בשבוע שעבר התבשרנו כי בעוד כמה שבועות תשוגר אל מחוץ לכדור הארץ חללית ישראלית. היא אמורה לנחות על הירח כעבור חודשיים. בכך תהיה ישראל למדינה הרביעית – אחרי ארצות הברית, רוסיה וסין – שמפתחת ומנחיתה חללית על הירח. מה תעשה החללית שם לאחר נחיתתה? תנסה “לפענח את תעלומת המגנטיות המיוחדת של סלעי הירח”.
הנה סיבה לגאווה ישראלית, שמתווספת לעוד אלף ואחת סיבות דומות לגאווה על הישגי טובי המוחות שלנו, הפיתוחים וההמצאות בתחומי המדע, המדע השימושי, ההייטק, הרפואה, החקלאות, הצבא ועוד, שבהם ישראל הולכת לפני המחנה של מדינות תבל.
הבשורה על השיגור הישראלי לירח מחדדת עוד יותר את התמיהה על אלפי שיגורים אחרים השמיימה בגבול ישראל בדרום. זה החודש הרביעי שהעזתים מתעתעים בנו בהפרחת עפיפונים ובלונים, שמבעירים את שדותינו ויבולנו בימי קיץ לוהטים אלה. בעוד שאנחנו “נושאים אל על מבט עינינו”, הפלסטינים נושאים עינם ליישובינו ומפעילים את הטרור הפרימיטיבי הזה, שלמרבה התמיהה, עדיין לא נמצא לו מענה.
ליצירת החללית ולשיגורה נדרשו מאות מיליוני דולרים (מתרומות פרטיות) – ההשקעה בעפיפון אחד מסתכמת ב־3־4 שקלים בלבד. אכן יצירה פלסטינית למופת. אנחנו עסוקים בפתרון תעלומות מדעיות ובפיתוח, והם משקיעים את מרצם והונם בהרס, בהצתה ובשנאה.
החוצפה הישראלית בטכנולוגיה, במדע ובחלל עומדת מול החוצפה הפלסטינית בתחום היחיד שהם מתמחים בו: טרור בכלל וטרור עפיפונים בפרט. ראינו את ההסלמה הקיצונית בסוף השבוע, כאשר הפלסטינים חזרו לנשק ה”בטוח” יותר, ירי הרקטות, ותגובת חיל האוויר בהתאם. ראינו גם את גל ההצתות הגובר. ואכן, מערכת הביטחון עמלה במרץ רב, כך קראנו, למציאת פתרון לאתגר עפיפוני התבערה, שבינתיים מופרחים להם בקלילות ממערב למזרח ועדי חבל לכיש הגיעו.
חללית מול עפיפון – זהו באופן ציורי “ההבדל הקטן” בין התרבות הישראלית לבין התרבות של אויבינו. בעוד שאנחנו עוסקים בפיתוח, ביצירה ובקדמה, הפלסטינים שוברים את הראש איך לפגוע בישראל, להקיז דמה וללקק פצעיה. במקום להשלים עם מה שכבר יש להם - אוטונומיה ביהודה ושומרון, ומדינה הלכה למעשה ברצועת עזה - הם לא ינוחו ולא ישקטו - הפסקת אש או לא הפסקת אש - עד שישיגו, לפי שיגעונם וסבלנותם, את המטרה האולטימטיבית: קץ הישות הישראלית.
הם בשלהם, אבל גם ישראל בשלה. הם במאמצי הרס והרג, נחלשים וצונחים, ואנחנו במאמצי פיתוח, מתחזקים ונוסקים. במקום להשלים עם מה שכבר יש להם, במקום ליהנות מפירות היצירה, הכלכלה, המדע, הרפואה, הטכנולוגיה, התעשייה והחקלאות הישראליים, במקום לדאוג לרווחת אוכלוסייתם ולעתיד הדורות הבאים שלהם, הפלסטינים משליכים את יהבם על תוקפנות חוזרת ונשנית בכל הכלים העומדים לרשותם, חולמים את חלום השיבה המדומה והקמת פלסטין מהים עד המדבר.
הווילה הישראלית רק מעוררת את קנאתם ותסכולם של שוכני הג'ונגל מסביבנו. יותר מאשר נס הקדמה הישראלית בפיתוח ושיגור חללית לירח, בהישגי המדע שלנו, צריכה לעורר השתאות יכולתה של ישראל, בעצם שלל האיומים עליה, להגיע להישגים מדהימים בכל תחומי החיים. זאת בעוד שאלפי קני שיגור של טילים מכוונים לשטחנו מלבנון, איראן מאיימת בנשק גרעיני מרחוק ומקרוב, טורקיה בוחשת בקדירה, התנזים ביהודה ושומרון זומם לחדש את הרציחות, ואילו חמאס בעזה לרגע אינו שוקט על שמריו. הוא מנסה כל אמצעי כדי לפגוע באזרחי ישראל, בירי רקטות, במנהרות תופת ובהפרחת עפיפונים, כדי להשמים את הפורח.
עתה, כך קראנו, מתכננים העזתים להכניס לזירה נשק נוסף נגדנו – רחפנים - אמצעי מתקדם יותר מעפיפון, בשירות הטרור הפלסטיני, נגד המדינה שמציתה את קנאתם וזעמם. נקווה רק כי עד שתנחת החללית הישראלית על קרקע הירח, יימצא פתרון לבעיית העפיפונים, הבלונים והרחפנים. המוח הישראלי ימציא לנו פטנטים גם בתחום זה. לא כן בתחום החשיבה המעוותת של אויבינו. ספק אם אי פעם יימצא פתרון לאש השנאה היוקדת בקודקודם לעם היהודי ולמדינתו. וקודם שזה יקרה, נישא מבטנו לירח, בציפייה לנחיתה רכה שם של חללית השלום והקדמה, שדגל כחול־לבן מוטבע בה.