אם רוצים אפשר להתייחס ל"קפסולה" כאל אקט שיווקי פרופר, אבל אם קצת מגדילים ראש, אפשר לפרגן לאלה שיוצרים פה עתיד...

"לא יכולתי לעשות עם זה כלום" שר אילן וירצברג את המילים של יונה וולך על הבמה של האוזן בר בתל-אביב, במסגרת הופעה די מרגשת של שירים מהאלבום "בציר טוב". נשענתי לאחור והקשבתי, כמו בכל הופעה באוזן בר, רק שבמקום בירה או וויסקי שתיתי יין מבעבע באדיבות המארגנים, קהילת הקפסולה של יקב רמת-הגולן. בכל מה שנוגע לתרבות יין ולצריכת יין הם עושים הרבה.

כולם מדברים על הצריכה, אף אחד (כמעט) לא מדבר על הצרכנים... (צילומים: יח"צ)

כולם מדברים על הצריכה, אף אחד (כמעט) לא מדבר על הצרכנים. קפסולה - קהילת יין לצעירים... (צילומים: יח"צ) אנחנו הישראלים שותים בממוצע שמונה ליטרים של יין בשנה כמו שאומרים האופטימים, אחרים מדברים על ארבעה חמישה. כך או אחרת, המצב לא משהו. במיוחד אם משווים אותו למה שקורה בארצות כמו צרפת או איטליה. על הסיבות לכך נשפכו הררי מילים מלומדות, בתקשורת, בכנסים מקצועיים ובשיחות פרטיות, אבל אתם יודעים איך זה עם מילים מלומדות - הן הכי יפות כשהן יוצאות מהפה או מרוכזות במאמרים מושחזים והכי חדות כשהן ננעצות בנקודות התורפה של היקבים הגדולים, יקבי הבוטיק, רשתות השיווק, משרדי הממשלה הצרכנים, התקשורת ועוד כמה חשודים מיידיים. מילים אף פעם לא היו חסרות לנו, אבל בסוף מישהו יצטרך לעשות עם זה משהו. כולם מדברים על הצריכה, אף אחד (כמעט) לא מדבר על הצרכנים. אני והחברים שלי עושים כמיטב יכולתנו כדי להעלות את ממוצע צריכת היין השנתית לנפש, אבל זה לא מספיק. גם הגרעין הקצת יותר קשה של אוהבי היין עושה כמיטב יכולתו, אך מעגל הצרכנים, לעומת זאת, נשאר - פחות או יותר - באותו גודל. כל איש שיווק בתחילת דרכו יגיד לכם שהקהל המסורתי כבר רווי מעבר לאוזניים, ושכדי להעלות את הצריכה לנפש צריך נפשות חדשות. אומרים לנו שיש צרכני יין אחרים. טוב שמישהו יודע על זה, עוד יותר טוב שהוא מתייחס אליהם.

כמו כל מה שיוצא מיקב רמת-הגולן, גם ב"קפסולה" - מועדון יין לצעירים של היקב, הושקעו לא מעט משאבים ומחשבה. אלפיים וחמש מאות חברי הקהילה, המכוונת לבני 20-45, שהצטרפו אליה באמצעות אתר היקב, או באירועים שונים, מתעדכנים מדי חודש בהטבות ומבצעים בחנויות יין ומסעדות. מעבר לכך, נערכים עבור חברי הקהילה סדנאות יין, אירועי תרבות ומוזיקה, מסיבות, הרצאות וסיורים מקצועיים. הופעות באוזן בר, מסיבת בציר בכרם גשור, מסיבת יין באילת, משתה פורים בשישקו, סינמה שמיים בגן העצמאות ומפגשים קולינריים במסעדות מובילות, הם רק חלק מהרשימה, שמוכיחה שאפשר ליהנות מיין גם בלי עניבה סביב הצוואר ובלי מקל בטמפרטורת החדר שתקוע במקום בו השמש אינה זורחת לעולם. הציניקנים יתייחסו ודאי לקפסולה כאל עוד מזימה שנרקמה במרתפי מחלקת השיווק של היקב כדי למכור יותר יין. מי שייקח כמה צעדים אחורה וירחיב את הפרספקטיבה, יבין שיש כאן משהו הרבה יותר גדול. בטווח הקצר יקב רמת-הגולן אמנם ימכור הודות לקהילה הזו עוד כמה משטחים. וזה ממש בסדר. בטווח הארוך מדובר במשימה חיונית שהיקב לקח על עצמו: להגדיל לא רק את הצריכה אלא גם את מעגל האנשים שמתעניינים ביין ואוהבים יין. וכשזה יקרה, לא יהיה יקב ישראלי אחד שלא ייהנה מהתוצאות. .