חשבתם שהצרפתים הם אלה שהחליטו שגבינות הולכות הכי טוב עם יין לבן? אז חשבתם. שרגא גבהרד מרביץ בכם תורה...
הסומליירים מתאימים יין לאוכל, הם צודקים! אבל אם נעשה להפך, ונתאים אוכל ליין, נגלה שגם אנחנו צודקים, זה בגלל שביין יש הרבה טעמים, ניחוחות וגוונים, והסקלה הרחבה שלו מאפשרת לו ללוות הרבה מאוד מאורעות: תחת החופה מקדש הרב עם יין, קריאת שם לרך הנולד בטקס ברית המילה הולכת עם כוס יין, קידוש והבדלה בכניסת השבת ובצאתה נעשים על כוס יין. גם לקרבן שהיו מקריבים בבית-המקדש היו מוסיפים יין, ואף בבית האבלים תיקנו החכמים לשתות יין.
מבולבלים? אז ככה: חג השבועות הוא חגן של הגבינות. בחג זה מרבים באכילת מוצרי חלב, החל בגבינה לבנה פשוטה, ועד הגבינות הקשות כמו הצ'דר האנגלית או הפרמזן האיטלקית. הגבינה מופיעה על שולחן החג בכל מיני צורות ואופנים: עוגות, מאפים מלוחים, פסטות, תבשילים, מילויים ומנות אחרונות. ההוראה ההלכתית היא כזו: "נוהגים בכל מקום לאכול מאכלי חלב בשבועות" (שולחן ערוך אור"ח תצד / ג).
יש לכך, כמובן, עוד כמה הסברים, אבל בואו נתייחס דווקא להסבר הראשון: "כי ככה כתוב בהלכה". יש הסבר מאלף לכך - זו בהחלט אינה סתם הוראה מגבוה ללא טעם וריח. כשעם ישראל קיבל את התורה בחג השבועות, הם עדיין לא ידעו את הלכות השחיטה ואת אופן הטיפול הנכון בבשר, ולכן, לעת עתה, עברו למטבח חלבי שאינו דורש הכשרה מיוחדת, לכן אנחנו עושים לזה זֵכֶר ואוכלים מוצרי חלב, אם כי העובדות בשטח מציעות הסבר פרקטי שכנראה היה נעלם מעיניהם של פרשנים במשך שנות הגלות הארוכה.
