יאיר גת פגש את ערן פיק לשיחה פנים אל פנים על יין ועל החיים. מסתבר שאיך שלא תערבבו אותם, החיים הם בלנד...

בקטלוג של יקב צרעה אפשר למצוא בעיקר בלנדים - יינות שעשויים משני זנים או יותר. האקדמיה ללשון העברית היתה רוצה שנקרא להם יינות 'ממסך', אז מה. זו אותה אקדמיה שהיתה רוצה שנקרא לדבר הזה שאתם גולשים בו עכשיו, מרשתת. למה בעיקר בלנדים? הרי שנים סיפרו לנו שמה שיותר טהור, בהכרח יותר טעים והסיפור הזה כל-כך תפס, עד שלא מעט אנשים עדיין סבורים כי בלנדים הם יינות נחותים בהשוואה ליינות זניים, שמסתכלים מלמטה על יינות כרם יחיד.

את מה שיש לי להגיד על היין, תקראו בעיתון או כאן, אם אתם רוצים לדבר איתי על יין, בואו נזמין בירה...

את מה שיש לי להגיד על היין, תקראו בעיתון או כאן, אבל אם אתם רוצים לדבר איתי על יין, בואו נזמין בירה... הסיפור האמיתי הוא קצת יותר מסובך ומשתתפים בו, בלנדים עוצרי נשימה, יינות זניים מזעזעים ולהיפך - הכל לפי האזור ולפי הכוונה. לערן פיק, היינן של צרעה חשוב שנדע למה הוא מתכוון. "בישראל", הוא אמר לי, "כל זן בפני עצמו נותן פחות מאשר הצבע שהוא מוסיף לבלנד". נפגשנו על הבר במסעדת 'האחים', שנמצאה באותו יום בשלבי שיפוץ אחרונים. שתינו בירה ובמקום לרדת לעומקו של יין כזה או אחר, דיברנו על מוזיקה ועל החיים וגם קצת על הנושא לשמו נפגשנו. ערן סיפר על 'הרי יהודה לבן', בלנד לבן שהוא עושה משרדונה וסוביניון בלאן. השרדונה שגדל תחת השמש הים-תיכונית, עלול לפתח נטייה להשמנה ולהפגין חולשה באגף החמיצות והמינרליות. ערן מעורר את העניינים עם סוביניון בלאן חמצמץ ועשבוני, והתוצאה, עד כמה שזכור לי, יותר מעניינת ומהנה מלא מעט יינות שרדונה זניים. אגב, אותו 'הרי יהודה לבן 2014' שמכיל 86% שרדונה, יכול היה להיות משווק כיין זני – יין שמכיל 85% ומעלה מאותו סוג ענבים. יכול להיות אפילו שיהיה קל יותר למכור אותו ככזה אבל זו לא הכוונה.

"העיסוק בזנים", אומר פיק, "התחיל בקליפורניה בשנות החמישים והשישים. עד אז, ליקבים האמריקאים לא היתה בעיה לקרוא ליינות שלהם בשמות בורדו, בורגון, שמפיין ובשמות של עוד אזורים אירופאים. בחלקם החלו רק בשנים האחרונות לציין את שמות הזנים. היצרנים האירופאים יצאו למאבק על הזכויות שלהם, היצרנים האמריקאים רצו להתנתק מהעולם הישן, וכך החלו שמות כמו 'קברנה סוביניון', 'מרלו' ו'שרדונה', להופיע על התוויות. השיטה החדשה, עזרה ללקוחות באמריקה ובעולם, לפענח את תפריטי היין ואת היינות. עד לפני לא יותר מדי שנים", נזכר ערן, "רוב תפריטי היין במסעדות היו מחולקים לקטגוריות על-פי זנים ולא על-פי הסגנון של היין. היום, כמעט בלתי-אפשרי לעשות זה". ואם כבר מדברים על סגנון, הבלנדים האזוריים מאפשרים ליקבים להשתחרר מהשוואות לאזורי יין אחרים ולפתח סגנון משלהם. במקום לנסות לעשות סוביניון בלאן כמו בניו זילנד או בעמק הלואר, מרלו שיזכיר את סנט אמיליון, או סירה באווירת צפון עמק הרון, הם עושים את היין הכי טוב שהם יכולים לעשות מהענבים שגדלים באזור. בנוסף, פיק אומר שההסתמכות על מספר זנים, נותנת לו סוג של ביטוח. גם אם זן אחד לא מבשיל כמו שצריך, עדיין אפשר לעשות יין. אם זה עובד בבורדו, אין שום סיבה שזה לא יעבוד בהרי יהודה או בכל מקום אחר. קצת מוקדם להגיד, אבל נראה שבציר 2015 עם גלי החום והאבק של יולי, אוגוסט וספטמבר, לא ייזכר כנראה כאחד המוצלחים. את זנים הלבנים, שנהנו מחורף קר, כולל פעמיים שלג, פיק הספיק לבצור לפני השרבים הגדולים והוא די מרוצה מהם. ההבשלה של האדומים קצת נתקעה, אבל הוא החליט לבצור אותם באחוזי סוכר נמוכים. למרות שהוא יודע שהחברים שלי ואני אוהבים יינות רזים ולא אלכוהוליים, הוא קצת מוטרד מהיעדר העוצמות. החברים שלי ואני הרי לא נוכל לשתות את כולם. "את מה שיש לי להגיד על היין, תקראו בעיתון". הזכויות על המשפט הזה שמורות לרוגוב ז"ל, שהיה משתמש בהם כדי להימנע מהרגע המביך של מתן חוות-דעת על יין באוזני אלה שעשו אותו. ברשותכם, אני רוצה להציע גרסה משלי: את מה שיש לי להגיד על היין, תקראו בעיתון או כאן, אם אתם רוצים לדבר איתי על יין, בואו נזמין בירה...