דוד הירשפלד חמוש בבקבוק וויסקי יוצא למסע אלכוהולי ברחבי הארץ ומסמן את האנשים שהפכו לאושיות לילה, והפעם: קלמן מיידלר מ"קלמנ'ס"…

אף פעם לא הבנתי מהי המהות של בר אירי או בר אנגלי, ולמה למשל אין בר בסגנון איטלקי או אתיופי. יש את אמריקה האוס. יש את דבלין. יש אינספור ברים עם שמות של חו"ל וכוונה לחו"ל, אבל בלי ההרגשה של חו"ל. אישית, אני ממש לא מרגיש באירלנד כשאני מוקף בערסים שנכנסים לסאטלה לצלילי חמת חלילים...

"אני דווקא מעדיף את העיר התחתית של פעם. של הזונות והבריונים. דאון-טאון לא צריך להיות רך..."
"אני דווקא מעדיף את העיר התחתית של פעם. של הזונות והבריונים. דאון-טאון לא צריך להיות רך..."
"אני מעדיף את העיר התחתית של פעם. של הזונות והבריונים. דאון-טאון לא צריך להיות רך..." (צלם: דוד הירשפלד) ואז הגיע קלמן. נכון יותר להגיד שהוא כבר היה עוד לפני שאני בכלל טעמתי בירה. אומרים שאם הוויסקי יותר מבוגר ממך זה לא מנומס לשתות אותו, ואני חייב לומר שאני מרגיש קצת כמו ילד בכניסה לבר של קלמן. באנגליה אין באמת בית עירייה. יש פאב. זה המקום שכל הכפר מכיר ויודע שעם הגעתך כתושב חדש לשכונה, לשם אתה הולך כדי להירשם. שומר הפאב הוא הארכיון, הוא שומר המשטר והוא זה שדואג לשלום אזורי. המהות של פאב שכונתי באנגליה היא הרבה מעבר למקום שמוזג בירה. היא מה שכל בית-קפה שכונתי היה רוצה להיות וכל מה שגינת כלבים משמשת בשעות המוקדמות מדי של הבוקר. כשעבדתי באנגליה הייתי מסיים למזוג את הבירה האחרונה בשעה 07:00 בבוקר וישר הייתי יוצא לסיבוב עם הכלב בגינת הכלבים השכונתית. שם, מוקף בשברי אנשים הלומי עייפות אוחזים בעיניים עצומות בכוסות הקפה שלהם, עלה בי רעיון לפתוח פאב / קפה בגינות כלבים. זה כמובן עוד רעיון מהרשימה המופרכת הנובעת מסאטלה קבועה ומאוחרת. עוד דבר שיש באנגליה זה רכבות. וזה פשוט נהדר שבשביל להגיע לקלמנ'ס צריך לקחת רכבת. ירידה בחיפה בתחנת 'מרכז השמונה', הליכה קלה ואתה מגיע. קלמנ'ס הוא אולי המקום היחיד שהצליח באמת לייצר ולשמר את האווירה של נקודת מפגש לשכונה ולכפר שלם. 25 שנה של עבודה וקלמן אחד ששומר על סיפורי העיר ועל הסודות של הלקוחות שלו.   מה גרם לך לפתוח בר?"תראה, הייתי ימאי. הייתי הרבה באנגליה ואהבתי את זה. רציתי את זה. פתחתי בר לשנה במקור. סתם כי היה לי תקוע בראש שאני צריך את זה".   לפי הסיפורים לפני 30 שנה העיר התחתית היתה מקום קשוח, אז למה דווקא כאן?"אין מקום אחר. אני דווקא מעדיף את העיר התחתית של פעם. של הזונות והבריונים. דאון-טאון לא צריך להיות רך. הוא צריך להיות אמיתי".   אם לא היית בעסקי הלילה מה היית עושה?"הייתי בעסקי הלילה. כשזה מובן זה מובן".   חשבת פעם להעתיק את עצמך למרכז?"אין ספור פעמים. ולא רק למרכז. הציעו לי מוסקבה, הציעו הכל. אבל כבר הבנתי שזה המקום שלי. אני נולדתי מאה מטר מכאן".   איך אתה רואה את ההתפתחות של תעשיית האלכוהול והברים בחיפה ביחס לירושלים או תל-אביב?"היא לא מתפתחת במובן הבילוי. חיפה היא עדיין שנות השבעים. ההבדל בין התרבות של תל-אביב לזו של חיפה היא כמו ההבדל בין קאדילק לחמור. כאן עדיין יש תרבות יש 'יציאה'. אנשים שבאים להחנות ליד המקום, להתגנדר לתת שואו. בתל-אביב אנשים יוצאים למסע בלילה".   מה דעתך על כל עולם הקוקטיילים?"אני אנטי קוקטיילים".   איזה משקה בחיים לא היית שותה?"פרנט ברנקה. פעם אחת זה היה יותר מדי".   מהו הדרינק האולטימטיבי בשבילך?"בונהאבן, או כמו שקוראים לזה הספקים: הוויסקי של קלמן".   איזה בר היית מחזיר לחיים?"שניידר. בטוח".   למי היית מעניק את הבקבוק הזה?"לניר קיפניס. הילד הגדול".