גם אפיקורס כמו יאיר גת מרגיש צורך להודות לאלהים אחרי ערב של שישה בקבוקי יין נדירים ובקבוק קלבדוס אחד משנת 1969

הייתי כבר במאות ערבים שהתחילו עם סיפור של מני פאר, אבל זה היה מוצלח במיוחד. כשברקע אוסף האמנות המרשים של המארח, איש עסקים שאוהב יין וגם אמנות, סיפר לנו מני איך פעם, כשהייתה לו תוכנית של מאה אחוז רייטינג בערוץ הראשון, הוא אירח את שר החקלאות רפאל איתן. כמי שלמד תולדות האמנות, מני זכר שהדודה של רפול הייתה לא אחרת מאשר חנה אורלוף, פסלת שעשתה קריירה בפריז בתחילת המאה העשרים. הוא זכר אפילו שאחד החברים של אורלוף, מודליאני , צייר אותה והוסיף לציור הקדשה באותיות עבריות.

Chateau_Leoville_Poyferre_Saint_Julien_web
Chateau_Leoville_Poyferre_Saint_Julien_web
כמחווה לשר החקלאות צילם צוות ההפקה את הציור מתוך ספר אמנות ומסגר את הצילום שהוענק לרפול לעיני מיליוני ישראלים שלא היה להם שום דבר אחר לראות בטלוויזיה. למחרת הגיע למערכת התוכנית טלפון מהיועץ המשפטי של משרד החקלאות. "השר לא יכול לקבל מתנות אישיות בערך כזה", אמר היועץ. "אנחנו נתלה את הציור בלשכה, רק רצינו לדעת בכמה צריך לבטח אותו". אז נכון שהוא לא היה המשור הכי משונן בנגריה, אבל לפחות הוא היה ישר. טעמנו גם יין. שישה בצירים של שאטו לאוויל פויפרה, סן ז'וליין. כולם כשרים. חמש עשרה שנים עושים יינות כשרים בבית הזה. לא בכל בציר, אלא בעיקר כשהשוק הכשר דורש וכשיש מספיק יבול בכרמים. היין הראשון, מ-1999,החזיק מעמד כמו גדול: בשל, אבל מאוזן ומלא חיים. לאחים שלו מבצירים 2000, 2002 ו- 2005, היה אופי דומה. מהודק, עשבוני ומאוזן. היין מ-2003 היה בשל ועשיר מאוד, בהתאם לשנה שבה הוא נעשה. את 2001 שמנו בצד. הבקבוק היה פגום ואם החבורה הזו לא הצליחה להתארגן עוד אחד, אז כנראה שאין עוד אחד בשום מקום בעולם. אף אחד מהיושבים סביב השולחן, כולל נשיא היקב והיינן פייר מיודקובניק שעושה את היין הכשר ביקב, לא יכול היה לתת תשובה ברורה, מתי, אם בכלל, יצא לשוק הבציר הבא. ואז הניח בעל הבית על השולחן בקבוק קלבדוס משנת 1969. עם כל הכבוד ליין, ויש לי המון כבוד ליין בעיקר כשעושים אותו טוב, מדובר במשקה שלא יאומן. אחרי ארבעים וחמש שנים בבקבוק, הוא מריח כמו תפוחים טריים שנקטפו השבוע ומרחף על החיך כמו קסם. משאיר אחריו רק צמרמורת קלה של תענוג. כשאחד האורחים שאל אותי אם אני מוכן להצטרף לתפילת מנחה ברור שהסכמתי. אחרי ערב כזה וקלבדוס כזה, הייתי בטוח שיש אלוהים והרגשתי צורך להודות לו באופן אישי.