הנאומים, הגינויים, נאום ההגנה של ניקי היילי, ההצהרות, נוסח ההחלטה, תוצאות ההצבעה - הכל כל כך צפוי ומשוריין מראש בעצרת החירום של האו"ם שהפלסטינים יוזמים, שעצרות אלה הפכו לא רק לשגרה משעממת, אלא למופע נלעג בחסות הארגון העולמי. מבחינת ישראל האירוע מרגיז ומעצבן, אבל לעצרת חירום אין משמעות אופרטיבית ולהחלטה הנתמכת כצפוי ברוב אין שום השפעה בשטח. 
הפעם היה בכל זאת חידוש. ארה'ב הציעה לכלול בהחלטה גינוי לחמאס. 62 מדינות תמכו ביוזמה האמריקאית ו-58 התנגדו. נשיאת העצרת החליטה לפסול את התוספת האמריקאית בנימוק שהכללתה בהחלטה דורשת רוב של שני שלישים. נוסח ההחלטה נשאר בלי גינוי לחמאס. גם אין גינוי אחד לסוריה לאחר שבע שנים של טבח מאות אלפי בני אדם.       
        

זהו סיפוק עלוב לפלסטינים ולתומכיהם. כי מי שמפסידים מעצרות החירום בנושאי המזרח התיכון הם הפלסטינים. השימוש התדיר שהם עושים ביוזמה לכנס עצרת חירום של האו"ם, פגם וערער גם את המשמעות ההצהרתית של עצרות אלה. 

היילי. צילום: AFP
תוצאות ההצבעה אמש היו דומות לתוצאות של ההצבעה בעצרת נגד העברת השגרירות האמריקאית לירושלים. 120 מדינות תמכו בהחלטה של טורקיה ואלג'יריה, 8 התנגדו ו-45 נמנעו. בהצבעה על העברת השגרירות 128 הצביעו בעד החלטה נגד העברה, 35 נמנעו ותשע הצביעו נגד. זאת תוצאה של רוב אוטומטי נגד ישראל הקיים ובועט במרכז האו"ם בניו יורק. זהו רוב שיצביע נגד ישראל גם אם תגיש הצעת החלטה שכדור הארץ הוא עגול. שגריר ישראל דני דנון נחפז להצהיר ש"הרוב האוטומטי איננו גזירת הגורל". לא בטוח שהוא צודק.  
         
מבחינת הקיפאון המתמשך בתהליך, יוזמת הפלסטינים לכינוס החירום היא שגיאה ומחדל שההנהגה הפלשתינית חוזרת עליהם בדביקות טיפשית ובעיוורון פוליטי. החלטת גינוי לישראל מעניקה לפלסטינים רגע של סיפוק ושביעות רצון. אבל בבוקר שאחרי יתברר שוב שהאו"ם איננו המקום המתאים למאמץ  לחידוש ההידברות ואיננו המסגרת ההולמת, וודאי שלא המעשית למאמץ שמטרתו קידום פתרון מדיני לסכסוך. 
          
נאום בכייני של הנציג הפלשתיני ריאד מנסור, השתלחות אנטי ישראלית של שגריר ונצואלה והתבטאות מאוזנת של שגריר מערבי לא רק שאינם תורמים מאומה לקידום תהליך שלום אלא קוברים עמוק יותר כל סיכוי לקידום כזה.