יוסי בוזנח עוד לא הספיק לטעום את יינות סדרת 'לימיטד אדישן' של יקב תבור, וכבר הוא מחכה לטעימה הבאה. כולה חמש שנים...

יקב תבור נתפס בעיני צרכני היין כיצרן אמין, עקבי, בעל איכות גבוהה ותמורה טובה למחיר, אך אם תשאלו גם את האדוקים שבצרכני היין, סביר להניח שלא ימקמו מי מיינותיו בפסגת העשייה המקומית. השבוע בטעימה של ה'לימיטד אדישן' של היקב, סדרת העל, אשר בניגוד למיין סטרים הכללי בו מתרכזים מרבית יינות היקב (ולא לרעה, אלא הכוונה ליינות חברותיים, נגישים ובעלי נוכחות ברורה שקל לזכור), הרי שסדרת הלימיטד אדישן של היקב מבוססת על כרם יחיד בגליל העליון, בשטחי קיבוץ מלכיה, כרם שיחודו רב ומשפיע בצורה מובהקת על אופי היין.

ביקב לא היו בטוחים אם מדובר בתופעה שתייצר יין טוב יותר או לא, אבל הייחוד של הענבים היה משמעותי... החברים בתבור מספרים שכאשר חיפשו שטח לנטיעה בגליל, מיהרו חברי מלכיה לתת להם שטח אדמה חשוף. גובה של כ-720 מטר מעל פני הים, מזג-האוויר המושלם, המדרון המתון, קרקע הטרה-רוסה ורובד החרסית - שכנעו את מקבלי ההחלטות שמדובר בשטח ראוי לכרם, והם ויתרו על בדיקת קרקע מעמיקה - טעות שבהפוך על הפוך השתלמה מאד ליקב, ובעצם מאפשרת את ייצורו של הלימיטד אדישן. הכרם ניטע בקברנה סוביניון וחיכה לתום תקופת הערלה בכדי להגיע לניבה כשרה. בקיץ 2009, הגיעה מיכל אקרמן - אגרונומית היקב, אל הכרם ובקשה מן הכורם להשקות את הכרם. לאחר יום הגיעה שוב אל הכרם ולהפתעתה הקרקע היתה יבשה לחלוטין, ללא סימן כלשהו להשקיה. הטלפון אל הכורם לא אחר לבוא: אצלנו בתבור מצפים לשיתוף פעולה של הכורם בכדי שנצליח להגיע לתוצאה המיטבית, כך אמרה האגרונומית לכורם הנבוך, שנשבע כי יום קודם השקה את הכרם בדיוק לפי ההוראות. כאשר גם בדיקת המים שבוצעה במקום העלתה שאכן הוזרמו מים אל הכרם, התקבלה החלטה להשקות שוב את הכרם, תוך תיאום שמיכל תגיע לבדוק את הכרם גם למחרת. יום לאחר מכן ניצבו האגרונומית והכורם בשטח, כשהם מוצאים את עצמם עומדים מול כרם יבש שאינו מראה כל סימן לכך שהושקה לרוויה רק 24 שעות קודם.

במהלך השיחה ביניהם ציין הכורם כבדרך אגב שמדובר בחלקה שמעולם לא גידלו בה דבר, שזקני הקיבוץ יודעים שהיא לא ראויה לחקלאות - לא אגסים ולא לתפוחים הצליחו בה – ומשכך ננטשה, ולכן רבה היתה השמחה כשיקב תבור ביקש לנטוע שם כרם. "אם כך, קח אותי עכשיו לזקנים שיסבירו לי מה הסיפור כאן", דרשה האגרונומית וכמה דקות לאחר מכן מצאה את עצמה מוקפת בזקני הקיבוץ שמספרים לה את סיפורי הקרבות של הקיבוץ, תוך שהיא מנסה להגיע לסיפורה של חלקת האדמה המוזרה הזו. רק בסוף סיפר לה אחד הנאספים שהחלקה הזו ננטשה משום שהיא בעייתית ושהגיאולוגים שבדקו אותו אמרו שמדובר ב'תצורת בר כוכבא' וזו הבעיה. "תצורת מה?!" שאלה מיכל. "בר כוכבא", ענו לה, "לכי לבדוק ולשאול גיאולוגים". השלב הבא היה בדיקה מעמיקה, ואכן מסתבר שתצורת בר כוכבא אכן קיימת, ובעצם מדובר בסלע גיר משויש מתקופת האיאוקן - התור הגיאולוגי מלפני כ-55 מיליון שנים. מדובר בתקופה האחרונה בה האזור שלנו הוצף והיה מכוסה כולו ים - זו גם התקופה בה התפתחו מרבית היונקים המוכרים לנו כעת. תצורת בר כוכבא נגרמה כאשר מסלע הגיר זז, נשחק ונחבט בעקבות תזוזות טקטוניות, הסלע נסדק וקיבל מן צורות של כוכבים השוכבים ונוגעים זה בזה, כאשר הסדקים נוצרו מהשחיקה ומקרקע שלובה שהיתה מסיסה במים, וכך בעצם נוצר מסלע ענק שכולו מחורר ומחורץ, והמים לא נספגים או נשארים בו. או בקיצור, "לא משהו לחקלאות", כמו שאמרו זקני מלכיה... שכבת הסלע התכסתה באדמת טרה רוסה ובריבוד חרסית, אשר כפי הנראה היה זה מה שהציל את המצב, משום שבאופן זה מסוגלת האדמה לספוג כמות קטנה של מים הנחוצים כל-כך לגפנים – זהו בעצם ההבדל בן גפן הסובלת ממצוקת מים לבין כזו שהיתה מתה. הפתרון נמצא בדמות השקיה מועטה בכמות קטנה ובפרק זמן קצר בין השקיה להשקיה, כך שהגפנים קיבלו מים בכמות מספקת בכדי לא להתפגר. התוצאה בכרם היתה חריגה וייחודית: הגפנים עצמן קטנות יותר מגפנים בנות גילן בכרמים אחרים, והעלווה והפרי התנהגו שונה לגמרי מאשר בשאר כרמי הקברנה סוביניון שעומדים לרשות יקב תבור. החנטה והבשלת הפרי התארכו, וקוטר הגרגר - קטן משמעותית מזה שבשאר כרמי הקברנה. ביקב לא היו בטוחים אם מדובר בתופעה שתייצר יין טוב יותר או לא, אבל ההבדל והייחוד של הענבים שהגיעו מהכרם הזה היה משמעותי וגרם ליינני היקב לטפל בהם בנפרד לגמרי משאר הענבים. כבר בבציר הראשון הניב הכרם פרי באיכות יוצאת-דופן והגיע עם נתונים אנליטיים אופטימליים - דבר שדרבן את הייננים לייצר ממנו יין נפרד. גם ביקב התנהג הפרי בצורה שונה, כאילו אמר, אני עושה את עצמי, רק אל תפריעו לי. אז נתנו לו הרבה זמן תסיסה, השכיבו אותו כמעט שנתיים בחביות - מה שלא גרם לו להיות בוטה ומוחצן, אלא דווקא מעט מאופק יותר - ובסוף השאירו אותו לנוח בבקבוק למשך שנתיים, העניקו לו את השם 'לימיטד אדישן', ואז הוסיפו לו את ה'אחד מ...' התמוה. חבל, מגיע לו שם הרבה יותר טוב. ומה לגבי היין: טעמנו את ארבעת הבצירים שיצאו לשוק עד כה. הראשון היה 2009, הוא הרגיש צעיר מאד וקשה לנבא על פיו לאן ימשיך היין להתפתח, קשה לי להגיד כמה שנים עוד לפניו, ובטח שנכון הדבר גם לגבי שאר הבצירים. אבל זוהי מגמה מאד משמחת, שכן, עשר שנים קודם לכן, יין בן חמש שנים היה נחשב ליין בוגר, וכשרואים שהלימיטד אדישן רק בתחילת דרכו, קשה שלא להעריך את כברת הדרך אותה עשו יינות האיכות הישראליים בעשרים השנים האחרונות. היינות אמנם היו מארבעה בצירים שונים זה מזה, 2010 שכנראה היה החם בבצירי הקברנה סוביניון שאני זוכר בארץ, ולעומתו 2011 שהיה אחד הקרירים והמתון ביותר בקיצים של עשרים השנים האחרונות. זה הורגש ביין, ואכן בציר 2010 היה השמן והמלא מבין כולם, בעל תחושת פרי בשלה יותר מאשר בכל השאר, ובציר 2011 הרגיש קריר ומעט ירוק יותר מהאחרים. אבל דווקא הגורם האנושי היה החלק המורגש ביותר בטעימה. מבציר לבציר רואים איך הייננים נתנו ליין להתבטא בחופשיות רבה יותר, על-מנת לאפשר לו איפוק ואיזון, כדי ללמוד איך ניתן להוציא ממנו את המיטב. בציר 2012, אשר היה חם בהרבה מזה שלפניו, הרגיש כבר שלם ומאוזן בצורה נהדרת. בהחלט הייתי שמח לטעום גם את אלה שעדיין לא יצאו לשוק, משום שאם המגמה הזו נמשכת - הרי שמצפה לנו יין נפלא בבציר 2013. מאד אהבתי את הטעימה ואני ממש מחכה לזו שתערך בעוד חמש שנים, אז נראה לאן יתפתח היין ואיך ייראו הבצירים החדשים. תודה לכם תבורים יקרים. שמחתם אותי מאד.