מועצת סנהדרינק התכנסה לטעימת ביטרים ארוכה ומרה כדי שלא תוכלו להגיד שכל הזמן הם רק נהנים...

אישית, אני מעריך אנשים שיודעים להשתמש בביטרים כחלק מקוקטייל, אבל כדרינק נקי - אין מצב שאני אכניס אותם לפה. כברמן ברור לי שיש רבים שדווקא אוהבים אותם, רק שאני לא אחד מהם. פשוט לא אוהב את הקטע של טעם מר בפה. כן, אני מודה שיש טעמים נרכשים שאני לא ממש שש לרכוש. כאלו הם העשבוניים הנוזליים.

חלק מהמשקאות המרים מסתירים בחובם הבטחה של מרפא ומאמץ השווה את התמורה... (צילומים: יח"צ) אחרי שחברי המערכת קלטו את סלידתי הרבה מהמשקאות האלו, מישהו מהם העלה את הרעיון הגאוני לתת דווקא לי לרכז את המשימה. אבל רגע, למה שרק אני אסבול? למה שגם הם יאלצו לחוות את ההנאה הגדולה, ומה טוב יותר מפאנל טעימה? אז קבענו תאריך והזמנו כמה שחקני חיזוק, ביניהם: סומליה, שף, מיקסולוגית, שני מזקקים ועוד כמה שתיינים, ויצאנו לדרך. 16 בקבוקים מסודרים על השולחן מהמתוק-המר אל המר. טעימה שמתחילה באדום זוהר סמיך של קמפארי ונגמרת בשחור העמוק של פרנט ברנקה. בעולם המריר העשבי יש סקאלה לא קטנה של משקאות וטעמים. חלקם מתוקים ביותר ומסתירים בתוכם טעמים של פריחה ושל עשבי תבלין וחלקם מרים ועזי טעם ברמה קשה לתיאור אבל מסתירים בחובם הרגשה של מרפא ומאמץ השווה את התמורה. בעולם המודרני חלק גדול מהמרירים הקלאסיים, ובכלל ההתייחסות לשתייה מתוזמנת של אפריטיף ודז׳סטיף, נעלם לגמרי. בישראל מותגים רבים שהיו פופולאריים ביותר בעבר, כבר לא ניתנים להשגה ורק סוחרים ותיקים ברחוב העלייה יהיו מסוגלים לאתר עבורכם בקבוק אוניקום או רמאצוטי אחרונים. בסצנת הקוקטיילים המתפתחת מתחזק יותר ויותר השימוש במרירים כקונטרה למרכיבים המתוקים ולמשקאות שנרקחו במיוחד עבור אנשי התעשייה המהווים את הפלח הצרכני העיקרי של המשקאות הללו. במדינות לא מעטות יצרני הכוהל הביתי כבר מייצרים לעצמם ביטרים ויש כמה כאלה אפילו אצלנו... השעה 11:30 והדבר היחיד שיכול להתנגד ולספוג כזאת כמות של מרירים הוא בצק ועדיף רך, אוורירי ולבן. לאחר שמשרדנו המפורסם במנזר ירד מהפרק עקב שיפוצים מפתיעים, בחרו חברי המועצה להתכנס ב"סאלוף ובניו" - מסעדה תימנית חדשה ממשפחת "סאלוף התקווה" השוכנת בנחלת בנימין 80. תודו שיש משהו הרואי בחיפוש אחר משקה שיוריד לך ארוחה הבנויה מחומוס וקובנה... והנה הרשמים: קמפארי
קמפארי: ריח אלכוהולי עוקץ. מר עם קצת אזכורים של תפוז, אבל לצדו המריר של הקליפה. אין ריח עשבי בכלל והאף בהסנפה נפתח לחלוטין. נוזל בעל טקסטורה מתוקה טעם הדרי ומריר שמשחק יפה עם הטקסטורה. אין טעמי עשב בכלל. קמפארי זה כבר טעם בפני עצמו. 25% אלכוהול. אפרול
אפרול: ריח רך ומתקתק עם מרירות מתפתחת. כמעט נטול העקצוץ האלכוהולי לגמרי. בטמפרטורת החדר או עם קרח, מדולל או נקי, נשמרת טקסטורה מתוקה שעוטפת את חלל הפה בטעמי הדרים ובפרט תפוז. יורד בצורה חלקה ונקיה מאוד. עובד על רוב סקאלת הטעמים ופותח לגמרי את החך. 11% אלכוהול. ????????????????
אמארו נונינו: ריח טיפה מתוק, קצת הדרי, לא שורף, ריח שמזכיר קצת גראפה. בפה מתיקות רבה וטקסטורה חלקה ודלילה. המתיקות לא עוטפת את החך אלא מובילה את מנעד הטעמים ומנחה את הבליעה החלקה. 38% אלכוהול. אוורנה
אוורנה: ריח חזק של קפה. מר. כמעט אפילו שרוף. הרחה מעקצצת וקצת שורפת. הטעם עשיר בקפה, אזכור של וניל ועשבי תבלין חזקים כגון רוזמרין. הטקסטורה עבה ועוטפת כמו סוכריה שמדביקה את הטעמים לחלל הפה. סיומת יבשה מאוד שמזכירה קצת תרופה ומייבשת את הפה. 32% אלכוהול. בחרובקה
בחרובקה: ריח מתוק ואלכוהולי. ציפורן וחרובים יבשים. מרגיש כמו מעבר בשוק תבלינים נוזלי. טעמי קינמון וציפורן עזים. מתוק מאוד ובעל טקסטורה כמעט צמיגית של סוכר לבן שעוטפת לגמרי את חלל הפה ומותירה בסוף ארומת חרובים חזקה. 38% אלכוהול. בנדיקטין
בנדיקטין: ריח של עשבים עם סיומת כמעט תרופתית - לא פירותי ולא מתוק. בפה משקה במרקם סמיך וסירופי בעל מתיקות כבדה, כמעט נטול אזכורים לטעמי העשב החזקים שנמצאים בריח. 40% אלכוהול.

ייגרמייסטר: ריח מתוק ועשבי. הטעם עצמו זז על סקאלה ארוכה של ממתקים מהמכולת. טעם במבליק חזק מאוד. ממתק אמיתי מרוכז ועשיר. 35% אלכוהול.
אובר: ריח עשבי מורכב ביותר וקשה להגדרה. עוקץ, מאוד אלכוהולי ובעל טעם מר מאוד. טעם תרופתי חזק בלי עשביות ובלי פירותיות. נוזל דליל למדי אבל מרגיש עמוק המביא אתו מרירות עוצמתית הכופה את עצמה על חלל הפה. 44% אלכוהול. ריגה בלאק בלזם
ריגה בלאק בלסם: ריח של קפה עם קצת וניל וניחוח עשבי שמזכיר מנטה. נראות משגעת שנעה בין יין לחומץ בלסמי עמוק. טעם חזק של קפה שממשיך לארומה של קפה שמלווה את הפה עם טעמי מוסקט וקצת תבלינים. 45% אלכוהול. ריגה בלאק בלזם אלמנט
ריגה בלאק בלסם אלמנט: באף תחושת ריח של וודקה בטעם ביטר. טעם מריר אבל לא מדי - בין עשבי לפירות יער ומתיקות קצת חמוצה. הטקסטורה לא סמיכה אבל הטעם הוא כן של ליקר עשיר. התחושה בחלל הפה היא שהליבה של הטעם כלואה בסוכר. 40% אלכוהול. שארטרז צהוב
שרטרז צהוב: ריח בנוי שלם ומעניין. עשבי אבל של פריחה עם טיפה מרירות. טעם של פריחה ודבש שנגמר בעשביות ירוקה ורעננה, ממשיך למתיקות של סוכריית ריקולה שעוטפת עשבים ונגמר עם עקצוץ מעט חריף שמזכיר קצת צ׳ילי. משקה מאוזן בצורה נהדרת. 40% אלכוהול. שארטרז ירוק
שרטרז ירוק: ריח חזק מאוד ומתוק מאוד, אבל ממתקי ולא פירותי, אלא ריח של פריחה. טקסטורה עבה וטעם קצת אניסי עם ארומה בולטת של שומר שמלווה את החך. טעם עשבי ומתוק וחוויה שמזכירה קצת את תחושת חלל הפה אחרי אכילת שוקולד. 55% אלכוהול. שארטרז אלקסיר
שרטרז אלקסיר: ריח מעניין וחידתי. חזק ואלכוהולי, אבל לא שורף. ריח של הרבה עשבים מוכרים שמסרבים להזדהות. משקה שפותח כמעט את כל סקאלת הטעמים. מליחות מדהימה שעוברת למתיקות. פירותיות עם טיפה חריפות, חמצמצות קטנה וסיומת מלוחה עם ארומה מתוקה. מסע קטן של הפה. 69% אלכוהול. יוליוס ביטרס
יוליוס ביטרס: ריח של נענע ועשבי תה אחרים. לא אצטוני ולא אלכוהולי. טעם מתקתק ועשבי מאוד. טרי וירוק, לא פירותי וטיפה לימוני עם טוויסט מעט מתוק שקושר יחד את כל שאר הטעמים. 45% אלכוהול. Underberg - עותק (2)
אונדרברג: ריח קרמלי מאוד, ולא מהצד הגרוע של המילה, משהו בין קפה לשוקולד. לא מאוד עשבי אבל עם קצת אזכור של חרובים. מרירות חזקה והוגנת, לא פירותית אלא עשבית, שמתפתחת למליחות חצופה ועוטפת את הכל בהרגשה שוקולדית. 44% אלכוהול. פרנט ברנקה - עותק-page-001
פרנט ברנקה: ריח מריר ועשבי. לא אלכוהולי מדי ולא שורף, אבל כן משתלט ופותח את הסינוסים. טעם מריר נטול פירות. עשבי לחלוטין וזז בין עשביות טרייה ליבשה עם אזכורים של צמחי מרפא ותבלין גם יחד. מתיקות רק מרומזת. טקסטורה לא דלילה מדי אבל היא בדיוק מילימטר מלהיחשב סמיכה. המשקה עוטף את חלל הפה אבל לא נדבק. 35% אלכוהול. אוקיי, הגענו לקו הסיום, אז בואו נעבור לזוכים:

במקום הראשון: ריגה בלסם

ריגה בלאק בלזם

במקום השני: שרטרז אלקסיר

שארטרז אלקסיר

ובמקום השלישי: יוליוס ביטרס

אם תרשו לי לסיים את כל המרירות הזאת במשהו אישי, אז את האמת האבסולוטית שאני לא אוהב מר - כנראה אמשיך לקדש, ובכל זאת, הנה אני נאלץ להודות בפומבי שאפילו קצת אהבתי חלק מהמשקאות שנכחו בטעימה...