השקר הגדול ביותר בעולם המודרני הוא שחופשה היא דבר מהנה ומשחרר. לא נכון, לנפוש זו עבודה לא פשוטה. והאמת היא שעד היום, במשך 35 שנותי, עוד לא הבנתי איך נופשים באמת. חידה לא פתורה. השקר השני הגדול ביותר הוא שגברים תמיד רוצים סקס, תמיד בכוננות, מוכנים להזנקה. לא נכון, סקס בעידן המודרני הוא עבודה לא פשוטה, שלא תמיד - במיוחד אם אתה עצלן כמוני - יש לך כוח אליה.
השילוב בין שני השקרים האלה הוא הנורא מכל. זה מה שחשבתי לעצמי כשהנחתי את הדברים בחדר 408 במלון שאליו נסענו אשתי ואני השבוע כדי לנפוש. הציווי החברתי הלא מדובר הזה, שחייבים לעשות סקס בחופשה, הוא מהרעות החולות של המין האנושי. יש איזשהו קוד אתי לא כתוב של חובות במהלך הנופש: לעשות סקס, להגיע לארוחת בוקר ויהי מה (הרי שילמנו, לא?), לרדת לבריכה דבר ראשון אחרי שאתה נכנס לחדר, לבקש עוד מגבות. תמיד לבקש עוד מגבות.
לא מזמן אמרתי לפסיכיאטרית שלי שנדמה לי שמשהו רקוב אצלי מבחינה הורמונלית. לא ברור לי מדוע רוב הגברים שאני מכיר מוכנים להשקיע את הנשמה שלהם בשביל זיונים ואני לא. היא העירה שזה אולי קשור גם לתרופות שאני לוקח. ״אז זה או דיכאון מז׳ורי או בעיה בכוח הגברא?״, שאלתי אותה. ״כלומר, צריך לבחור מה להקריב בין השניים?״.

״זו דרך אחת לנסח את זה״, היא השיבה, ״אבל זה לא רק עניין תרופתי, זה גם עניין של מבנה אישיותי״.
נזכרתי שכשהייתי צעיר יותר, בשנות העשרה לחיי, עוד לפני שהפרמקולוגיה השתלטה עלי, אני וחברי מהמושב היינו מתחרים בינינו מי מזיין יותר. אפילו הייתה לנו טבלה שבה הופיע הניקוד המשוקלל שלנו בדרך לתואר הזיין של החבר'ה, של המושב, של המועצה האזורית באר טוביה, או מה שזה לא יהיה. 
מדי שבוע, ביום שישי, היינו מעדכנים את הטבלה ורואים מה קורה בליגת הזיונים הקטנה שלנו. אני בדרך כלל הייתי מטייל לי באחד המקומות האחרונים בטבלה. והאמת שהיה לי בסדר עם זה.
אחד מחברי ניגש אלי ושאל אותי מדוע אני אדיש למצב הקשה שלי בטבלה. אז הסברתי לו שזיונים לא נמצאים אצלי בראש סדר העדיפויות, ובכלל זיונים זה משהו שהוא די מתיש מבחינתי, דורש המון אנרגיה, שאני לא בטוח שיש לי. רק המחשבה על הפעילות היומיומית הכרוכה בשביל להתמחות בתחום מעייפת אותי. כל ענייני הסמול טוק, ארוחות הערב, שיחות הטלפון, השקרים, חדרי הכושר והחיוכים המזויפים נראו לי לא משתלמים. אין דבר בעולם שאני מוכן להשקיע בו כל כך הרבה. ״האמת״, אמר לי החבר, ״אתה צודק, אבל זה חובה, אנחנו גברים, אנחנו חייבים״.
***
זו התקופה, זה הציווי, להיות גבר-גבר, זיין. וברוח התקופה, אני חייב להודות בכך, סקס הפך לדבר מייגע, מטריד אפילו. כשאני חושב על זה, בעצם כל אישה שהייתי איתה לא באמת הייתי איתה. תמיד הייתי עם עצמי, בראש, עם הפחדים והחרדות שלי, כאילו אני בתחרות על כמה זמן אני מחזיק מעמד ואם אני מגוון מספיק ומוכיח מספיק בקיאות וניסיון. איזה כאב ראש. 
בגלל זה כששואלים אותי מהי החיה האהובה עלי, אני משיב מיד: העצלן. חי לו על העץ, לוקח את הכל באדישות מובנית, באטיות עקרונית, אבל בתוך כל האטיות הזו הוא גם הכי מהיר בטבע בדבר אחד. העצלן הוא החיה שגומרת הכי מהר בטבע. שש שניות בממוצע. הוא לא צריך יותר מזה. הוא מבין שסקס זה משהו שלוקחים יותר מדי ברצינות והוא בא לעשות את העבודה ישר ולעניין, בלי להפוך את זה לסיפור. שש שניות ומיד חוזר לנוח. איזו חיה מדהימה.
לפני כמה שנים נקלעתי איכשהו לתוך תא שירותים צפוף במועדון עם שתי נשים שרצו שאשכב איתן. האמת שאינני יודע איך בדיוק נקלעתי לסיטואציה. הסיבה שלמענה נכנסתי לשירותים הייתה כדי לעשות את הפעילות החביבה עלי בזמנו: הסנפת שורות למרחקים קצרים. לא היה להן, לשתי הבנות, שום דבר נגד הפעילות הזו, אלא שהן רצו לשלב אותה בקיום יחסי מין קבוצתיים. 
זה נשמע לי כמו רעיון מייגע למדי. אמרתי להן שאנחנו צריכים להתמקד בהסנפה של החומר ולא בספורט אתגרי. אחת מהן שאלה אותי מה העניין, האם אני לא נמשך אליהן או משהו כזה. השאלה הזו עצבנה אותי כל כך שהוצאתי את הקשית מהנחיר הימני, הבטתי בה ישירות ואמרתי לה: "מאמי'לה, בואי אגיד לך את זה ככה - כשיש לי זקפה זה אירוע כל כך נדיר שאני מיד מוציא הודעה לעיתונות".