הבירולוגית פועה עלון ביקרה ב'אקסטרים ביר פסט' - אחד מפסטיבלי הבירה המעניינים ביותר בארצות-הברית, וחזרה עם כמה תובנות על הקונספט וגם עם כמה הצעות למארגני פסטיבלי הבירה בארץ...

לאחרונה הזדמנתי לאחד מפסטיבלי הבירה המעניינים ביותר בסביבה, הלא הוא ה'אקסטרים ביר פסט' - פסטיבל הבירה הגדול הראשון שלי בארצות-הברית ואכן חוויה בלתי נשכחת. המילה "הזדמנתי" לא ממש מדויקת כאן. למעשה כרטיסי הכניסה לפסטיבל נקנו שלושה חודשים (!) מראש במה שהתברר כסוג של מזל, שכן כל הכרטיסים (מעל 60 $ לכרטיס, כן?) לכל שלושת הסשנים אזלו מספר ימים לאחר מכן.

השנה נשבר שיא חדש עם לא פחות מ-370 בירות מ-79 מציגים. ‘אקסטרים ביר פסט’ (צילום: פועה עלון)
השנה נשבר שיא חדש עם לא פחות מ-370 בירות מ-79 מציגים. ‘אקסטרים ביר פסט’ (צילום: פועה עלון)
בירה באקסטרים: השנה נשבר בפסטיבל שיא חדש עם לא פחות מ-370 בירות מ-79 מציגים (צילום: פועה עלון)

ממה שאפשר להבין, עוד לפני שכף רגלנו דרכה בפסטיבל החוויה היתה שונה מאוד ממה שמוכר לי בארץ. אתה רוכש כרטיס מראש לסשן מסוים בשעות ספציפיות (18:00-21:30 במקרה שלנו), כך שכל העניין של לחכות בתורים אינסופיים על-מנת לרכוש כרטיס כניסה לא קיים פה. אתה אמנם מחכה בתור אבל הוא מתקדם מהר יחסית.

פסטיבל אקסטרים ביר
פסטיבל אקסטרים ביר

גם קופונים אין כאן, והקטע הוא "שתה כפי יכולתך" כל זמן שאתה בפסטיבל. אנחנו הגענו בשעה 18:15 לתור ארוך מאוד בקור מקפיא, אבל למזלנו הוא באמת התקדם בקצב מרשים. לאחר בדיקת תעודת-זהות, קבלת צמיד וכוס טעימה מושקעת של 2OZ (כ-60 מ"ל) נכנסנו לאולם. שמעו, הגודל כאן בלתי נתפס, באמת. אלפי אנשים גדשו את עשרות הדוכנים שהציגו במקום וההיצע אכן היה מעניין ומרשים.

כמה מילים על הקונספט ועל המארגנים. המארגנים הם Beer advocate, קהילה עצמאית של חובבי בירה מושבעים שהוקמה בשנת 1996 על-ידי ג'ייסון וטוד אלסטרום, שני אחים מבוסטון. הם התחילו את הפרויקט שלהם כסוג של בלוג בירות שכתבו ועם הזמן הבלוג שהפך לאתר לדירוג בירות, צבר פופולאריות רבה מאוד והפרויקט התרחב גם לירחון מצליח בנושא בירה וגם להפקת פסטיבלי בירה שונים.

זוהי כבר השנה ה-14 של 'אקסטרים ביר פסט' ונותני החסות לפסטיבל הם מבשלת 'דוגפיש הד' בניצוחו של סם קלג'ונה המוכשר. החיבור אינו מפתיע. כבר כמעט עשרים שנה שהמבשלה הנהדרת הזו לא מפסיקה להפתיע ולחדש בבירות מעולות ומיוחדות. הם (Beer advocate ו'דוגפיש הד') אף חברו יחד ויצרו בירה במיוחד לאירוע. כצפוי, מדובר בבירה סופר-מיוחדת ועשירה בטעמים.

פסטיבל אקסטרים ביר
פסטיבל אקסטרים ביר

חוץ ממנה, כאמור, מדובר בעשרות דוכנים ומאות בירות שהציע הפסטיבל. המארגנים מתהדרים במספר שיא השנה של לא פחות מ-370 בירות מ-79 מציגים. רוב המבשלות הגיעו מכל רחבי ארצות-הברית, אבל בין המציגים אפשר היה למצוא גם מבשלה ברזילאית מריו. מאירה וברנרדו, זוג חברים, הם הברומאסטרים של המבשלה, 'דואוס קאבסס' שמה, או "שני ראשים" בעברית.

את מאירה הכרתי לפני כשש שנים כששתינו למדנו צרפתית בפריז. היא התלהבה מעולם הבירה, למדה בישול בירה בלונדון וכשחזרה לריו הקימו היא וברנרדו את המבשלה. הבירות המצוינות שלהם מייצגות בצורה יוצאת מן הכלל את המגמות העולמיות ואת הטאץ' הברזילאי המקומי, כמו לדוגמה 'בלאק קאיפיריניה' - בלאק אייל אמריקאי המתיישן עם שבבי עץ שהושרו בקשאסה, המשקה הלאומי של הברזילאים.

מה היה לנו שם חוץ מזה? ללא ספק, הסגנון הפופולארי ביותר היה בירות סאוור - הבירות החמוצות עליהן כתבתי כאן לא מזמן. סאוורים בכל הצבעים והמינים, חמוצים יותר ופחות. נדמה שכמעט כל מבשלה הציגה לפחות סוג אחד של בירה חמוצה וכמה דוכנים הגדילו לעשות והציגו רק סאוורים.

פסטיבל אקסטרים ביר
פסטיבל אקסטרים ביר

טעמנו בירות עם רכיבים שונים ומשונים, החל בירות עם מרכיבים סטנדרטיים, יחסית, כמו בטטות וקימל, ועד דברים באמת הזויים ומפתיעים כמו פופקורן ודיו דיונון (!) בירה שאגב היתה ממש מצוינת באופן מפתיע. לא מעט מהן היו חזקות מאוד (13% אלכוהול ויותר) ובכל זאת, זה הזמן והמקום להתפרע ולהגזים ואת זה כל מבשל בירה (כמעט) אוהב לעשות.

הדבר היחידי שמותר להכניס למתחם הפסטיבל זה בייגל'ה, ואותנו ציידו מראש חברים יודעי דבר בשרשרת בייגל'ה מבורכת. אחרי כל האלכוהול הזה מרגישים צורך עז לאכול משהו, וגם לזה כמובן דאגו שם. אוכל אלכוהול כיפי כגון וופל בלגי והמבורגרים נטרפו שם בכמויות מטורפות והשמחה היתה גדולה. דבר נוסף שנעשה כאן באופן שונה מאשר בארץ הוא שאין כאן "הסחות דעת" כלשהן בדמות הופעות חיות. למעשה לא מושמעת כאן מוזיקה כלל, כך שהפסקול אתו אתה מסתובב מורכב רק מזמזום של המון רב של אנשים מדברים, צוחקים ונהנים. ללא ספק שינוי מרענן.

לסיכום החוויה, פסטיבל הבירה 'אקסטרים ביר פסט' הוא אכן חוויה מרהיבה ובלתי נשכחת, חוויה שהשאירה אותי עם טעם של עוד. שלוש וחצי שעות של שיטוט במתחם הפסטיבל עוברות להן ביעף ואין שום מצב לטעום אפילו חצי ממה שרצית ותכננת. ללא ספק אני כבר מחכה בקוצר רוח לפסטיבל הבא.