מעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
כבר היינו בקינוחים, אבל אז אידי הציע שנעשה סיבוב במרתף היין שלו. כך מצאנו את אחד מבקבוקי היין הנדירים של התעשייה המקומית
טוב, נו, לא מנהרה, רק ניסינו להיות קצת אקטואליים, אבל מרתף כן, או בעצם חדר שהוא מרתף יין שבו מצאנו אוצר קטן.
לפני משהו כמו שבועיים, כשהמלחמה בדרום נראתה כמו משהו שאו טו טו מסתיים, נסענו לעודד מעט את תושבי הדרום. נכון שמחשבון של שולחן אחד, גדול ככל שיהיה, קצת קשה להיוושע, אבל בכל זאת, חשבנו – בואו וניתן לשפים סיבה להיכנס למטבח, לברמנים למזוג לנו משהו לשתות – ובסוף היום - שהקופה תדפוק. גם אם מדובר בטיפה בים, לפחות שבעל-הבית יוכל לשמוע לא רק רעש יציאה של כספים, רקטות של החמאס וכיפת ברזל, אלא גם קצת "ח'יר".
המרתף של אידי. מצאנו אוצר קטן המרתף של אידי. מצאנו אוצר קטן
התחנה האחרונה במסע שלנו הייתה אצל אידי ישראלוביץ', האיש והמסעדה שברחוב הבושם באזור התעשייה של אשדוד. לא אתאר לכם את הארוחה עצמה, אלא את מה שקרה לקראת סופה, כשאבירם כץ ובן רון, אנשים שאשכרה מתגרים מלראות בקבוקי יין, ביקשו מאידי שייראה להם את חדר היינות שלו. בינינו? מבלי לפגוע חלילה בכבוד המקום, לא היו לנו ציפיות גדולות, אבל אז מצאנו את המלך.
רבים מונים את דברי ימיה של תעשיית היין המקומית משנות השמונים המוקדמות, אבל האמת היא שכמו בשיר ההוא של יהונתן גפן, וותיקי הענף תמיד סיפרו לנו שהיה פה שמח לפני שנולדנו.
המעטים שהבינו דבר או שניים ביין, אי שם בשנות השבעים הרחוקות, מוכנים להישבע בנקיטת חפץ (כן, אני יודע שזה ביטוי קצת ארכאי, אבל רבאק, מדובר בלפני 40 שנה!) שהיו כאן שני יינות גדולים באמת, עוד הרבה לפני שהתחילו לעשות יין בגולן וכשהמילה "בוטיק" התייחסה לרוב לחנות בגדים קטנה.
הראשון היה הקברנה סוביניון ספיישל רזרב של כרמל, או כמו שקראו להם אז: "כרמל מזרחי" מבציר 1976. השני היה הבקבוק הזה. הבעיה היא שכדי לתאר מלך אחד, צריך מלך אחר. לכן פנינו ליוסי בוזנח, האיש עם הכי הרבה יין בראש (בסדר, גם בכבד) שאנחנו מכירים, והנה מה שהיה לו לומר על הבקבוק הזה:
"מדובר על ראשון היינות העיליים של ארץ ישראל. הוא ואחיו משנת 1976, נחשבים עד היום לטובים ביינות שיוצרו בישראל בשנות השבעים. זהו היין הראשון בו נעשה שימוש בחביות אלון קטנות (אמנם הביאו אותם לברנדי, אבל פרדי שטילר גנב כמה ויישן בהן את היין), זה היין הראשון בו השתמשו בתמונת הברון על התווית, וחשוב אף יותר: זה הקברנה סוביניון הראשון שייצרו מכרם יחיד בארץ!
היין חי די יפה ב-15 עד 20 השנים הראשות שלו. קשה לי להאמין שהוא עדיין חי היום, אחרי 35 שנים, אבל זה יין שהייתי מוכן לנסות".
אז ספק אם הבקבוק הזה ייפתח יום אחד, מה שבטוח הוא שהחיוך של אידי (מתחת לשפם, אלא מה) בסיום הביקור שלנו, היה שווה הכל, כמו גם המבט הנדהם של פניהם של צמד הסומליירים הצעירים שלנו: בכל זאת, לא בכל יום פוגש סומלייה ישראלי (בניגוד, נניח לעמיתו הצרפתי או האיטלקי) יין שנולד הרבה לפניו.
כרמל קברנה 76. אומרים שהיה פה פעם שמח. כרמל קברנה 76. אומרים שהיה פה פעם שמח.
