חיליק גורפינקל על הדוקטור שהמיר את דתו לאחר מסע לבורגון, ועד כמה יכולה להשתקף דמותו של יינן באופיו של יין...

לפני קצת יותר מחודשיים, חזרתי למטבח אחרי היעדרות של 20 שנה. אנשי בר היין 'ברוט' הציעו, ואני, שאלוהים יסלח לי, הסכמתי. ליום אחד, אחד יותר מדי, חגרתי שוב את הסינור ובישלתי את האוכל שהכנתי פעם, מזמן, ב'יועזר בר יין'. בינינו, רוב הזמן ישבתי בכלל על הבר והשתדלתי לא לעצבן ולהתעצבן. או להתעלף. שתיתי קצת, קצת מדי, וחיכיתי שזה ייגמר. אני חושב שלא אעשה זאת יותר. אלא אם כן אפתח יום אחד בטעות מסעדה של עצמי. מצד שני, מי יודע...

ליין היה טעם של יין גדול מבורגון, מקום שבו, כידוע, לא ממש משתמשים בענבי קברנה פרנק... (צילומים: יח"צ)

לקברנה פרנק היה טעם של יין גדול מבורגון, מקום בו, כידוע, לא ממש משתמשים בענבי קברנה פרנק... (צילום: יח"צ) מכיוון שאני אדם היסטרי, השתדלתי מאד שלא להזמין אורחים. חרגתי רק בקטנה והזמנתי את אשתי והילדים. היא בכדי שתיזכר, והם - בכדי שיאמינו. אלא שאנשי הברוט, או לפחות חלקם, בכל זאת פרסמו את דבר קיומה של הארוחה הזו. שאחרת, איך יידעו הלקוחות שביום שישי פתוח כבר מהצהרים ושיהיה אוכל של יועזר. אחת משיחות הטלפון היחידות שקיבלתי היתה מאירית שנקר, אקס קרן ודיקסי . אירית התעקשה להגיע, והתעקשה להביא איתה את ציפורה, שותפתו הוותיקה של שאול אברון ז"ל ומי שהשקיעה את רוב-רובו של הסכום שנדרש אז בכדי להגשים את חלומו של שאול, חברה מאז כיתה א'. ואכן, בשעה היעודה, התייצבו אירית וציפורה בדלת. יחד אתן הגיעה גם שירי, בתה של ציפורה שעבדה גם היא ביועזר באותם ימים רחוקים, וד"ר יאיר מרגלית, בן-זוגה של אירית. הדוקטור ואירית חיבקו ונישקו אותי. טוב, רק אירית. הדוקטור לחץ יד ושלף בקבוק. אני יודע שאתה אוהב את הקברנה פרנק שלי, חייך ונתן לי בקבוק קברנה פרנק 2010. על הבקבוק היתה כתובה בטוש ורוד הקדשה קצרה ומרגשת. פתאום, לכמה דקות לפחות, הייתי קצת פחות לחוץ ועצבני. לא בגלל היין, בגלל הג'סטה. כזו שרק מעטים טרחו לעשות. או ליתר דיוק, הדוקטור ואירית הצטרפו לדוקטור אחר, ד"ר אמיר סרנת, רופא השיניים שלי וחובב ומומחה יין גדול בעצמו, שהביא בורדו משובח בן 30 שנה, פתח אותו ואף השביע אותי שאעבור בקליניקה ואקח לעצמי אחד זהה בתחילת השבוע שאחרי. עדיין לא עשיתי את זה.

לפני כמה ימים, פתחתי סוף-סוף את הקברנה פרנק. כשטעמתי את היין, הבנתי למה אמר הד"ר מרגלית את המשפט הסתום ההוא, זה שבו טען שהוא יודע שאני אוהב את היין הזה. ליין היה טעם של יין גדול מבורגון, מקום שבו, כידוע, לא ממש משתמשים בענבי קברנה פרנק. ואז נזכרתי שלפני זמן מה, אולי שנה, אולי קצת יותר, ביקרתי ביקב החדש של יאיר ואסף מרגלית בבנימינה ושם פתח לכבודי הדוקטור בקבוק מבוגר אפילו קצת יותר, כבר איני זוכר אם מ-2008, 2006, או אפילו 2004, וגם לו היה טעם של בורגון. בררתי עם אירית. כן, צחקה, זה היה הקברנה פרנק. השנה לא יהיה כזה. הברד של אפריל השמיד כמעט את כל היבול ומה שנשאר יכנס לבלנד של ה'אניגמה'. חובבי יין רציניים מכירים כבר בוודאי את הסיפור על המרת דתו של הדוקטור. זה שבו אחרי מסע לבורגון עם יאיר היידו, שינה מרגלית את טעמו והפסיק לייצר יינות בסגנון קליפורני פירותי ושופע ועבר לייצר יין שהוא כמעט נזירי ביחס ליין ישראלי. יין שהוא כמעט רזה במונחים ישראליים ו'מרגליתיים' - חומצי, זוויתי, מאתגר כמעט, אבל בעיקר מרתק ומרגש בשכבות הטעם שלו, עומקן ומורכבותן. יין לאוהבי יין. יין לאוהבים. אני מנסה כבר שנים לראיין את מרגלית בלי הצלחה. אנחנו נפגשים, אבל לא יוצאת מזה כתבה. הדוקטור מעדיף לייצר יין וכשהוא כבר מדבר הוא מתעקש להיות מקצועי כל-כך עד שרוב חובבי היין, ואני בתוכם, לא תמיד יוכלו להתמודד עם דבריו. אבל דבר אחד ברור מעל לכל ספק: לטעון שיינותיו הם מגדולי היינות שיוצרו ומיוצרים כאן יהיה לחשוף רק את קצהו של הקרחון. יינותיו של מרגלית מגלים, לטעמי, ויסלח לי הדוקטור על הרגשנות, שמאחורי דמותו ותדמיתו הקשוחים, מסתתר איש בעל לב גדול ונשמה יתרה שאוהב יין, ולכן גם, כנראה, אוהב אדם גדול. זה הולך ביחד. תודה אירית, תודה, יאיר.