יאיר גת חושב שיש ייננים שעושים ויש ייננים שמדברים. היינן ערן גולדווסר, למשל, הוא מאלה שמתרכזים בעשייה ונותנים ליין לדבר...

אייקונים על באמת לעולם לא יכריזו על עצמם ככאלה. הם יעשו את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב והם יעשו את זה בשקט, עד לרגע שבו יגיע מכתיר האייקונים התורן, ויצעק הכי חזק שהוא יכול: 'אייקון, אייקון'. בתקווה שגם הוא יהפוך לכזה. מפגשים עם יינות שהוכרזו יותר מפעם אחת כאייקונים, קצת מלחיצים אותי. אולי לא אצליח להבין אותם? אולי הם יהיו גדולים עלי? אולי יתחשק לי לצעוק – שהמלך עירום, או שהוא סתם לבוש משונה ולצאת מהסיפור עם מפצח האייקונים התורן, שהוא יותר טוב בעיני מזה שמכתיר אותם. בקיצור, דילמה.

הוא לא מפחד להשרות את היין עם הקליפות ארבעים ושמונה שעות... (צילומים: יח"צ)
הוא לא מפחד להשרות את היין עם הקליפות ארבעים ושמונה שעות... (צילומים: יח"צ)
גולדווסר לא מפחד להשרות את היין עם הקליפות 48 שעות "העיקר לא לעשות אותו כמו שרדונה" (צילום: יח"צ)

יער יתיר, שהוא ללא ספק ובלי המון מתחרים אחד מהאייקונים הגדולים של עולם היין הישראלי, כבר לא כל-כך מלחיץ אותי. אני חושב שזה בעיקר כי למדתי לאהוב אותו. את החספוס, את השריטות הקטנות את חוסר השלמות. את כל מה שהופך יין מטוב מאוד ליין מרגש. את הפגישה עם יער יתיר מבציר 2012 שהושק לקראת פסח המתקרב, התחלנו עם רוזה מבציר 2015. שנעשה ברובו מגרנאש, עם קצת טמפרניו.

ערן גולדווסר, היינן של יקב יתיר, עוד אחד שעושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב ובשקט, חושב שגרנאש הוא זן שמאוד מתאים לרוזה בגלל שהוא ממצה טעמים, בלי להיות כבד. והוא כל-כך צודק. היין שעבר ממכלי התסיסה הישר לבקבוקים, בלי תחנות ביניים, הוא מעט פרחוני ויש לו טעמים עשירים ונקיים של פירות אדומים טריים ולא מתוקים בכלל. רוזה מהסוג שמאוד קשה להפסיק לשתות.

יער יתיר 2012 - בקבוק
יער יתיר 2012 - בקבוק
כדי להקל על המעבר מהרוזה ליער טעמנו ויונייה מבציר 2014. יין מאופק מאוד, עם ריחות של פירות כתומים בשלים ומינרלים. גולדווסר אומר שהלב של הוויונייה הוא בקליפה. הוא לא מפחד להשרות את היין עם הקליפות ארבעים ושמונה שעות "העיקר לא לעשות אותו כמו שרדונה". התוצאה היא יין עם מרקם רך, טעמי פרי מורכבים ומאוזנים וסיומת חותכת, קצת מרירה. באמת יופי של יין, אבל הגיע הזמן לעבור ליער יתיר 2012 שלשמו התכנסנו.

איך היה בציר 2012 בישראל? תלוי את מי שואלים. יש כאלה שמדברים על שנה חמה שבה הטמפרטורה בחודשי הקיץ היתה גבוהה במעלה עד מעלה וחצי מהממוצע השנתי, ויש כאלה שיגידו: "מעלה וחצי? אתם עושים צחוק? 2015 היתה הרבה יותר חמה". האמת נמצאת בטרמומטר של מי שמודד. או בפרספקטיבה שלו. ביתיר לפחות, 2012 מוגדרת כמתונה. יער יתיר נעשה באותה שנה משישים ושניים אחוזי קברנה סוביניון ושלושים ושמונה פטי ורדו והתיישן ארבעה עשר חודשים בחביות ועוד שנתיים בבקבוק לפני שיצא מהיקב.

ארבע שנים לאחר הבציר הוא מרגיש צעיר מאוד. קפוץ, מוצק ומריר, אבל למרות זאת יש בו גם צדדים מהנים - ריחות עשבי התיבול, הפרחים והפירות העשירים והטריים, הטעמים המרוכזים והקומפקטיות היחסית. כן, אייקון יכול להיות גם קומפקטי ומלא אנרגיה שכולם ישמחו לקבל כמתנה לחג, אבל אם אתם שואלים אותי, תנו לו עוד כמה שנים בבקבוק.

  יתיר, יער יתיר 2012. מחיר: 250 ₪