"המדוזות נמצאות איתנו כבר הרבה זמן, רק שעכשיו הן מתחילות להתרבות", אומר ד"ר דרור אנג'ל, מפעיל אתר המדוזות הישראלי, meduzot.co.il. "בימים אלה אנחנו מרגישים אותן יותר בכל החופים, מאשקלון ועד ראש הנקרה. אנשים מפחדים ממדוזות, כי עבורם הן כמו כרישים. לכן אחת המטרות שלנו היא גם לשפר את ההבנה, ההכרה והתדמית השלילית שנוצרה להן".



בשנה האחרונה נכנסו לאתר של אנג'ל יותר ממיליון איש, שבדקו את נוכחות המדוזות בחופים לפני שהחליטו אם ללכת לים או להישאר בבית. "האתר הוא ממש כמו ווייז", מחייך ד"ר אנג'ל, אקולוג ימי מהמכון ללימודי ים באוניברסיטת חיפה. "ולפי הדיווחים המתקבלים מאנשים, יודעים באיזה חופים יש או אין מדוזות. אנשים נצרבים ממדוזות, הם חושבים שמדוזות עושות זאת בכוונה, אבל זה לא נכון, כי זה משהו פסיבי אצלן. בזמן שמדוזות אוכלות, יש להן תאי צריבה, ואם אנחנו באים במגע עם תאי הצריבה, אנחנו נצרבים, אבל אנחנו לא הטרף שלהן. הן ממש לא עושות את זה בכוונה, ואני מנסה לשפר את התדמית שלהן על ידי הסברה" .



"למשל, בחופי ישראל יש לפחות שמונה-תשעה מינים של מדוזות, מתוכן הרוב הגדול לא צורב, ואנשים לא יודעים את זה. ככל שאנשים יבינו את הדברים יותר טוב, הם גם יפחדו פחות. מדוזה היא בעל חיים חסר חוליות שורד ומתרבה. המדוזות מגיעות בסביבות יוני־יולי, ומה שמשתנה זה השהות שלהן. לפעמים הן נמצאות פה שבועות בודדים, ולפעמים חודשים. אנחנו סקרנים לדעת בעצמנו במה זה תלוי ולמה זה משתנה משנה לשנה. כמו כן, הדבר המעניין הוא שלפעמים אנשים מדווחים על חופים שבהם המים צורבים, למשל בתל אביב, אך הם מסתכלים ולא מזהים את מקור הצריבה. כלומר, יש דברים נוספים במים שצורבים, אבל זה לא המדוזות. אנחנו רוצים מאוד לחקור את זה, אבל ידינו קצרות בעיקר בגלל סיבות של מימון".



אנג'ל מודה שהוא חובב מדוזות. "מדוזות מעניינות אותי באופן אישי, אפילו מרתקות", הוא מחייך. "יש פה בעל חיים שמופיע ומצליח לא רק בסביבה שלנו. אנחנו רואים התרבות של מדוזות גם במקומות אחרים בעולם, למשל בספרד, באיטליה, בסין, ביפן ובאמריקה. יש נחילים של מדוזות בהרבה מקומות בעולם. אגב, המון אנשים אוהבים להסתכל על מדוזות, כי זה מהפנט. אפשר לעמוד שעות מול מכל אקווריום שבו הן נמצאות".



את אתר המדוזות הישראלי מגדיר אנג'ל כדוגמה למדע אזרחי. "פתחנו את האתר בשנת 2011 כדי לעבוד עם הציבור ולהבין את תופעת המדוזות יותר טוב, כך שכל מי שמגיע לים, יכול לדווח אם הוא רואה או לא רואה מדוזות", הוא אומר. "יש מאות אנשים שמדווחים לנו, חלקם באופן קבוע וחלקם באופן חד־פעמי, והמידע שלנו בעצם מתבסס על הקהל שהולך לים. למשל, אם תסתכלי עכשיו באתר, תראי דיווח שהמים בקריית חיים צורבים. עם זאת, בדיוק אתמול מישהו התקשר אלי ואמר שלא רואים מדוזות. כלומר, התופעה משתנה גם על פני שעות וגם על פני ימים. אנחנו עושים מאמץ להגביר את פעילות האתר, ואם יש משוגעים לעניין, מאוד נשמח שיפנו אלינו ויעבדו איתנו".



ד"ר דרור אנג'ל. צילום פרטי



חוץ מדיווחי הקהל, יש לכם אינדיקציה נוספת להימצאות מדוזות?


"אנחנו מנסים לפתח אמצעים טכנולוגיים לניטור מדוזות, כגון לוויינים או רחפנים, אבל זה עדיין בשלבי פיתוח".



לא פעם ילדים בחוף הים משחקים עם מדוזות שנפלטות לחוף או טומנים אותן בחול.


"כשמדוזה נפלטת לחוף היא כבר במצב של גסיסה או מוות, אבל עדיין צורבת וצריך להיזהר ולא לשחק איתה".



מה הטיפול הכי יעיל לצריבת מדוזה?


"למרות שיש דעות לכאן ולכאן, השימוש בחומץ הוא עדיין הפתרון המומלץ. יש סיכוי שמים רגילים דווקא יאיצו את הצריבה".



הובי ואובססיה


לפרופ' יעל דובובסקי מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון אין שום קשר ישיר למדוזות, "חוץ מהעובדה שאני לא אוהבת אותן", היא מחייכת.


דובובסקי נמנית עם אותם האנשים שמדווחים באופן קבוע לאתר המדוזות הישראלי על המצב בים. "אני חותרת במועדון קיאקים בעכו, וזה שנה מרכזת את הדיווחים של המועדון ומעבירה אותם בערך פעמיים בשבוע לדרור. אני נמצאת מהצד של הציבור שלא אוהב להיעקץ. אנחנו בעיקר חותרים ברדיוס של חמישה־שישה קילומטרים מעכו. בקיאקים המדוזות לא מציקות לי, אבל כמו כל אזרח, כשאת שומעת שיש מדוזות, את מתרחקת מהים, ואז זה בהחלט מפריע. כמו כולם, גם אנחנו מתייחסים למדוזות כמטרד ולא שמחים לקראתן".



ובכל זאת, אחרי שאת בולשת אחריהן, לא למדת קצת לחבב אותן?


"אפשר לומר שאני מתייחסת אליהן קצת בפחות אנטי מאשר בעבר. דרור העביר הרצאה לחברי המועדון, ולמדנו שיש גם דברים מעניינים במשפחה הג'לטינית הזאת".



"אצלי זה מחקר, הובי ואובססיה", מגחך ד"ר דור אדליסט מהמכון ללימודי ים באוניברסיטת חיפה ושותפו של אנג'ל לניהול האתר. "בתור ילד, מדוזה התחברה אלי בים, אבל לא בקטע טוב. התחלתי לעסוק בזה רק בתקופת הדוקטורט שלי. בעיקר לא הבנתי למה אין מפה שאפשר לראות בה את החופים של ישראל ולבדוק את הפריסה של המדוזות, ולכן הקמנו את האתר".



"המדוזה הכי שכיחה במים שלנו". חוטית נודדת. צילום: צפריר קופליק



בנוסף לאתר פתח אדליסט ב־2014 את קבוצת הפייסבוק "מדוזות בעם", המונה כיום כ־1,600 חברים, שחלקם מתעניינים במצב החופים ואחרים מנסים להבין יותר לעומק את מהותו של בעל החיים הזה. "אנשים מנהלים דיונים על איך להיפטר ממדוזות, משתפים בצריבות שהם חטפו וגם שואלים מה אפשר לעשות עם מדוזות בתור משאב. למשל, היה גם מישהו ששאל אם אפשר לאכול מדוזות", הוא מספר. "אנשים גם שולחים תמונות שונות של מדוזות. אני נוכח בדף הזה, אבל הדבר היפה הוא שאנשים כבר מצליחים לענות אחד לשני, כלומר כבר מכירים את התשובות בעל פה".



אנשים הפכו לבקיאים יותר בנושא?


"אומנם מתחיל להיות קצת ידע, אבל לאזרחי מדינת ישראל יש עוד הרבה מה ללמוד על מדוזות. יש עדיין המון בורות בנושא הזה. רוב האנשים רואים את הצד השלילי של המדוזה, אבל כמו לכל חיה אחרת - גם למדוזה יש תפקיד משלה במארג המזון. באתר אנחנו גם נותנים המון מידע וגם מלמדים איך להימנע מצריבה ואיך לטפל בה בזמן שהיא קורית".



איך באמת נמנעים מצריבה?


"קודם כל, אם באתר מסומנים בחוף מסוים אייקונים של נחיל מדוזות, אז מראש כדאי לקחת חליפת צלילה כשיורדים למים או ללבוש חליפות ייעודיות למניעת צריבות של מדוזות. זה משהו חדש יחסית מהשנה האחרונה. אפשר גם למרוח קרם הגנה מיוחד נגד מדוזות, שזה גם עוזר. חוץ מזה, אני אומר: תלכו לים. הרי בסופו של דבר, מדוזות הן לא קטלניות, לא הורגות, מקסימום גורמות לצריבה".



דורי אדליסט. צילום פרטי



עננים של מדוזות


"אני מאוד אוהב מדוזות", מודה גם ד"ר צפריר קופליק, מומחה במדוזות מאוניברסיטת תל־אביב. "הן מאוד פוטוגניות, עם מחזור חיים מאוד מעניין. יצא לי לגדל מדוזות, ואני עדיין מגדל אותן פרק זמן מאוד ארוך. אני רואה את כל שלבי ההתפתחות שלהן, וזה דבר מאוד מרתק. גם לצלול ולעקוב אחריהן בים הפתוח זה מהפנט. מדוזה היא בעל חיים שמאוד יפה לצפות בו".



היא יפה וצורבת גם יחד.


"אם את לא באה במגע ישיר איתה ולא נוגעת בה, את לא נצרבת. את יכולה לצלול עם מדוזה בים הפתוח ולא להרגיש צריבות. עם חליפת צלילה בכלל לא מרגישים צריבה. את רוב הצלילות שלי ביצעתי מול מכמורת. זה היה לרוב למטרת מחקר, אבל אני מאוד נהנה מכך".



היית ממליץ לצלול עם מדוזות כמו שצוללים עם דולפינים?
"ממש ככה. יש מקומות בעולם שבהם צלילה עם מדוזות היא אטרקציה מאוד גדולה. יש, למשל, את אגם המדוזות באיי פלאו, שם אנשים שוחים עם מדוזות שאינן צורבות וממש נמצאים בתוך עננים של מדוזות".



היו מקרי מוות נדירים ממדוזה בעולם.


"יש מדוזות קטלניות שנקראות מדוזות קופסה, שיכולות אף לגרום למוות. אבל הן לא קיימות בים התיכון, אלא בחופי אוסטרליה, באוקיינוס השקט ובקופנגן".



במחקר שלו בדק ד"ר קופליק מה אוכלת חוטית נודדת, המדוזה הכי שכיחה במים שלנו שכולם נצרבים ממנה. "בדקתי זאת כדי לנסות להעריך מה ההשפעה שלה על שאר בעלי החיים במים", הוא מסביר. "גילינו שכנראה היא לא מתחרה באופן ישיר עם הדגים הגדולים על מזון, אלא רוב המזון שלה קטן יותר מהמזון שהדגים אוכלים. כמו כן, גילינו שבתקופה שבה המדוזה מתרבה, היא כנראה לא מממשת את פוטנציאל הטריפה שלה".



מהי הדרך הכי טובה לגרום לאנשים לחבב מדוזות?


"כל האנשים שבאים אלי למעבדה וצופים במדוזות באקווריום, רואים כמה שהן יפות ופוטוגניות, וככה אפשר ללמד אותם שמדוזה היא לא רק בעל חיים צורב. בצורה הזאת מסירים את החשש, ואנשים יודעים מול מה הם מתמודדים. כשלא יודעים ולא מכירים, אז מדוזה נראית לכולם מעין שד שנצרבים ממנו. אבל כשאתה יודע בפני מה אתה עומד, זה הרבה פחות מפחיד אותך".