וארומטי, שאתה לא יכול שלא להתעניין בבקבוק היפה, שכרגע יצא מהמקרר. הסיפור של העראק הזה הוא משהו ששווה להרחיב עליו בהזדמנות. אולי זו המזקקה המיוחדת שהביאו ניר וטל פלטר מצרפת, מן יצור אגדתי א-לה-צ'יטי-צ'יטי-בנג-בנג, אולי זה האוויר של עין זיוון, אבל אין כל ספק שעראק עם כל-כך הרבה אינטליגנציה רגשית לא שתיתם בחיים שלכם.

%d7%95%d7%95%d7%93%d7%a7%d7%94-%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%99-%d7%92%d7%95%d7%a1-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7-1-250x1024
%d7%95%d7%95%d7%93%d7%a7%d7%94-%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%99-%d7%92%d7%95%d7%a1-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7-1-250x1024
היום החמישי

ביום החמישי אנחנו שולפים את הבקבוק היפה של הגריי גוס מהפריזר, אומרים תודה לצרפתים על המשקה הגאוני הזה, אומרים תודה לאמריקאים ששחררו את הצרפתים מהמשטר הנאצי ומהבעלות על הוודקה המצוינת הזו, ומנסים לחשוב איך הפכה חבורת האווזים הזו לאחד המשקאות הפופולריים בישראל (בסביבות חצי מהוודקה שהישראלי שותה היא גריי גוס). האם זה רק שיווק, או שזו פשוט באמת וודקה סופר פרמיום שמתאימה לחך המקומי, מה גם שהעובדה שהבעל-הבית עליו השלום היה יהודי יקר ופילנטרופ נדיב, בכלל סוגרת לנו פינה.

%d7%92%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%95%d7%9e%d7%91%d7%99%d7%99-%d7%a1%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%99%d7%a1%d7%98-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7
%d7%92%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%95%d7%9e%d7%91%d7%99%d7%99-%d7%a1%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%99%d7%a1%d7%98-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7
היום השישי

כשנשארו לנו עוד יומיים לשבת בסוכה אני רוצה להזמין אליי את הבומביי ספייר איסט. הג'ין הוא אולי אחד המשקאות היותר המוערכים על המדף הישראלי בשנים האחרונות. אפשר כמובן לשתות אותו בשוטים קצרים וליהנות ממנו כשהוא סטרייט, אבל אתם בהחלט יכולים להוסיף לו מעט מי טוניק, כמה קוביות קרח, ושתי פרוסות לימון ויש לכם ביד אחלה דרינק. הבומביי ספייר איסט מביא אתו מהבית את הלמון גראס שכולם זוכרים מהטיול לתאילנד, ואת הפלפל השחור מווייטנאם, וכבר בלגימה הראשונה תבינו למה קיבוץ הגלויות הזה הפך אותו לאחד הדרינקים הכי פופולריים אצלנו בקיץ האחרון.

%d7%98%d7%a7%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%95%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%9c%d7%95%d7%91%d7%95%d7%a1-%d7%91%d7%99%d7%90%d7%a0%d7%a7%d7%95-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7-243x1024
%d7%98%d7%a7%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%95%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%9c%d7%95%d7%91%d7%95%d7%a1-%d7%91%d7%99%d7%90%d7%a0%d7%a7%d7%95-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7-243x1024
היום השביעי

את היום האחרון בסוכה אני רוצה לבלות דווקא עם טקילה. ולמה אני אומר "דווקא"? כי אני לא ממש טיפוס של טקילה. זאת אומרת, אם תרשו לי להתבייש בראשית עלומיי הנטועים אי-שם בשלהי שנות השמונים, ובמראות הגמלוניים והמגוחכים עת היינו מקפיצים כוסות טקילה עם ספרייט ובוזקים מלח בין אצבע, אז איפשהו בדרך איבדתי קשר עם הדרינק הזה. אבל, לפני מספר שבועות היתה לי הזכות לפגוש משני צדי הבר את דייל סקלאר, יהודי שהוא דור חמישי לאלכוהול, שיחד עם קרלוס קמרנה מייצר את הטקילה הנהדרת 'ווילה לובוס', והגיע לישראל להשקה של הבקבוק. הטעימה שערכנו באותו אחר צהריים שכנעה אותי לא להסתפק בטעימות ולמשוך לעצמי בקבוק ממדפי הדיוטי-פרי של נמל התעופה שלנו באחת הבריחות האחרונות מהמזרח התיכון. הבקבוק הזה שוכב כרגע במקרר ומחכה שאחגוג אתו את היום האחרון של החג, ובמה שיישאר אחגוג את החזרה לשגרה.