פינוי היקב הישן בראשון-לציון והקמת היקב החדש באלון התבור, הם סיבה מצוינת למסע מצולם של כ-133 שנים בזמן. בקרוב בסנהדרינק: "יומני כרמל" – הסרט...

בשנת 1882 הוקמה ראשון-לציון, מושבה של חלוצים, של חוזים, ויש שיאמרו גם "הוזים". נטיעה גפנים – משבעת המינים בהן נתברכה הארץ, היתה עבורם סימן לקשר עם הקרקע ולהתחדשות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל - עבר ועתיד בנטיעה אחת. למרות שמרבית החלוצים היו חסרי ניסיון חקלאי, האינטואיציה שלהם דווקא היתה לא רעה בכלל, לפחות על-פי שלושת הזנים שנטעו: קריניאן, מורבדר, סנסו ואחרים...

המפעל היחידי שיכול להתהדר בהעסקת לא פחות משלושה ראשי ממשלה. יקב כרמל בראשל"צ... (צלם: אורי איתן)

כנראה זה המפעל היחידי שיכול להתהדר בהעסקת שלושה ראשי ממשלה. יקב כרמל בראשל"צ (צלם: אורי איתן) רק כאשר לקח הברון אדמונד דה רוטשילד חסות על ההתיישבות ועל מה שהפך להיות מפעלה הראשון – יקב יין כשר, ניטעו גם זנים בורדולזיים כקברנה סוביניון וקברנה פרנק. הברון שהאמין שהיקב יכול להפוך ליקב הכשר הגדול בעולם, השקיע באמצעי הייצור שלו, עד שאפילו הרצל - אפרופו חוזים והוזים - התפעל ממנו וציין שראה כבר לא מעט יקבים בצרפת, אך עדיין לא נתקל במפעל חדיש שכזה. אפשר שהרצל לא היה רחוק מהאמת: היקב בראשון-לציון היה המפעל הראשון בארץ ישראל שחובר לחשמל ולטלפון, וככל הנראה היחידי שיכול להתהדר בהעסקתם של לא פחות משלושה ראשי ממשלה: דוד בן גוריון, לוי אשכול ואהוד אולמרט. זמן קצר אחרי הקמת היקב בראשון-לציון, קמה גם השלוחה הצפונית שלו על גבעת זמארין, זיכרון-יעקב, האתר שמשמש עד עצם היום הזה את "כרמל" ובהחלט ממלא אחר צוואתו של הברון בהיותו היקב הכשר הגדול ביותר בעולם.

הסיבה שבגללה נפגשנו בראשון-לציון בשעת בוקר מוקדמת היא שבערב חג הפסח הקרוב, ייסגר סופית אתר היקב בראשון-לציון. אמנם חלק מהמבנה ההיסטורי יישמר במסגרת פרויקט הנדל"ן שייבנה על שטחו, אבל ימיו של המקום כמתחם יקב פעיל – ייתמו. אנחנו עומדים מסביב ומתקשים להכיל את ההיסטוריה. מבלי משים עולה על השפתיים הפזמון הנודע: "כשנמות יקברו אותנו ביקבי ראשון-לציון... שם ישנן בחורות המגישות כוסות מלאות יין אדום-אדום...". האמינו או לא, אבל השיר הזה שמבוסס על שיר-שיכורים צרפתי שמתייחס לאבירי השולחן העגול, היה פעם המנון ציוני גדול: מקהלות נרגשות היו שרות אותו בטקסים חגיגיים ולקראת הקרבות העקובים מדם של מלחמת השחרור, אמצו אותו (אם כי שינו את המילים) חיילי חטיבת הראל של הפלמ"ח כהמנון מקאברי שנועד לסייע להם להתמודד עם המספרים ההולכים ורבים של הרוגים בקרבות על הדרך לירושלים. ולא רק בשירים, אלא גם במספרים ניכרת חשיבותו של היקב ליישוב הציוני הצעיר: בשנת 1900 למשל, בדיוק עשר שנים אחרי שנקלט הבציר הראשון ביקב, מנה כל היישוב היהודי בארץ ישראל כ-50,000 איש בלבד(!). בתוך היקב מצאנו גם את מפעל "גולדסטאר" הראשון לבירה, לפני שנדד לאזור נתניה, וכמובן גם את המזקקה - מרשימה מאוד בגודלה גם היום, שבה זוקק הברנדי שבאותן שנים, עוד לפני החלת חוקי המסחר הטריטוריאליים החדשים, נקרא בריש-גלי "קוניאק". אגב בקבוקים ישנים, בחדר-הגת ביקב אפשר למצוא לא מעט בקבוקים שעליהם רשום בגאווה WINE OF PALESTINE. אדם מונטיפיורי, אולי הדמות המרתקת ביותר ביקב הענקי הזה, מתלווה אלינו לסיור ומציג לנו את הבקבוקים הישנים מימי "כרמל-אוריינט" ו"פלשתינה-א"י". עם כל הכבוד לזיכרון ההיסטורי, כאשר עומדים על ראש מבנה המזקקה הישנה ומביטים סביב, אפשר לראות את הסיבה לעקירה מכאן לגליל: ראשון-לציון אינה עוד מושבה של חלוצים, אלא עיר גדולה שבה כל פיסת-קרקע היא מצרך מבוקש: אין שום סיבה הגיונית להחזיק יקב במקום שכזה.

בעקבות השנים אנחנו ממשיכים לזיכרון-יעקב - התחנה הבאה שלנו במסע. אין בארץ עוד מפעל פעיל עם וותק שכזה – ומי שמנצח כאן על המלאכה הוא כבר מזמן לא יינן מבורדו, שליח הברון, אלא ליאור לקסר, הינן הראשי של "כרמל" ואחד האנשים המוערכים בתעשייה המקומית. עם ליאור אנחנו מדלגים בין ישן לחדש: בין מכלי תסיסה מבטון בני כמאה שנים ועד לדודים החדישים ביותר, באגף החדש של היקב. יש כאן גם ספרי-חשבונות ישנים בהם מצוין באופן מסודר ובכתיבה תמה למי בדיוק צריך לשלם בקשיש – וכמה, כדי לקיים את היקב. יש שיאמרו "היו זמנים" ויש שיטענו שרק השמות והשיטות התחלפו, אך על דבר אחד אין ויכוח: למרות שבמשך תקופת מה סבל כרמל מהדימוי המיושן של "כרמל מזרחי" שזוהה עם התקופה של טרם מהפכת האיכות בענף היין הישראלי, הרי שבשנים האחרונות, עם סדרות מרתקות כמו הסדרה הים-תיכונית, סדרת "לימיטד אדישן", הסדרה האזורית, בעלות על יקב בוטיק כמו "יתיר" המוערך ואפילו סדרות "ואליו פור מאני" כמו "פרייבט קולקשן", או ניסיון לייצר יין-מסעדות כמו "Vats 4", יקב "כרמל" חתום על לא מעט הצלחות מקצועיות ומסחריות מרשימות. רוצה לומר – לא על תהילת העבר לבדה יחיה היקב הזה. ומעבר לעתיד: פחות משעת-נסיעה, לא כולל פקקי תנועה, דווקא בבירת העמק, עפולה – ואנחנו בפתחו של היקב החדש באלון התבור. כ-85 מיליוני שקלים הושקעו בהקמת המפעל החדש, שלפחות כרגע משמש רק לביקבוק היין. האופרציה מסביב אמנם עדיין רק בשלבי הרצה, אבל קשה שלא להתפעל מהטכנולוגיה המתקדמת ומפס הביקבוק הממוחשב. מעניין מה הברון רוטשילד היה אומר על זה, לו היה מתעורר 133 שנים אחרי שהחליט לתמוך במעשה הציוני ורואה איך עלה יפה מפעל-חייו. * "יומני כרמל" – הסרט המלא, בקרוב באתר "סנהדרינק".