חיליק גורפינקל הוא איש עסוק. לפחות חלק מהשבוע. אבל בין כל מיני קטנות, כמו לדאוג לפרנסה ולהיות הנהג הצמוד של הילד, הוא אוהב לחתוך בקטנה ל"עמירם", לפחות בימי שישי, לכמה בירות ואיזה משהו קטן ליד. וככה - לקבל את השבת...
זה היה יום שישי. השבת כמעט נכנסה ואני דהרתי הביתה מסיבוב הקניות השלישי של אותו יום. אחת אחרי השנייה קרסו כל התוכניות לעונג שבת. החיים כסידורים. ואז, בפניה מדיזנגוף לאוסישקין, קלטתי שעדיין פתוח. אצל עמירם. בחיים לא אמצא כאן חנייה, מלמלתי לעצמי. מי כמוני יודע. והרי העברתי כאן את רוב (כמעט) חמישים שנותיי וגם כיום אני גר לא ממש רחוק מכאן.
חשבתי שיש עתיד, לא רק עבר. אם לא למקום הדפוק שלנו, לפחות לבר הנהדר הזה (צילומים: חגית קוטון)