שמנו לחברי מועצת סנהדרינק 300 ₪ ביד וביקשנו מהם לקנות לעצמם יין לחג. קבלו את הבחירה של אבירם כץ...
אפתח בווידוי (למרות שמי שעוקב כאן אחרי הגיגיי אמור כבר לדעת את זה): כבר כמה שנים שאני מיישם לעצמי באמת את רוח חג החירות, ולא מגיע לסדר המשפחתי. אני מת על המשפחה שלי, שלא תטעו, אבל לא מסוגל לסבול את ארוחת החג המתישה הזו, הפקקים האינסופיים, וכל הלחץ הזה שהבית יהיה נקי, ושיהיה מספיק אוכל, ושהזאטוטים לא יריבו, ושהסדר יתחיל בזמן.
ניחא אם היינו משפחה מרוקאית והיה אפשר לדבר על תבשילי כבש מהבילים וסירים מלאים חלקי פנים... אבל לעבור את כל זה בשביל גפילטע וחתיכת פולקע? לא תודה. אני מוכן להגיע לבקר יום אחרי, לשבת בנחת בגינה עם כוס יין ולנשנש שאריות. והשנה, בזמן שאתם תאמצו לכם חיוך מזויף, אני אחגוג יחד עם משפחתי השנייה – 'הברוטים' - בפריז. או בורגון, לא זוכר איפה בדיוק נהיה בתאריך של הסדר. לפחות את המצווה של הארבע כוסות אני מבטיח לקיים.
אבל ביקשו ממני להמליץ על יין שאני הייתי שותה, ובכל מקרה - מבריז או לא מבריז - עדיין המטלה של יינות לארוחה המשפחתית מוטלת על כתפיי. ובמשפחת כץ אוהבים לשתות טוב, במיוחד כשהבן המבריז מרגיש לא בנוח - בכל זאת גנים פולניים - ומפנק בבקבוקים טובים. אז הנה הצמד שלי לחג, ב-300 ₪ כפי שביקש העורך:
יינות ישראליים אמנם, אך לא כשרים. על אף שהסדר במשפחתי כשר לחלוטין, אנחנו משתדלים להימנע מלשתות הו יינות כשרים. למה? כי להיות יקב ישראלי לא כשר זה להיות הכי מופלה בארץ, ולאכול הרבה מאוד קש. וכי כל עניין הכשרות הזו ביין עיקרה עסקנות ותאוות ממון בחסות הרבנות. וגם כי אני קצת אוהב לעשות דווקא, מודה. בנוסף, הלכתי על צמד שלא פשוט למצוא. אלו לא יינות שתמצאו על המדפים של כל חנות יין, אבל הם בהחלט שווים שתתאמצו בשבילם. חג שמח.
רוסאן, ויונייה וסמיון שתססו על הקליפות, חצי הדרך ליין 'כתום'. לבן מאוד מורכב, מאוד ייחודי, מאוד אישי – אי-אפשר לטעות בטביעת האצבע של אוריה. הפירותיות כמעט נבלעת במעטה העשן והמינרליות, וכמה שזה נעים. יין שמתפתח יפה בכוס - אני בכלל ממליץ לפתוח את הבקבוק בבוקר, או אפילו בלילה שלפני, ולתת לו להתאוורר. זה יין לבן למנות עיקריות, כזה שיכול לעמוד בקלות מול בשר ושלל תבשילים. הזמנות דרך המייל: [email protected].
מחיר: 180 ₪ 
איי גרשון, גרשון... מאיפה להתחיל להסביר את הרומן שלי עם גרשון... גרשון הוא למעשה כינוי שניתן לחלקה קטנה בכרם הסוביניון בלאן של גבי סדן. גבי מתסיס ומיישן את תתי-החלקות בנפרד, וכל הזמן החבית הזו שהיה רשום עליה 'גרשון' היתה טעימה במיוחד. אז ברי המזל שהיו באים לבקר ביקב היו זוכים לטעום ממנה, ומדי פעם גבי היה מוכן להביא כמה בקבוקים שהוא שם ממנה בצד, אבל בסופו של דבר הגרשון התערבב עם שאר הסוביניון בלאן.
בבציר 2011 הג'ינג'י סופסוף השתכנע ושיחרר כמות קטנה של גרשון. בעיני מדובר באחד היינות הלבנים הכי טעימים שיוצרו בארץ. וכעת משתחרר בציר 2013, שטעים בעיני אף יותר. זה ממש לא סוביניון בלאן קלאסי. זה יין שמשקף הרבה יותר את החלקה, אם תרשו לי רגע להתפלצן. הוא מינרלי ועשיר וכה רענן, וכה טעים. ונראה שמדובר ביין שיודע להתיישן מצוין ולפתח ים של מורכבות, כך שאם תצליחו לקנות ממנו - וזו לא משימה פשוטה - תקנו כמה שיותר. גם בחג של העשור הבא יהיה כיף לשתות ממנו.
מחיר: 134 ₪