טל חוטינר יצא בשליחות המועצה לפורטוגל לטעום קצת יינות פורט וחזר עם תובנה: כשמדובר ביינות פורט, הגיל לא תמיד קובע...
אחד מהמקומות היותר "זרוקים" שעדיין נשארו באירופה הוא ללא ספק פורטוגל. המדינה שיושבת לה שם בקצה ולא ממש מתערבת בשום סכסוך. האומה שהיתה אימפריה ונרדמה לה בשקט ממש מחכה שנגיע ונטעם את מה שיש לה. ויש לה יינות נהדרים, תרבות ונופים נפלאים ואנשים טובים וחמים. בפורטוגל כמה וכמה אזורי יין משובחים. הפעם נסעתי לליסבון עם בריסל איירליינס שמוציאה שתי טיסות סדירות ביום מתל-אביב לבריסל, קונקשן קצר וקדימה לליסבון לכוסית פורט ראשונה. דרך אגב, בניגוד לחברות תעופה מקומיות, בבריסל איירליינס תקבלו לא רק מים וקפה, אלא גם בירה יינות לבנים ואדומים סבירים ונחמדים גם במחלקת תיירים. יצאתי היישר מליסבון דרך אזור יין נפלא בשם באיירדה (עליו בקרוב...) אל העיר פורטו הצפונית-מערבית, המוכרת בעיקר בשל תעשיית יינות הפורט המפורסמים שלה.
יין הפורט מוזכר לראשונה כבר בתחילת המאה ה-17. כאשר האנגלים נלחמו לצד הפורטוגלים לשחרורה של פורטוגל מהממלכה הספרדית, הופסק יצוא יין השרי לאנגליה הצמאה, וסוחרים אנגלים זריזים אשר רכשו ניסיון וידע בספרד, עשו התאמות מהירות וחיזקו את היין המקומי שדלילותו ורגישותו פגעו קשות באיכותו בדרך הארוכה שעשה בין חופי פורטוגל ללונדון. ברור שגם במקרה זה הקלות המיסים היו המנוף העיקרי.
פורט, והאזור בו הוא נמצא לאורך נהר הדורו, הוגדרו כבר בשנת 1756 והם אזור היין הראשון שסווג בעולם. יינות פורט - אדומים, מתוקים וכבדים - נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: אלה המיושנים שנים בחביות ולאחר הביקבוק היין יישאר כמות שהוא ולא ישתנה בבקבוק; ואלה המיושנים זמן קצר יחסית לאחיהם בחביות, אך לאחר שבוקבקו הם מתנהגים ככל יין אדום שאנו מכירים, פוטנציאל ההשבחה שלהם עצום והם יכולים לחיות גם 50 שנה ויותר.
למרות שבאזור הדורו קיימים מאות זני ענבים והוא אחד מהאזורים המגוונים בעולם כולו, מתמקדים יצרני הפורט בחמישה זנים אשר דרכם הם משקפים את פילוסופיית הייצור שלהם. המלך הבלתי מעורער הוא הטוריגה נסיונאל, מרוכז, רב צבע ורב טעם. טוריגה פרנצ'סקה, הנפוץ בזני הדורו, ארומטי מאד ונוטה לריבתיות. טינטו קאו, מהזנים העתיקים ביותר באירופה, המעודן והפרחוני שבחבורה, מאופיין בחמיצות רעננה ומרקם קטיפתי. טינטה ברוקה, שיותר מכל תורם ליין בצבעו העמוק וברעננות הפרי שלו וטינטו רוריז, הלא הוא הטמפרניו המוכר לנו מיינות ספרד.
פורט רובי: רובי, על שם הגוון, הוא פורט קליל יחסית בעל צבע אדמוני המיושן במשך כ-3 שנים בחבית. פורט טאווני: הטאווני (שזוף) הוא בעצם קטגוריה ענקית המתייחסת לכל הפורטים המעורבבים מכמה בצירים ומיושנים בחביות בטווח של בין 3 שנים ועד אפילו 40 שנה. פורט לייט בוטלד וינטאג' LBV: פורט מבציר אחד שבוקבק לאחר ששהה מינימום 6 שנים בחביות, אך משתבח בבקבוק רק מעט. פורט וינטאג': פורט מבציר אחד אשר מבוקבק מה-1 ביולי בשנה השנייה שלאחר הבציר ועד ה-30 ביוני בשנה השלישית. פורט וינטאג' קארקטר או רזרב: פורטים המעורבב מכמה בצירים, מיוצרים רק מיינות נבחרים ואיכותיים ביותר ונחשבים ליינות בעלי מבנה וגוף קונסיסטנטי.
בית גרהאמס, אחד מהבתים בהם ביקרתי בסיור היקבים האחרון שערכתי בפורטוגל, שב לאחרונה לארץ ביבוא סדיר ובמבחר רחב. בית גרהאמס נוסד בשנת 1820 בפורטו על-ידי סוחרי יין האנגלים וויליאם וג'ון גראהמס ועד היום, למרות שנקנו בשנת 1970 על-ידי משפחת סימינגטון, עדיין מיוצרים יינות המשפחה באותו סגנון ופילוסופיה של הבית המקורי. הנה קצת רשמי טעימה מהפורטים שטעמתי:
היין עבר יישון של 18 חודש בחביות ועוד 15 שנה בבקבוק. פורט מיוחד עם ניחוחות לא מעניינים של ערער, הרבה פרי שחור, יבש, מריר ומצד שני סילאן ותמרים עם רעננות מעט אקליפטוסית. מחיר: 649 ₪.
קינטה דיס מלבדוס וינטאג' 2001
פורט עמוק מאוד עם ניחוחות כמעט שחורים של שזיפים אירופאים שחורים, צוף או דבש ובישום של סיגליות. שנת בציר טובה מאוד מאחד הכרמים הנבחרים של היקב. מחיר: 330 ₪.
