חיליק גורפינקל מרחיב את גבולות הגזרה ומנסה לשדך בין וויסקי למתוקים, והפעם: ג'ק דניאל'ס סינגל בארל ושוקולד ממולא בג'ק דניאל'ס…

ככל שימיו של המדור המוזר הזה מתארכים, אני מבין שחוסר הפופולאריות שלו נעוץ כנראה בעובדה שקשה מאד להבין מכותרתו מה הוא צופן בחובו. כלום. טוב, לא ממש. יש כאן למשל לא מעט מידע לא שימושי על המשקאות שהוא סוקר בדרכו העקומה. אז מה? באתר סנהדרינק יש לא מעט כתבות עם מידע על משקאות. כך לפחות נדמה לי. בקיצור, אין לי שום כוונה להתחיל להיכנע עכשיו, רק כי הבנתי שאני לא מעניין אף אחד, או אחרי שגיליתי שאם אני כותב כתבה 'מרגשת' על יין, יש לה תפוצת נאט"ו. או בעברית קלה: תקפצו לי. על ג'ק דניאל'ס כתבתי כאן כבר, וזה לא היה מזמן.

וואחש כמוני מסתפק, שלא לומר מתגעגע, לבקבוק ג'ק דניאל'ס הרגיל הוותיק והטוב...  (צילומים:  חיליק גורפינקל,  יח
וואחש כמוני מסתפק, שלא לומר מתגעגע, לבקבוק ג'ק דניאל'ס הרגיל הוותיק והטוב...  (צילומים:  חיליק גורפינקל,  יח
וואחש כמוני מסתפק, שלא לומר מתגעגע, לבקבוק הרגיל, הוותיק והטוב...  (צילומים:  חיליק גורפינקל,  יח"צ)

הפרק הראשון בסדרת הוויסקי והממתקים הוקדש לוויסקי האמריקני המיתולוגי הזה. נדמה לי שכבר שטחתי אז את טענותיי נגד המשקה המהולל הזה (מתוק מדי), ואת סיבותיי לאהוב אותו עד זוב דם בכל זאת (גורם לי להרגיש גבר). מכיוון שהיתה זו ראשית דרכו של הפרויקט החשוב הזה, שכחתי לגמרי באותו שלב את דבר קיומה של סדרת השוקולדים המפנקת של חברת 'גולדקן' (Goldkenn) השוויצרית, זו המחביאה בתוך כל קובייה שלוק קטן של משקה מובחר וכוללת קלאסיקות כמו שוקולד ממולא ב'רמי מרטן', או ליקר 'גראנד מארנייה', 'קוואנטרו', וודקה 'בלוגה' או וויסקי 'פיימוס גראוס'.

כשנזכרתי בה, ומכיוון שכבר נטפלתי כאן לג'ק, חיפשתי את השוקולד הממולא בקצת 'פיימוס גראוס', אבל לא הצלחתי למצוא. ואז, בשבתי על הבר במעדניית הסנדוויצ'ים החדשה של 'האחים יום טוב' בשוק לוינסקי (לא לפספס בשום אופן), הבחנתי בשורה ארוכה של בקבוקי ג'ק דניאל'ס.

ג’ק דניאל’ס
ג’ק דניאל’ס

שורת הבקבוקים כללה לא רק את הבקבוק הקלאסי בעל התווית השחורה, זה ההופך אותי כהרף עין לקלינט איסטווד דה-לה-שמאטע, ולו רק לכמה דקות, עד שנגמרת הכוס, אלא גם את גרסת הג'ק המתובלת בדבש (יש גבול גם לסבלנות שלי) ועוד בקבוק בעל תווית אדומה לא מוכרת (פרנסי המותג השביעו אותי שאשתוק עד ההשקה המקומית שתתרגש עלינו ממש עוד כמה ימים, אז אני מציית) ועוד בקבוק מהודר אחד המתנאה בכותרת Jack Daniel's Single Barrel, או בקיצור עוד הזדמנות לעשות קופה על הצרכנים המכורים למוצרי יוקרה יקרים ונדירים מהבית החביב עליהם.

הסינגל בארל מגיע, כאמור, בבקבוק מהודר מאד, בעל חזות מרובעת משהו, משפריצה יוקרה וכבוד ערסי לכל עבר וקצת מסרסת את הטסטוסטרון המתפרץ מהמשקה המקורי. גברים עם צרור מפתחות גדול, מהסוג שזורקים על הדלפק אצל 'עמירם', עשויים להתחבר לזה. וואחש כמוני מסתפק, שלא לומר מתגעגע, לבקבוק הרגיל, הוותיק והטוב. זה אמנם מאד מכובד ורציני, אבל אני, מה לעשות, מעולם לא הייתי כזה. כלומר, מכובד ורציני. עוד יגיע היום בו אצטער על כך.

למי קראת בונבון

להגנתו של המשקה, המגיע כמובן מחביות ספציפיות וטובות במיוחד מהמזקקה בלינצ'בורג, וחמוש באחוזי אלכוהול מתוגברים יחסית (45%), אספר כאן שהוא, אלא מה, טעים לאללה. מכיוון שלא היה לי בבית גם בקבוק ג'ק רגיל, קשה היה לי להכריע עד כמה מדובר בוויסקי שהוא אכן שונה מהותית. לזיכרון הרעוע שלי הוא הזכיר מאד… ג'ק דניאל'ס. אבל היי, בשביל בקבוק יפה שווה להתאמץ, לפחות כלכלית, הלא כן?

הייתי שמח לו היה השוקולד השוויצי מריר ולא חלב, אבל שוב, קבצנים אינם יכולים להיות בררנים (ביידיש זה מצלצל יותר טוב). אני גם לא סגור על זה שאפשר באמת להבחין בסוגו המדויק של המשקה כשהוא מתחבא בתוך קוביית שוקולד, אבל שוב, מי שגדל, כמוני, על בונבוני שוקולד ממולאים בליקר דובדבנים חשוד מתוך בונבוניירה ממוחזרת, בהחלט יעריך את המאמץ. תהיו בריאים. עד כמה שאפשר.