השפית רימה אוליברה התאימה מנות ליינות יקב 'אמפורה' ויצרה סימפוניה בלתי גמורה של טעמים. למה בלתי גמורה? בגלל הטעם של עוד...
השפית רימה אוליברה עמדה בראש השולחן הארוך במסעדת 'אואזיס' וסיפרה לנוכחים על הרעיון העומד מאחורי הארוחה שהתקינה עבורנו. היא לקחה את היינות המצוינים של יקב 'אמפורה' והתאימה להם מנות. אם בדרך-כלל הסומלייה עוקב אחר המנות של השף ומנסה להתאים עבור הסועד את היין שישלים או "יתכתב" עם המנה, הרי שהשפית הנפלאה הזו הפכה את הקערה, והתאימה את המנות לבקבוקים שהביא דולב גדעון רוטר...
שש מנות הוגשו בסך הכל, ולצדן נמזגו שמונה יינות. זה הותיר שני יינות יתומים מדבר מאכל, אבל באמת שאין תלונות. הייתי יכול כמובן להרחיב את היריעה עד אין קץ ולהתפעל מכל מנה ומנה, אבל קצרה היריעה ולכן – לטובת אלה שלא ישרדו את העדות עד הקינוח – אומר כבר עכשיו כי מדובר היה באחת החוויות הקולינאריות המרעננות ומשיבות הנפש שידעתי בקיץ הלח והדביק הזה.
עם פתיחת הערב הסתובב דולב כאביו הנרגש של חתן בר מצווה ומזג בהתלהבות לאורחים מה"ריטון סוביניון בלאן 2014" הצונן, כשהשפית מבקשת מאתנו מראש לא לנקר במנות, אלא ליהנות מהן בביסים גדולים, אשר יפיקו בחלל הפה את כל שכבות הטעמים שהותאמו ליין, כי ממש כפי שהטעמים הכלואים בבקבוקים מתמזגים לחוויית טעמים אחת, כך גם על המנות שהותאמו אליהם מוטל להפוך ליצירה אחת שלמה וצבעונית. עניין כמעט מתבקש.
אגב סרט, הוא הגיע עם כתוביות של דר' ארקדי פפיקיאן, יינן יקב אמפורה, שבמבטא רוסי שמח ומבושם סיפר לאורחים על עולם היין, על רגל אחת. למען האמת, כמי שמורגל וודאי בטעימות מלוא הכוס, הוא הצליח לעמוד כל הערב על שתי רגליים. בהזמנה לערב הבטיחו שהוא יסביר על היינות והטעמים, אבל למזלנו הוא פתר אותנו מזה, ולא הפריע לנו ליהנות מהאוכל ובענווה לא מובנת מאליה אצל ייננים, הוא החליט להניח ליין לדבר בעד עצמו.
לעומתו, ה'מרלו-ברברה 2009' שהוגש לצד הפטוצ'יני קקאו, היה כבר איום ממשי לחיי הנישואין שרק הרגע פיתחתי עם הבלנד. מה אומר לכם, בעוד שזוגתי לארוחה הביעה התלהבות יוצאת-דופן מהאטריות המתוקות בטעם השוקולד המריר והקרם פרש, אני הייתי עסוק ביינות עצמם, שהיוו גראנד פינאלה רב רושם לארוחה.
נכון, הקינוח עוד לא הגיע, אבל מבחינתי זה היה יכול להיגמר ממש כך, ולא היתה לי שום בעיה לחזור לרכב עם טעם של כמעט חמש מאות שקלים (שני הבקבוקים ביחד) שלא הפסיקו להשמיע מוזיקה קלאסית בחלל הפה. הייתי יכול להרחיב על הנוכחות הנפלאה, האיפוק האירופאי והמרקם העגול של התבלינים, אבל אחסוך את זה מכם, ואומר ששני היינות פשוט מעולים, והיו בחירה רבת רושם שאין עמה ויכוח. בדיוק כך מסיימים ארוחה כזו, עם שני בקבוקים שמצד אחד לא מאפילים על היינות הקודמים, אבל מתעלים לשיא פילהרמוני של טעמים.
לפיכך, הסעודה המורכבת הצליחה להתעלות מעל כל סך חלקיה. המנות השמחות והיצירתיות של השפית המוערכת, הידענות האנרגטית של היינן החכם, וגם משהו באווירה הבלתי מעונבת שהשרה לכל אורך הערב המארח, הפכו סעודה – אשר היתה יכולה בקלות להפוך לערב משמים וגבוה מצח – לחוויה מרגשת ועשירה של טעמים, ריחות, ושיחות מחויכות עם האנשים סביב השולחן. כן, גם הם עצמם לקחו חלק ביצירת האנרגיה התמוהה והנפלאה הזו, שיכול לייצר רק יין טוב. אבל ממש טוב.