בעקבות העתירה שהגישו יצרני ומשווקי האכלוהול, ניר קיפניס מסביר למה נמאס לו מאיוולתו של המחוקק, מהתייחסותו המיושנת לאינטרנט ובעיקר מהדרך שבה הוא מנסה לבצע מחטפים חקיקתיים

אם לא די היה לשרת הבריאות, יעל גרמן בכל הרעות החולות, תרתי משמע, שצצות חדשות לבקרים תחת תחומי האחריות של משרדה (ודי אם נמנה את שערוריית חיסוני הפוליו, את השר"פ "האפור" שפשה בבתי החולים הממשלתיים או את הקמפיין המביש שהפך ילדים שמנים מטרה לחיצי לעג אף יותר משהיו קודם לכן), הנה היא מצאה את עצמה מסובכת בחזית חדשה, בעייתית מבחינה משפטית וטיפשית מבחינה אלקטורלית.

יעל גרמן רוחב
יעל גרמן רוחב
אולי תשתי משהו, כבוד השרה? כמעט כל יצרני, יבואני ומשווקי המשקאות האלכוהוליים בישראל – מיקבי יין, דרך מבשלות בירה ועד לאחרון "ביואני הבוטיק" הצטרפו לעתירה שהוגשה ביום ד' לבית המשפט העליון בבקשה לתת צו-מניעה כנגד הגבלות על פרסום משקאות אלכוהוליים באינטרנט. על מנת שלא להלאות את הקוראים בדקדוקי עניות ובניסוחים משפטיים פרטניים (כאן תוכלו לעיין בעתירה המלאה, למי שבכל-זאת רוצה להתעמק), נניח לרגע את הדרינק בצד ונעבור לעיקרי העתירה. אתם יודעים מה? לפני עיקרי העתירה, ברשותכם, צ'ייסר קטן של "לחיים" (שכל אחד ימזוג לו מה שהוא אוהב, כל עוד זה חוקי): שהחיינו וקיימנו והגיענו ליום הזה שבו כמעט כל הגופים הפעילים בענף, אחרי יותר מדי שנים של קרבות מסחריים מובנים וסכסוכי אגו מיותרים, פועלים בשיתוף-פעולה. אפשר בהחלט שלו היו מגבשים חזית אחידה שכזאת לפני כמה שנים, היו נמנעות כל מני חקיקות פופוליסטיות שבאמצעותן תפסו כמה מהחיים על חשבון הציבור, כותרות-לרגע שלא הפחיתו את צריכת האלכוהול בקרב אזרחי מדינת ישראל, לא הורידו את רמת האלימות, לא מנעו אפילו תאונה אחת בכבישים – ובקיצור, לא הביאו לשום תועלת מלבד רבע שעת תהילה לאותו מחוקק. ועכשיו – לעתירה: בית המשפט מתבקש להורות על מניעת החלת החוקים המגבילים את פרסום האלכוהול באינטרנט, מכמה טעמים: ראשית בשם חוסר הסמכות של שרת הבריאות להתקין תקנות שכאלה, אך גם בשם עיקרון הפרדת הרשויות, חוקיות המינהל ועוד. מעבר לכך, טוענים העותרים, יש כאן מקרה של אי-סבירות קיצונית וכן של פגיעה בחופש הביטוי, פגיעה בחופש העיסוק ואפליה ברורה בין גורמים ישראלים (שעליהם יחול החוק) לזרים (שיוכלו להפעיל את הפרסום מחוץ לגבולות מדינת ישראל). כל ראשי הפרקים דלעיל, מגובים בהסברים בגוף העתירה. אלא שמעבר למישור החוקי שעליו יצטרך בית המשפט העליון לתת את הדעת, הרי שאי אפשר שלא לתהות האם שרת הבריאות הנכבדת היא, איך נאמר זאת בעדינות: לא בדיוק בקבוק הוויסקי הכי מיושן על המדף... לפחות לא ברמת התבונה הפוליטית: מצביעי מפלגתה של השרה גרמן, "יש עתיד", הם ברובם חילונים, ליברליים ותושבי המרכזים העירוניים הגדולים. במילים אחרות: צרכני אלכוהול, בליינים, או סתם כאלה שלא צריכים סיבה מיוחדת כדי לרצות להיות דומים לדמוקרטיות של מערב אירופה וצפון-אמריקה, קבוצת הייחוס שלהם. אמנם ראש-מפלגתה, שר האוצר יאיר לפיד, מיתן מאוד או אף הפסיק כליל את צריכת האלכוהול האישית שלו, אבל היי – מדובר באיש שהיה מסוגל לפרק בקבוק וויסקי בערב טוב (או רע) במיוחד, עם חיבה שאין לח"מ אלא לכבד, לוויסקי המעושן של האי איילה. אם יש לכם כמה דקות פנויות, אתם מוזמנים להציץ בעתירה שהיא שיעור מאלף באזרחות למתקדמים. תוכלו ללמוד ממנה המון על איוולתו של המחוקק, על התייחסותו המיושנת לפלטפורמה המקוונת, האינטרנט, כאילו הייתה זו מעין הסתעפות שולית של הרדיו והטלוויזיה, ובעיקר על הדרך שבה הוא מנסה לבצע מחטפים, להתקין תקנות כ"גנב בלילה", כאילו היינו עוד בתקופת "חומה ומגדל" שבה מעמידים בחטף באישון לילה, את מה שיהיה למציאות בשטח לכשיאיר היום. לפחות בימים ההם זה נעשה בשם המפעל הציוני, היום זה נעשה בשם המפעל הציני, תוך רמיסת חופש הביטוי וחופש העיסוק. ומאחר שהמחוקק מבקש להתריע מפני הסכנות הכרוכות בצריכת אלכוהול, הרי שלא נותר לי אלא לסיים באזהרה: חשיפה מוגברת לפועלם של המחוקקים בכלל ושל שרת הבריאות בפרט, עלולה לגרום לכם לצריכה מופרזת של כל אמצעי שהוא שיכול להקל על החיים תחת שלטונם.